מפרץ הא לונג
.jpg) | |
| איים במפרץ הא לונג | |
| מדינה |
 וייטנאם |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1994, לפי קריטריונים 7, 8 | |
|
(למפת וייטנאם רגילה) | |
מפרץ הא לונג (בווייטנאמית: Vịnh Hạ Long) הוא מפרץ בצפון וייטנאם, הידוע בשל אלפי האיים הקארסטיים הפזורים בו. ייחודיות נופיו של המפרץ הביאה את אונסק"ו להכריז עליו, בשנת 1994, כעל אתר מורשת עולמית. המפרץ הוכרז גם כ"אתר נוף לאומי" על ידי משרד התרבות הווייטנאמי בשנת 1962, ובשנת 2011, לאחר תהליך בחירה שנמשך ארבע שנים, נבחר המפרץ לאחד משבעת פלאי עולם הטבע.
פירוש השם "הא לונג" הוא "המקום בו הדרקון שקע". לפי המסורת הווייטנאמית, כאשר פלשה סין לווייטנאם, שלחו האלילים משפחה של דרקונים להגן עליהם. הדרקונים ירקו מפיהם אבני ירקן, שהפכו לשרשרת של איים שיצרו חומה שהסינים לא הצליחו לעבור. לאחר מכן החליטו הדרקונים להמשיך לחיות במקום בשלווה, ושקעו בים. לפי גרסה אחרת, שמו של המפרץ חדש יחסית, ומקורו בעדותו של קצין צרפתי צעיר מ-1898, לפיה חזה במקום בדרקון.
גאוגרפיה
מפרץ הא לונג הוא חלק ממפרץ טונקין שבים סין הדרומי, לחופו של מחוז קוואנג נין (Quang Ninh) בצפון-מזרח וייטנאם. אורכו של חוף המפרץ 120 ק"מ, שטחו 1,553 קמ"ר ויש בו 1,969 איים. החלק שהוכרז כאתר מורשת עולמית משתרע על פני 434 קמ"ר, ובו יש 775 איים.
האיים עשויים אבן גיר, והם מכוסים בצמחייה סבוכה. חוקרים סבורים שהאיים נוצרו במהלך השנים בשל תהליכים של סחיפה עקב השינויים בגובה פני הים. גובהם של האיים נע בין 50 ל-200 מ'.
כמה מהאיים חלולים, ויש בהם מערות. הגדולה שבהן, האנג דאו גו (Hang Đầu Gỗ - "מערת מוטות העץ") כוללת מספר רב של זקיפים ונטיפים. על מערה זו אמר ב-1957 הו צ'י מין כי "אף מבקר לא יכול לתאר טוב מספיק את יופיו של המקום, ולכן על כל אחד לבוא למערה ולחזות בה בעצמו".
האקלים במפרץ טרופי, ויש בו שתי עונות עיקריות: קיץ חם וגשום וחורף קר ויבש יחסית. הטמפרטורה הממוצעת נעה בין 15 ל-25 מעלות צלזיוס, ומדי שנה יורדים בו בין 2,000 ל-2,200 מ"מ גשם.
אוכלוסייה
שני האיים הגדולים, טוּאַן צַ'אוּ וקאט בָּה, מיושבים דרך קבע, ויש בהם גם תשתית תיירותית. איים אחרים אינם מיושבים דרך קבע, אך הדייגים העוגנים את סירותיהם במים הרדודים שסביבם יוצאים מעין "כפרים צפים". בסך הכול, מתגוררים באיים 1,600 תושבים. בעיר הא לונג שביבשה, לחוף המפרץ, התגוררו בשנת 2001 כ-185 אלף תושבים.
תיירות
יופיו של המפרץ מהווה מקור משיכה לתיירים, וחברות מקומיות מפעילות טיולי שיט בין האיים. המפרץ הופך בהדרגה לאתר תיירות פופולרי. בשנת 1996 ביקרו בו 236 אלף תיירים, ב-2003 זינק מספר המבקרים ל-1.3 מיליון, ולפי התחזיות, עד 2010 הוא עשוי להגיע ל-3 מיליון, מה שיהפוך אותו לאתר התיירות המוביל במדינה[1].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
אתר האינטרנט הרשמי של מפרץ הא לונג- ורד גיאת, וייטנאם: שיט תענוגות במפרץ הא-לונג, באתר ynet, 2 באוגוסט 2011
- זהר כרמי, אבני החן של וייטנאם, באתר את, 28 ביולי 2015
- זיו ריינשטיין, אלוקים נגע בו: האתר שנכנס ל-7 פלאי תבל במקום ים המלח, באתר וואלה!, 20 בדצמבר 2018
- ירדן גור, מפרץ הא לונג – פלא של איים, באתר GoTravel
הערות שוליים
מפרץ הא לונג
נטיפים במערת תיין קונג (Thiên Cung)
האי גָאצ'וֹי, "אי התרנגולים", המזכיר במראהו קרב תרנגולים
אי במפרץ הא לונג
  | |
|---|---|
|
