מצודת שושלת הו
 | |
| השער הדרומי של המצודה | |
| מדינה |
 וייטנאם |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2011, לפי קריטריונים 2, 4 | |
|
(למפת וייטנאם רגילה) | |
מצודת שושלת הו (וייטנאמית Thành nhà Hồ) היא מצודה השוכנת בצפונה של וייטנאם, ואשר נבנתה בתקופת שושלת הו (Nhà Hồ), בסוף המאה ה-14. המצודה הוקמה בלב מישור רחב ידיים, בהתאם לעקרונות הפנג שואי והנאו-קונפוציאניזם שהתפשט אותה עת ברחבי דרום מזרח אסיה. היא ניצבת על ציר המחבר בין הרי טואונג סון מצפון-מערב עם הר דום סון מדרום-מזרח לה, בין נהרות מא ובואו, ומתקשרת עם נופה. המצודה שימשה כבירת המדינה בין השנים 1397 ו-1407 ולאחר מכן הייתה למעוז פוליטי, תרבותי וצבאי, עד שננטשה ב-1591. היא הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 2011.
היסטוריה
במאה ה-14 נקלעה מדינת הג'אי וייט (Đại Việt) למשבר, ונאלצה להתמודד עם מרידות חקלאים מבית ועם פולשים מדרום ומצפון, אשר תקפו את הבירה טהאנג לונג (כיום האנוי) והעלו אותה באש שלוש פעמים. במאמץ לשפר את המצב, הונהגה שורה של רפורמות ובהן חיזוק הצבא, הנהגת השימוש בשטרות כסף, הגבלת ההשפעה הבודהיסטית והטאואיסטית וחיזוק הקונפוציאניזם. בנוסף, ב-1397, הועברה הבירה מהאנוי ומוקמה באתר בו שוכנת כיום מצודת הו. מיקום זה היה מרכזי יותר מזה של הבירה, בטוח יחסית מבחינה צבאית ונגיש הן בדרך היבשה והן בנהרות ששימשו לשיט. מצודת הו שימשה כבירת המדינה בתקופת שושלת הו מ-1398 עד 1407. בשנת 1407 כבש הקיסר יונג לה משושלת מינג הסינית את וייאטנם, וזו השיבה לעצמה את עצמאותה רק ב-1427. הבירה הושבה לטהאנג לונג, אך הממצאים במצודה מראים כי היא המשיכה להיות בשימוש, אולי כמרכז פוליטי. על רקע מאבקי שלטון שהתחוללו בין שושלת לה (Nhà Hậu Lê) ושושלת מאק (Nhà Mạc), הייתה המצודה למעוזם של בני לה, וב-1516 הם יצאו ממנה להתקפת הבירה. בשנת 1527 הן המצודה והן הבירה נכבשו בידי שושלת מאק, אך שושלת לה שבה והשתלטה על המצודה בשנת 1543. המצודה הייתה למעוזה הצבאי והתרבותי של שושלת לה במשך המחצית השנייה של המאה ה-16, בעוד ששושלת מאק קבעה את מרכזה בטהאנג לונג. ב-1591 הביסה שושלת לה את שושלת מאק וכבשה את הבירה; ומצודת הו ננטשה.
שושלת נגויין (Nhà Nguyễn) שעלתה לשלטון ב-1802 אימצה את עקרונות הנאו-קונפוציאניזם ועל כן גילתה עניין רב במצודת הו. כאשר הוקמה בירתה החדשה של וייטנאם בעיר הואה נעשה שימוש בעקרונות שבאו לידי ביטוי בהקמת המצודה. ב-1962 הוכרה המצודה הפנימית והחפיר שסביבה כמונומנט לאומי. במקום נערכו חפירות ארכאולוגיות ב-2004 וב-2008, ובשנת 2007 מונה ועד מנהל לאתר, וזה קידם, בין היתר, את הכרזתה באתר מורשת עולמית בשנת 2011.
המצודה
אתר המורשת העולמית משתרע על-פני שטח של 1,555 דונם, בשלושה אזורים נפרדים: המצודה הפנימית (1,422 דונם), חומת לה טהאן החיצונית (90 דונם, La Thành Tây Đô) ומזבח נאם גיאו (43 דונם, Đàn Nam Giao) דרומית-מזרחית לה:
המצודה הפנימית
חומות המצודה והחפיר
צורתה של המצודה הפנימית שהוקמה בשנת 1397, היא כשל מלבן ענק באורך של 883.5 מטרים וברוחב של 870.5 מטרים, התחום בחומה. במרכזה של כל אחת מארבע צלעות החומה קבוע שער אבן שתקרתו עשויה בצורת קמרון חבית. בשער הדרומי שלושה פתחים, ובכל אחד מיתר השערים פתח בודד. שרידיהן של דרכים סלולות שקשרו בין ארבעת השערים במרכזה של המצודה ניכרים בשטחה, ואלה מחלקות אותה לארבעה ריבועים. חומות המצודה הוקמו על בסיס של אדמה נגוחה ורוחבן מגיע לכל היותר ל-21.36 מטרים בבסיסן ול-15 מטרים בחלקן העליון. אבני החומה סותתו מאבן גיר שנחצבה בהרים הסמוכים, ואף שהן מונחות זו על גבי זו בשורות מאוזנות, הן עוצבו כך שקירות המצודה יהיו משופעים. פיסות האבן מגיעות בממוצע לאורך של 2.2 מטרים, רוחב של 1.5 מטרים ולגובה של 1.2 מטרים, אך לעיתים נעשה שימוש בפיסות אבן גדולות פי שניים ויותר, ומשקלן מגיע ל-26.7 טון. סביב החומה נחפר חפיר ששרידיו נראים כיום בכל צדדיה למעט בצד המערבי. תעלת מים נחפרה בצידה הדרום-מזרחי של המצודה, וקישרה בין החפיר לנהר בואוי. בצידו הפנימי ובצידו החיצוני של השער הדרומי נתגלו שטחים מרוצפים, ו"הדרך הקיסרית" הובילה משער זה אל מזבח נאם ג'יהאו ("הסגידה למרומים") השוכן למרגלות הר דום סון, במרחק של כ-2.5 ק"מ דרומית-מזרחית למצודה.
מבני המצודה
ממקורות כתובים עולה שבתוך שטח המצודה ניצבו ארמונות עבור המלך, המלכה ואביו, מקדש לכבוד אבות שושלת הו במזרח המצודה, מקדש לכבוד אבות שושלת טראן (שושלת אם המלך) במערבה, וכן מקדש קסה-טאק לכבוד אלילי התבואה]. במרכז המצודה שרדו זוג דרקוני אבן נטולי ראש, המסמלים את סמכות המלוכה, ועוד נראים באתר שרידיהם של ארבעה אגמים ששכנו בארבעת רבעיה. לפי ממצאים ארכאולוגיים, רוב מבני המצודה הוקמו בסוף המאה ה-14 אך במאות ה-15 עד ה-17, המשיכה מלאכת הבנייה באתר, בין היתר בשימוש משני.
חומת לה טהאן החיצונית
חומה זו שאורכה הגיע לכעשרה קילומטרים, שימשה כקו הגנה החיצוני של המצודה, במרחק של קילומטר עד שלושה קילומטרים ממנה. היא נבנתה מאדמה נגוחה ב-1399 וקשרה בין גבעות ותילים טבעיים בצידה המזרחי. החומה נמתחה בין הר דום סון בדרום והרי טואונג סון בצפון. קטע החומה המוכרז שוכן צפונית-מזרחית למצודה, אורכו הוא 2.051.9 מטרים, גובהו כחמישה מטרים ועוביו כ-37 מטרים בבסיסו ו-9.2 מטרים בצידו העליון.
מזבח נאם ג'יאו
המזבח שמשמעות שמו היא "סגידה למרומים", הוקם בשנת 1402, והוא שוכן בין שתי פסגותיו של הר דום סון, כ-2.5 ק"מ דרומית-מזרחית לשער הדרומי של מצודה. האתר כמעט רבוע, אורכו 130 מטרים ורוחבו 120 מטרים, והוא עשוי ממספר טרסות מוגבהות, בעלות צורות שונות, אך לכולן נקודה מרכזית משותפת הנמצאת בצידו האחורי של המזבח. הטרסה הגבוהה ביותר שוכנת בגובה של 21.7 מעל פני הים, היא מרוצפת וצורתה כשל מצולע רב-צלעות. במקום נראים שרידיה של דרך טקסית ברוחב של 3.6 מטרים, אשר העפילה אל צידו הדרום-מערבי של המזבח. לפי הממצאים באתר, נראה שמעליו ניצב בעבר מבנה עץ נושא גג רעפים. צפחה ואבן גיר שימשו להקמת יסודות האתר, חומותיו והטרסות הנמוכות. חומתו עשויה מאבן גיר ונוטה כלפי פנים בחלקה העליון. בפינה הדרום-מזרחית של הטרסה הנמוכה ביותר, שוכנת באר מים רבועה אשר זוהתה כ"באר הירקן", אך היא מוכרת לתושבי הסביבה בכינוי "באר המלך". במקום התגלו חפצים מחרס וממתכת.
קישורים חיצוניים
  | |
|---|---|
|
