תוכנית אלון

מפת תוכנית אלון. השטח הצבוע בכחול נועד לסיפוח למדינת ישראל. השטח הצבוע בירוק נועד להחזרה לירדן או לכינון ישות עצמאית

תוכנית אַלוֹן הייתה תוכנית לחלוקת השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים בין ישראל לבין מדינות ערב ותושבי השטחים הפלסטינים. הוגשה בשנת 1967 על ידי יגאל אלון, שר העבודה דאז, לראש הממשלה לוי אשכול. התוכנית לא התקבלה באופן רשמי, אך הייתה לה השפעה מרכזית על מדיניות ההתיישבות בשטחי יהודה, שומרון ועזה של ממשלות המערך והעבודה, עד עליית הליכוד לשלטון בשנת 1977.

תוכנית אלון הוגשה בסוף יולי 1967, כחודש לאחר מלחמת ששת הימים, תחת הכותרת "עתיד השטחים ודרכי הטיפול בפליטים". העיקרון המרכזי שעמד בבסיסה הוא האמונה בנחיצות וברלוונטיות של שלום בין מדינת ישראל לבין שכניה, שלום אשר יִיכון רק בעזרת הסדר מדיני המשרטט גבולות ברורים. אלון הציע לממשלה לנקוט מדיניות מיידית, שתפזר את הערפל בנוגע לגבולות המדינה בעקבות הכיבושים הבלתי צפויים שנעשו במלחמת ששת הימים.

הגבולות

על פי תוכנית אלון, גבולה המזרחי של מדינת ישראל יעבור בנהר הירדן, ימשיך דרך מרכזו של ים המלח ולאורך הגבול המנדטורי באזור הערבה. באזור העיר יריחו תיסוג ישראל מרצועה צרה שתקשר בין ממלכת ירדן לבין הרי השומרון. על גב ההר תהיה מערכת כבישים, שתאפשר לישראלים לעבור דרומה ממזרח השומרון לכיוון ירושלים וים המלח.

רובם המוחלט של שטחי יהודה ושומרון, חבל עזה וסיני יינתן לתושבים הערבים של האזור. לישראל יסופחו בקעת הירדן וחלקם המזרחי של הרי יהודה ושומרון, שהיו מיושבים בדלילות. הגבול יגיע עד חברון. בנוסף, ישראל תשמור ברשותה אזורים נוספים בעלי חשיבות ביטחונית, כגון ההרים שסביב פרוזדור ירושלים (אזור גוש עציון, הרי בנימין ומזרח ירושלים), דרום רצועת עזה וחלקים מסיני.

תוכנית אלון הציעה לאפשר לתושבי השטחים המשוחררים לבחור אם לכונן ישות עצמאית או להצטרף מחדש לירדן. הכרה זו בסמכותם של תושבי השטחים ובצורך לשתף אותם בהחלטות המשמעותיות לגביהם הייתה חריגה ביחס אל התושבים בימים ההם ובמשך שנים רבות לאחר מכן.

מטרות התוכנית

ליגאל אלון היו מספר מטרות מרכזיות מבחינה מדינית, דמוגרפית, ביטחונית ומוסרית בהגשת תוכניתו:

• מבחינה מדינית, אלון שאף שממשלת ישראל תציע מיוזמתה תוכנית שלום על מנת להשפיע על שיקולי המעצמות הגדולות לא לכפות על ישראל פתרון שלא יהיה נוח לה.
• מבחינה דמוגרפית, מטרתו הייתה שמירה על רוב יהודי בארץ. התוכנית אפשרה את הגדלת שטחה של מדינת ישראל מבלי להעלות את מספרם של תושביה הלא־יהודים.
• מבחינה ביטחונית, אלון שירטט את אחד מהעקרונות המנחים של האסטרטגיה הלאומית של ישראל - 'גבולות בני הגנה': נהר הירדן והעומק האסטרטגי שיוצר המרחב הגאוגרפי ממערבו עד כביש אלון, בשיפולים המזרחיים של שדרת ההר המרכזית לאורך יהודה והשומרון כגבול האסטרטגי של ישראל, תחת לסגת לגבול טרם מלחמת ששת הימים, על מנת לנסות ולהרתיע אויב מניסיון פלישה ממזרח ובהינתן כישלון ההרתעה והתממשות מתקפה יאפשר לצה"ל לבצע את משימת ההגנה בסבירות גבוהה להצלחה ובה בעת, להותיר די שטח בין הקו הירוק במערב וכביש אלון במזרח שיאפשר פשרה טריטוריאלית.
• מהבחינה המוסרית, המטרה הייתה לא לשלוט על עם אחר ולתת לו לנהל את חייו בעצמו, או תחת שלטון אחר שהוא יהיה מעוניין בו.

יישום התוכנית

תוכנית אלון לא התקבלה רשמית על ידי ממשלת אשכול ולא על ידי הממשלות שקמו אחריה. נערכו עליה דיונים, אך היא לא עמדה מעולם להצבעה בממשלה. התוכנית לא הייתה מקובלת על חלק ממנהיגי המערך בראשם גולדה מאיר, או שתמכו בה במעומעם ולא תמיד בפומבי (למעט אבא אבן). חלק ממפלגות הקואליציה באותה עת, ובראשן המפד"ל וגח"ל, התנגדו לה נחרצות בהיותן תומכות בארץ ישראל השלמה. שר הביטחון משה דיין לא אימץ את התוכנית וטען שהזמן משחק לטובת ישראל ושהוא מחכה להצעה של הערבים. גם מדינות ערב וראשי הפלסטינים לא תמכו בתוכנית: חוסיין, מלכה של ירדן שאף לקבל את הגדה המערבית כולה לממלכתו, ואילו אש"ף שאף לפלסטין גדולה שלא תהיה קשורה לירדן. עם זאת, המלך חוסיין המשיך לשמור על קשרים רציפים עם ממשלת ישראל בכלל ועם אלון בפרט, מתוך הבנה שאף על פי שבמישור הגלוי עליו להצהיר אמונים לעקרון הערבי של נסיגה מלאה ושל 'אף שעל', בפועל ייתכן תהליך מדיני המבוסס על עקרון השלבים, במסגרתו יוכל לשוב לשליטה חלקית בגדה המערבית על פי מתווה תוכנית אלון. מיד לאחר אירועי 'ספטמבר השחור' יזמו המלך חוסיין ויגאל אלון מהלך מדיני שזו הייתה מטרתו, אלא שממשלת ישראל שנשלטה בתחום זה על ידי מדיניות הסטטוס-קוו של דיין, בלמה את המהלך. ניסיון נוסף ברוח זו התבצע במרץ 1972 ומאוחר יותר בקיץ 1974.

התנגדותו של דיין ואחר כך של ממשיכו שמעון פרס למימד הירדני של 'תוכנית אלון' הייתה הצד השני של עידודם בפועל את אש"ף וראייתו כמייצג 'האותנטי' של הפלסטינים. עם קבלת החלטת רבאט באוקטובר 1974 לפיה אש"ף הוא הנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני, ברך דיין על ההחלטה באומרו שאילו לא הייתה מתקבלת החלטה זו 'היינו כבר נושאים ונותנים עם חוסיין'. אלון לעומתו ראש בהחלטת רבאט אסון קודם כל לעם הפלסטיני ולמזרח התיכון כולו, והציע להמשיך את המגעים עם ירדן למרות ההחלטה.

תוכנית אלון שימשה למעשה כבסיס למדיניות ההתיישבות של ממשלות ישראל בראשות 'המערך'. בין 1967 ל-1977 עלו על הקרקע 76 יישובים שענו לשני הפרמטרים של תוכנית אלון: נחיצות ביטחונית והעדר בעיה דמוגרפית. במלים אחרות, ממשלות המערך פעלו על פי העקרון שהיישובים המוקמים בגולן, בסיני בהרי יהודה ובבקעה יוקמו בשטחים שיועדו לסיפוח בתוכנית אלון. אלון עצמו תמך בהקמת היישובים הללו. לאורך קו הגבול ששורטט בתוכנית אלון נסלל כביש אלון.

החריגה היחידה ממתווה תוכנית אלון בתחום ההתיישבות הייתה פרי יוזמת תנועת גוש אמונים, בתמיכתו המלאה של שמעון פרס, מחליפו של דיין במשרד הביטחון. כפי שהעידו לאחרונה אנשי גוש אמונים, שמעון פרס היה הכתובת שלהם בממשלת ישראל בשנים 1975–1977, הזמן בו התחולל המאבק על העלייה לקרקע בסבסטיה. לאחר עליית הליכוד לשלטון בשנת 1977, נפרצו גבולות תוכנית אלון וגוש אמונים החל להתיישב במרבית שטחי יהודה ושומרון.

בעת הנסיגה מסיני בעקבות הסכם השלום עם מצרים, חזרה ישראל באזור זה לגבולות שהיו לה לפני המלחמה. אלון עצמו נמנע בהצבעה על ההסכם בכנסת, מפני שלא עלתה בקנה אחד עם המטרות האסטרטגיות שבהן דגל, אף על פי שהצהיר שטוב שההסכם נחתם.

בשנת 1984, הציע השר יגאל הורביץ (ממקימי הליכוד), כי תוכנית אלון תשמש כבסיס מדיני לממשלת האחדות שהוקמה בשנה זו.

החל מאמצע שנות ה-90 נפוץ בשיח הפוליטי הישראלי הביטוי 'תוכנית אלון פלוס' או 'תוכנית אלון מורחבת'. ביטויים אלו נועדו לסמן גישה ייחודית כלפי פתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני, המאפיינת את מפלגות המרכז: נסיגה מחלקים נרחבים של יהודה ושומרון, על פי תוכנית אלון המקורית, בתוספת הרחבות המתאימות לגושי ההתיישבות היהודיים הגדולים הקיימים כיום באזור.

ראו גם

• החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם

לקריאה נוספת

• ירוחם כהן, תוכנית אלון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ג.
• ראובן פדהצור, ניצחון המבוכה, יד טבנקין, 1996.
• יחיאל אדמוני, עשור של שיקול דעת, יד טבנקין, 1992.
• אודי מנור, יגאל אלון - ביוגרפיה פוליטית 1949–1980, דביר 2016
• udi manor, Yigal Allon - A Neglected Political Biography, Sussex Academic Press 2017

קישורים חיצוניים

• תוכנית אלון, באתר מוזיאון בית יגאל אלון
• נחום ברנע, גם בהר וגם בבקעה, דבר, 12 בספטמבר 1969
• מקומה של ההתיישבות "תוכנית אלון" 1967 - ליאור ענבר, סרטון באתר יוטיוב