מרדכי לפיד
מרדכי לפיד, (חרקוב אוקראינה, תרצ"ז, 1937 - חברון, כ"ב בכסלו תשנ"ד, 6 בדצמבר 1993) היה אסיר ציון בברית המועצות, מנהיג, ממקימי היישובים: אלון מורה, אלקנה וקדומים. נרצח עם בנו שלום בפיגוע ירי על יד קריית ארבע בשנת 1993.
קורות חייו
נולד בברית המועצות בחרקוב אוקראינה, בשנת תרצ"ז (1937). בתום מלחמת העולם השנייה עבר עם משפחתו לעיר ריגה שבלטביה. בשנת 1961 הגישה משפחתו בקשה לעלות לישראל אך בקשתם נדחתה. נשפט לשנתיים מאסר במחנות ריכוז ברוסיה בשנת 1966 בעקבות פעילותו הציונית. בשנת 1968, לאחר שחרורו הגיע למוסקבה לרב יהודה לייב לוין, רבה הראשי של רוסיה, ללמוד תורה.
אמונתו היהודית התעוררה לפי עדותו עוד בילדותו, בגיל 6 הוא הגיע לתובנה שאלוקים משגיח על כל יצוריו בעולם:
אם מושכים לגור חתולים בזנב יכאב לחתול ועל כך "מישהו יודע"
תובנה זו ליוותה אותו כל החיים.
אחרי מספר ניסיונות בריחה, גורש בשנת 1968 מברית המועצות, עלה לארץ והיה בין הראשונים שעלו מברית המועצות בעלייה החדשה. תחילה התגורר ברעננה, ואחר כך עבר עם משפחתו לשומרון. יחד עם רעייתו מרים היו מראשוני המתיישבים בשומרון, וממקימי היישובים: אלון מורה, אלקנה וקדומים.
היה בעל תואר מהנדס ועבד בתעשייה הצבאית. בנוסף לעבודתו היה מרדכי פעיל בקליטת עלייה.
הרצח
ביום שני כ"ב בכסלו תשנ"ד (06.12.1993), לפנות ערב, עברו מחבלים ברכב בצומת גבעת החרסינה בחברון וירו צרורות אל רכב טרנספורטר ישראלי, שעבר במקום בדרכו מקריית ארבע לירושלים. ברכב היו בני משפחת לפיד. הנהג, אבי המשפחה מרדכי לפיד ובנו שלום לפיד נהרגו. שלושה מבני המשפחה נפצעו. הצומת נקרא אחר כך על שמם "צומת לפיד".
היה בן 56 בהרצחו. הותיר אישה ו-13 ילדים. הובא למנוחות בבית העלמין בחברון, בהלוויה משותפת לו ולבנו שיצאה מישיבת פוניבז' בבני ברק.
פעילותו הציונית
בגיל 14 לשם מימוש חלומו לעלות לארץ ישראל הוא שחה בים השחור מחוף העיר חרסון לקראת אוניה טורקית שבאמצעותה התכוון לעזוב את ברית המועצות לטורקיה ומשם למדינת ישראל. אך צוות האוניה הטורקית לא הסכים להעלותו. בשחייה חזרה, ספינה של משמר החופים הסובייטי אספה אותו. הוא נעצר ושוחרר לאחר יממה משום גילו הצעיר.
בשנת 1961 התנהל משפט אייכמן שעורר הדים ברחבי העולם והשפיע מאוד על יהודי ברית המועצות. לכן בשנה זו הגישה משפחתו בקשה לעלות לארץ ישראל. התשובה שהתקבלה הייתה : "לא תגיעו לישראל, תרקבו פה". בעקבות השתתפותם בקבלת פנים בריגה של זמרת ישראלית בשנת 1966, נעצרו מרדכי ושני פעילים ציונים באשמת השתתפות בהפגנה לא חוקית. מרדכי נשפט לשנתיים מאסר במחנות ריכוז ברוסיה. והיה לאסיר ציון בברית המועצות. בשנת 1968 מרדכי גורש מברית המועצות ועלה בגפו לארץ ישראל.
הקים תנועה לזהות יהודית ציונית בריגה בירת לטביה יחד עם בן ציון רחלין (שנפטר אחר כך בגיל צעיר) וצעירים נוספים. התנועה משכה אחריה מאות יהודים שחלקם אמנם לא הזדהו דווקא עם הציונות אלא עם הזהות היהודית. הקים אנדרטה לזכר 38,000 נרצחי יהודי גטו ריגה שנרצחו בשואה ביער סמוך לתחנת הרכבת "רומבלה". הקים קבוצת בני נוער שליוותה את נחמה ליפשיץ זמרת יידיש בהופעותיה בבירה ריגה וערים נוספות בלטביה וליטא שתרמו לגיבוש זהות יהודית.
כתב ספר "ההיסטוריה של יהודי רוסיה" בן 400 עמודים והפיץ אותו בין יהודי ליטא ולטביה כדי לעורר את הגאווה של הנוער בתרבותם. החשיבות הגדולה בפעילויות הללו הייתה בזה שהיא חיזקה את הזיקה של אלפי יהודים בברית המועצות ליהדות ונאבקה בניסיון של השלטון הקומוניסטי לנתק את יהודי ברית המועצות מהמורשת היהודית.
הצעירים שהשתתפו בתנועה שלו כונו "ילדי מריק" (מרדכי ברוסית). אחד מהם היה יוסף מנדלביץ' שאחר כך היה אסיר ציון שניסה עם חבריו לחטוף מטוס בברית המועצות כדי להגיע לישראל ולמחות על מצב היהודים בברית המועצות.
פעילותו הציונית בישראל
בישראל הקים מרדכי לפיד משפחה בת 15 ילדים. מרדכי היה פעיל בהתיישבות ביהודה ושומרון. הוא נטל חלק בניסיון ההתיישבות בסבסטיה והיה מראשוני המתיישבים בשומרון וממקימי היישובים: אלון מורה, אלקנה וקדומים.
הגותו
חייו של מרדכי לפיד הוקדשו לכתיבת הספר "ארבעה גנים" על סגולת ישראל, הספר כולל ארבעה חלקים: גן נעול, גן עדן, גן פרוץ ואינטגרל הגאולה. הספר היה קרוב לפרסום אך התהליך נקטע עם הירצחו והספר לא יצא לאור. כמו כן כתב מחזה בשם "גן רמוס".
ראו גם
קישורים חיצוניים
- דף לזכר מרדכי לפיד, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
- מיכאל בייזר, המאבק היהודי : התנועה הלאומית של יהודי ברית המועצות בשנים 1989-1969
- מכתבו של הרבי מלובאוויטש בעלייתו לאלון מורה
- רשימת נפגעי הטרור בישראל
