מצוות שבין אדם לחברו

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מצוות שבין אדם לחברו הן מצוות שהתורה מצווה על לעשות כלפי אדם אחר, בניגוד למצוות שבין אדם למקום שאדם מצווה בהם לעשות מעשים כלפי הקב"ה.

בתלמוד וכן בראשונים ואחרונים כתבו נפק"מ רבות בין שני סוגי מצוות אלו.

בחלק מהמצוות ישנם מחלוקות באחרונים אם נחשבים כמצוות שבין אדם לחברו או כמצוות שבין אדם למקום.

מקור

ההבחנה בין שתי מחלקות אלה של מצוות מוזכרת לראשונה במשנה: "עברות שבין אדם למקום - יום הכפורים מכפר. עברות שבין אדם לחברו - אין יום הכפורים מכפר - עד שירצה את חברו" (משנה, מסכת יומא, פרק ח', משנה ט').

דוגמאות

מצוות שבין אדם לחבירו

מצוות שבין אדם לחברו הן מצוות המסדירות את ההתנהגות החברתית.

לדעת הרמב"ן חמשת המצוות הראשונות שבעשרת הדברות הן מצוות שבין אדם לחברו:

מצוות שבין אדם למקום

מצוות שבין אדם למקום הן מצוות המסדירות את התנהגות האדם כלפי בוראו. הרמב"ם מכנה מצוות אלו כ"מצוות שבין אדם לעצמו" מכיוון שתפקידן אינו להשפיע על האל אלא לשנות ולפתח את עצמנו.

לדעת הרמב"ן חמשת המצוות האחרונות שבעשרת הדברות הן מצוות שבין אדם למקום:
  • לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני: יסוד האמונה המונותאיסטית.
  • לא תעשה לך פסל וכל תמונה: אלוקים שולל כל עצם דומם שנוצר לשבחו, וההסבר לכך שטיפוח פסלים ותמונות נחשב לעבודה זרה. הפירוט שבהמשך הדיבר, הוא בשביל שלא יהיה ספק בכוונתו של אלוקים.
  • לא תשא שם ה' לשווא: דיבר זה אומר שאין להישבע באלוקים או להעלות על השפתיים את שמו לשווא.
  • זכור את יום השבת לקדשו: דיבר שתפקידו להזכיר את היום השביעי יום המנוחה של אלוקים בבריאת העולם, הדיבר מצווה לנוח ולשבות מכל עבודה.
  • כבד את אביך ואת אמך: דיבר שאומר לכבד את ההורים והגמול על כך הוא הארכת ימים על האדמה. (דיבר זה משתייך גם אל קבוצת המצוות שבין אדם לחברו).