מערכת קירור הלר-פורגו
מערכת קירור עיבוי אוויר מסוג הלר-פורגו (בהונגרית: Heller–Forgó-féle hűtőberendezés) היא המצאה של שני מהנדסים יהודים-הונגרים זוכי פרס קושוט על המצאתם (הדומה בהונגריה לפרס ישראל) זוהי מערכת מקוררת אוויר עקיפה, בה צינון נוזל הקירור במעבה, כלומר במים, מתבצע באמצעות אוויר במערכת סגורה, ללא הפסדי מים.
מרכיבי המערכת
שני המרכיבים עיקריים של המערכת:
- מעבה הערבוב
- מחליף חום עם סנפירים לקירור מחדש של מי הקירור.
חשיבות המערכת הוכרה על ידי מנהלי מפעל המתכת והפח של יאסברן - שהוא קודמו החוקי של "מפעל הקירור להל" (Lehel). מנהלי המפעל קארוי לאסלו ואיגנץ גוריאנץ הפכו בזמנו את ההמצאה לבעל שם עולמי ממש עם הקמת מפעל הייצור. מערכת הקירור ועיבוי האוויר הוא המוצר - בנוסף למקררים שהמפעל ייצר ש"-Lehel Hűtőgépgyár" יכולה הייתה להתגאות בו.
שני המהנדסים היהודים-ההונגרים, לאסלו הלר ולאסלו פורגו (שהמיר את דתו לקתולית שלוש שנים אחרי נישואיו), יצרו תוכניות למכשיר עיבוי אוויר שפתר את בעיית הדרישה הגבוהה למי קירור של תחנות כוח תרמיות. "מערכת הקירור ועיבוי אוויר מסוג הלר-פורגו" - כך התפשט שמו העממי - היא המצאה בעלת חשיבות רבה, שמשכה תשומת לב במקומות רבים בעולם.
עיקרון היישום
העיקרון והיישום של מעבה הערבוב מיוחסים ללאסלו הלר, בעוד מחליף החום בעל הסנפירים, המבצע קירור מחדש, תוכנן על ידי לאסלו פורגו. מהות ההמצאה שלהם הייתה עיבוי והנזלת הקיטור ה"עייף", קיטור הוואקום שיצא מטורבינת הקיטור של תחנת הכוח, באמצעות הזרקת מים קרים עליהם. המים החמים נכנסים למחליף החום בעל הסנפירים, שם הם מתקררים וניתן לעשות בהם שימוש חוזר (כמים קרים) ללא אידוי במעגל קירור סגור כאשר התהליך חוזר על עצמו מספר רב של פעמים.
ההודעה לעיתונות בזמנו שיבחה את מהות ההמצאה באופן הבא:
"דרישת המים העצומה של תחנות כוח תרמיות נובעת מהעובדה שהחום שנוצר בתחנות הכוח התרמיות הפחמיות יש להסיר ממנו כ-50% המופק על ידי חומר הבערה (פחם למשל) באמצעות קירור מים... לכן, דרישת המים היומית של תחנת כוח תרמית בינונית תואמת את סך צריכת המים היומית של בודפשט..."
הזמנות ראשונות
במהלך השנים 1957–1958 התפשטה הידיעה על המצאה ההונגרית המאוד משמעותית הזו. בשלב הראשון, ביריד הבינלאומי של בודפשט (BNV) 1957, הוצג האב טיפוס של אלמנט הקירור הלר-פורגו שיוצר כבר למטרה זו. במאי 1958, ההמצאה זכתה בפרס הגדול בתערוכה העולמית של בריסל (1958) ועד מהרה החלה את דרכה להצלחה עולמית.
חברת החשמל הבריטית הגדולה ביותר אז, ה-English Electric, (אנ') הייתה הראשונה שחתמה על חוזה גדול מאוד עבור הפטנט וב-1958 גם סין הזמינה את מערכת ההלר-פורגו.
קולקטיב "מפעל להל" הצליח בחישוביו כשראה הזדמניות ייצוא מצוינת בייצור אלמנטי הקירור. בקיץ 1959 החל ייצור מסחרי של מערכות הקירור, ובסוף אותה השנה הותקנו גופי הקירור הראשונים במגדל הקירור של תחנת הכוח דונאויווארוש ששכן על גדת הדנובה. בספטמבר 1959, הם החלו למלא את ההזמנה בבריטניה. לאחר מכן הוקם מגדל קירור באיבנבורן (ב-1967) בגרמני המערבית. מערכת כזו הותקנה גם בתחנת כוח שנבנתה באיראן ב-1985, בה עבד צוות הרכבה הונגרי על התקנת מגדלי הקירור.
לקריאה נוספת
- מפעל קירור שנתון 20 שנה 1952–1972 עורך: András Romhányi and János Tóth
- "צופה" (Figyelő) פברואר 1958 גיליון מספר 18
- אריקה קיש: חצי מאה של "מפעל הקירור יאסברן"
- אישטוואן טאבי וארפאד קסאב:GTE Fifty Years of Lehel 1952-2002
- GEA EGI Energy Management Zrt
- מגדל הקירור עיבוי האוויר של לאסלו הלר ולאסלו פורגו באתר האינטרנט של המשרד הלאומי לקניין רוחני
- איך נראה החלק הפנימי של מגדל קירור? – 18 בספטמבר 2019 (Hovamerre.blog.hu).
