מסמך גלילי
מסמך גלילי היה הצעה מדינית, שניסח השר ישראל גלילי, כמה חודשים לפני הבחירות לכנסת השמינית (1973). המסמך אמור היה להתוות את מדיניות מפלגת העבודה בשטחים שישראל כבשה במלחמת ששת הימים למשך ארבע השנים הבאות. המסמך קבע כי לא יחול שינוי במעמד המדיני של השטחים ותושביהם, ובמקביל, עיגן במצע המפלגה את הלגיטימיות של מפעל ההתנחלויות (שהתממש באותם הימים[1]) בשטחי בקעת הירדן, שהיא והרכסים בעורפה יהיו גבול השלום המזרחי של מדינת ישראל בהתאמה לתוכנית אלון, ברמת הגולן ובפתחת רפיח והדרכים לישומו - אופן ריכוז הקרקעות. בין השאר, גם העיר ימית זכתה לגושפנקא להקמתה ממוסדות מפלגת העבודה שאישרו את המסמך.
רקע
המכשול העיקרי בתוך מפלגת העבודה לקידום עמדות יוניות, כמו אלה שהציג יגאל אלון בתוכנית אלון, היה התנגדותו של משה דיין. החשש הקבוע של צמרת המפלגה היה שאם זו, וכן המערך המשותף לה ולמפ"ם, לא יאמצו עמדות ברוח גישתו הנצית של שר הביטחון הפופולרי, שזכתה לתמיכה ציבורית ניכרת, הלה יפרוש משורותיה ויתמודד עצמאית או יחבור למסגרת פוליטית אחרת. חששות אלה גברו לקראת הבחירות שנועדו להיערך בסוף אוקטובר 1973. תביעתו העיקרית של דיין הייתה שהמפלגה תציג תוכנית מפורטת לפעולה בשטחים בארבע השנים הקרובות. הוא העלה שורה של הצעות כבסיס לגיבושה. כדי למנוע פילוג הטילה יו"ר מפלגת העבודה וראש הממשלה גולדה מאיר על ישראל גלילי, כיו"ר ועדת השרים להתיישבות והמנסח העיקרי של עמדות המפלגה והממשלה, לבחון את המסמכים שהעביר לה דיין ועל בסיסם לגבש את מה שבמקורו נקרא תוכנית הפעולה בשטחים 1973–1977 – סיכומים והמלצות. התוכנית הובאה לאישור מזכירות מפלגת העבודה ב־3 בספטמבר 1973 כחלק ממצע הבחירות שלה. בעד התוכנית הצביעו 79 מחברי המזכירות, רבים נעדרו. לובה אליאב הצביע נגד.[2][3]
תוכן המסמך
ביקורת
לובה אליאב קבע שהמסמך "מייסר בעקרבים את מה שאני מבין כערכי תנועת העבודה. ... המסמך הזה נותן הכשר למה שאחד מחותמיו קרא 'חנק הציונות'"[2] (הכוונה לפנחס ספיר). גולדה מאיר הגיבה: "היו ויכוחים על החלוקה ועל הסכם ז'בוטינסקי–בן-גוריון, אבל לא היה דבר כזה".[4]
כותב[5] דוד אוחנה שהמסמך המכונן שחבר גלילי היה לא עוד הבעת דעה כמאמרו של נתן אלתרמן "מול מציאות שאין לה אח"[6] או המנשר של התנועה למען ארץ ישראל השלמה שבועות ספורים מתום מלחמת ששת הימים אלא הוא הצהרת ההתנחלויות של מפלגת העבודה, עדות היסטורית לתרומתה ל"ארץ העיט",[7] חזון העיוועים של ארץ ישראל השלמה בו נפרצו כל הסכרים לסיפוחים והתנחלויות. היה זה כתב כניעה למשה דיין שדרש התיישבות מיידית בגולן, ביהודה ושומרון ובחבל עזה.
הערות שוליים
- ^ יוסף חריף, ישראל מציירת את "מפת השלום עם מצרים, מעריב, 5 בינואר 1973
- ^ 2.0 2.1 עמיר שפירא, 'מסמך גלילי' אושר במזכירות העבודה, על המשמר, 4 בספטמבר 1973
- ^ מ. מייזלס, מזכירות מפלגת העבודה אישרה את 'מיסמך גלילי', ללא מתנגדים, מעריב, 4 בספטמבר 1973
- ^ ג.מאיר: אין בתוכנו משיח, דבר, 4 בספטמבר 1973
- ^ דוד אוחנה | מארץ העיט לארץ הצבי, באתר הארץ
- ^ נתן אלתרמן, מול מציאות שאין לה אח, 16 ביוני 1967, פרויקט בן יהודה
- ^ הנגדה לארץ הצבי, ספרו של לובה אליאב
