מערב אוקראינה
מערב אוקראינה (באוקראינית: Західна Україна) הוא אזור נרחב במערב מדינת אוקראינה. זהו האזור היחיד של אוקראינה אשר היה לאורך ההיסטוריה תחת שליטת מדינות אירופאיות שונות מלבד רוסיה (פולין, ליטא, הונגריה, רומניה, צ'כוסלובקיה וטורקיה). בהתאם לכך, אזור זה מכיל כיום השפעה ניכרת של תרבות מרכז אירופה.
אזור מערב אוקראינה, בדומה למרבית האזור בו נמצאת כיום מדינת אוקראינה, התפתח ממה שהיה במקור הישות הפוליטית רוס של קייב, אך ראוי להדגיש כי לאחר ההיחלשות של רוס של קייב, ובעקבות ההתקפות מצד הממלכה המונגולית אורדת הזהב, המרכז התרבותי והפוליטי עבר מקייב מערבה לאזור האליץ' האוקראיני. כתוצאה מכך, בשנת 1199 הוקמה מדינה מערבית אוקראינית חדשה - נסיכות האליץ'-וולין. החל משנת 1349 גם רוס של קייב וגם נסיכות האליץ'-וולין איבדו את עצמאותן, ואזור אוקראינה נכבש על ידי המדינות השכנות. בתחילה שולבה אוקראינה באיחוד הפולני-ליטאי, ומאוחר יותר חולקה אוקראינה בין מדינות האיחוד הפולני-ליטאי (אזור מערב אוקראינה וחלק מאזור מרכז אוקראינה ספציפית) והאימפריה הרוסית (מזרח אוקראינה ויתר אזור מרכז אוקראינה). לאחר חלוקת פולין, הפך אזור מערב אוקראינה להיות חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, בעוד שאזורי מרכז ומזרח אוקראינה נותרו תחת שליטה רוסית. בשנת 1918, לאחר מלחמת העולם הראשונה, השטחים האוקראינים שהיו תחת שליטה רוסית הכריזו על עצמאות, ובעקבות כך הפכו לרפובליקה העממית האוקראינית, בעוד שהשטחים של מערב אוקראינה שהיו חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית הכריזו על עצמאותם, והפכו בעקבות כך לרפובליקה העממית של מערב אוקראינה. ב-22 בינואר 1919 שתי המדינות חתמו על חוק איחוד. עם זאת, בסופו של דבר המדינה האוקראינית העצמאית חולקה שוב בין פולין וברית המועצות. החלק הסובייטי של אוקראינה, שכונה "הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית" הפך באופן רשמי לאזור אוטונומי. מאוחר יותר, כתוצאה מהסכם ריבנטרופ–מולוטוב, ברית המועצות שילבה את מערב אוקראינה ברבפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית. רק ב-1991 במסגרת הכרזת העצמאות של אוקראינה זכתה אוקראינה בעצמאותה, והתפרקות ברית המועצות התרחשה זמן קצר לאחר מכן.
אזור מערב אוקראינה כולל מספר אזורים היסטוריים כמו טרנסקרפטיה, הליכינה כולל פוקוטיה (החלק המזרחי של גליציה המזרחית ), מרבית אזור ווהלין, צפון בוקובינה ומערב פודוליה. ההשפעה התרבותית הרוסית במערב אוקראינה היא זניחה. מוסקבה השיגה את השליטה על אזור מערב אוקראינה רק במהלך המאה ה-20, כלומר, במהלך מלחמת העולם השנייה כאשר האזור סופח לברית המועצות לאחר חלוקת פולין. העיר לבוב היא המרכז התרבותי העיקרי של אזור מערב אוקראינה ולבוב הייתה גם הבירה ההיסטורית של נסיכות האליץ'-וולין. ערים חשובות נוספות הן בוצ'אץ', צ'רנוביץ, דרוהוביץ', האליץ', איוואנו-פרנקיבסק, חוטין, לוצק, מוקצ'בו, רובנו, טרנופול, אוז'הורוד ועוד.
דמוגרפיה
דת במערב אוקראינה (לפי נתונים משנת 2016)[1]
על פי סקר שבוצע במהלך שנת 2016 על ידי מרכז רזומקוב נמצא כי כ-93% מאוכלוסיית אזור מערב אוקראינה הצהירו שהם מאמינים בדת כולשהי, בעוד 0.9% הצהירו שהם לא מאמינים בשום דת, ו-0.2% הצהירו שהם אתאיסטים.
מכלל אוכלוסיית אזור מערב אוקראינה, 97.7% הצהירו שהם נוצרים (57.0% משתייכים לכנסייה האורתודוקסית המזרחית, 30.9% הם חברי הכנסייה היוונית-קתולית האוקראינית, 4.3% הם רק "נוצרים", 3.9% הם חברים בכנסיות פרוטסטנטיות שונות, ו-1.6% הם קתולים). 0.2% ציינו כי הם יהודים. כל יתר האנשים היוו כ-2.1% מאוכלוסיי מערב אוקראינה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מערב אוקראינה |
הערות שוליים
- ^ РЕЛІГІЯ, ЦЕРКВА, СУСПІЛЬСТВО І ДЕРЖАВА: ДВА РОКИ ПІСЛЯ МАЙДАНУ (Religion, Church, Society and State: Two Years after Maidan), 2016 report by Razumkov Center in collaboration with the All-Ukrainian Council of Churches. pp. 27-29.
