מרי האריס ג'ונס
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. מרי האריס "אמא" ג'ונס (באנגלית: Mary Harris "Mother" Jones; מאי 1837 - 30 בנובמבר 1930) הייתה מורה ותופרת אמריקאית ממוצא אירי, שהפכה למנהיגה בולטת בתחום ההתאגדות המקצועית וזכויות עובדים. היא הייתה ממארגניהן של מספר שביתות גדולות בארצות הברית, ואחת ממייסדי ארגון פועלי התעשייה של העולם (IWW) ב-1905.
ג'ונס נולדה בקורק שבאירלנד, והיגרה עם משפחתה לארצות הברית בילדותה. לאחר מותם של בעלה וכל ארבעת ילדיה במגפת הקדחת הצהובה, ושריפת בית המלאכה שלה בו עסקה בתפירה ב-1871, היא עברה לעבוד עבור ארגוני העובדים "Knights of Labor" ו-"United Mine Workers". החל מ-1897, בגיל 60, היא נודעה בכינוי "אמא ג'ונס". ב-1902 זכתה להצלחה בארגון פעילות מחאה של עובדי מכרות רבים ובני משפחותיהם נגד בעלי המכרות. ב-1903, בעקבות זעמה על האכיפה הרופפת של החוק כנגד עבודת ילדים במכרות פנסילבניה, היא ארגנה מצעד של ילדים מפילדלפיה לביתו של נשיא ארצות הברית דאז תאודור רוזוולט בניו יורק.
תחילת דרכה
מרי האריס נולדה באירלנד והיגרה לקנדה בנעוריה, יחד עם משפחתה. היא התחנכה בחינוך קתולי בטורונטו לפני שמשפחתה עברה לארצות הברית. היא התמנתה למורה במנזר במונרו, מישיגן. לאחר מכן עברה לשיקגו ומשם לממפיס. בממפיס נישאה לג'ורג' אי. ג'ונס, חבר ומארגן באיגוד מעצבי ויוצקי המתכת של צפון אמריקה. היא פתחה במקום חנות בגדים, ערב מלחמת האזרחים האמריקנית.
שתי נקודות מפנה היו בחייה. הראשונה והטרגית מביניהן הייתה אובדן בעלה וארבעת ילדיה במגפת הקדחת הצהובה. לאחר אובדן משפחתה שבה לשיקגו, שם פתחה מתפרה חדשה, אולם כעבור ארבע שנים היא איבדה את ביתה, את רכושה ואת המתפרה בשרפה הגדולה בעיר. אובדן שני זה דחף אותה לשינוי קיצוני, והיא הצטרפה לתנועת העובדים המתהווה בעיר. ראשית הצטרפה לארגון "אבירי העבודה", קודמו של ה-IWW. אולם ארגון זה דעך בשל החשש מאנרכיזם ומהפכה מכיוון ארגוני העובדים בעקבות מהומות היימרקט. לאחר מכן נהייתה ג'ונס מזוהה עם ארגון הכורים האמריקאי (UMWA). היא תמכה ועודדה את הכורים בשביתתם, מול שוברי השביתה והבריונים שנשכרו לשבור את רוחם. היא האמינה כי "אדם עובד צריך לקבל משכורת שתאפשר לאשתו להישאר בבית ולטפל בילדיהם". היא החלה להיות מעורבת גם במפלגה הסוציאליסטית של אמריקה. היא החלה לארגן את נשותיהם וילדיהם של עובדים להפגנות תמיכה במאבקי העובדים. במהלך משפטה על הפרת צו מניעה אשר אסר על קיום כינוסי עובדים, אמר עליה ריס בליזארד, התובע המחוזי של מערב וירג'יניה: "הנה יושבת כאן האישה המסוכנת באמריקה. היא מגיעה למדינה בה שוררת שלום ורווחה, מרימה את אצבעה, ועשרים אלף עובדים שהיו מרוצים מניחים את כליהם ועוזבים את העבודה."
ג'ונס נתבדלה מנשים אחרות בתנועת הפועלים בתקופתה, בכך שהתנגדה הן להפלות והן לזכות בחירה לנשים, ואף אמרה "אינך צריכה להצביע כדי לחולל מהומה!". התנגדותה למעורבות של נשים בפוליטיקה נבעה מאמונתה כי הזנחת האמהות היא גורם עיקרי בהתפתחות עבריינות נוער. היא נודעה כדוברת וכנואמת מוכשרת, מלאת להט וכישרון ניסוח וביטוי. היא נהגה לשלב בדבריה סיפורים, הומור ולעיתים אף ניבולי פה וקריאות גנאי.
בגיל 60 אימצה את הדמות של "אמא ג'ונס", תוך שהיא טוענת לגיל מבוגר מכפי שהייתה, מתלבשת בשמלה שחורה ומיושנת ומכנה את הגברים העובדים "בניה". הפעם הראשונה שכינוי זה נדפס הייתה ב-1897.
כמארגנת עובדים
בשנת 1901 פרצה שביתה במפעלי המשי של פנסילבניה, כשנערות עובדות ביקשו לקבל שכר זהה למבוגרות. ג'ון מיטשל, נשיא איגוד הכורים בו הייתה חברה אמא ג'ונס, שלח אותה לצפון מזרח פנסילבניה בחודשים פברואר וספטמבר, על מנת לעודד את אחדות השורות בקרב השובתים. היא ארגנה את נשות העובדים להתארגן ל"מיליציה" אשר תפקידה למנוע באמצעות מטאטאים את כניסתם של שוברי השביתה למפעל, תוך שהיא מכה בסיר וצועקת "הצטרפו לאיגוד!". לגישתה נשים צריכות היו לעודד את העובדים להתארגן, אף כי לא האמינה כי נשים צריכות לעבוד בעצמן. היא כעסה על ניצול הנערות בעבודה.
היא נסעה לתחנות המשי בניו ג'רזי על מנת לעודד סולידריות, ובשובה דיווחה על תנאים טובים יותר בניו-ג'רזי בשל אכיפת "חוק עבודת הילדים". בתגובה לשביתה טענו מנהלי המפעלים כי תשלום משכורות מבוגרים לכלל העובדים יגרום לעסקיהם לפשוט את הרגל ולהיסגר, ולבסוף עודדה אמא ג'ונס את העובדים לחתום על הסכם פשרה. על אף שההסכם לא פתר את בעיית הנערות העובדות בתעשיית המשי - הקדישה אמא ג'ונס את שארית חייה לנושא עבודת הילדים.
בשנת 1903 ארגנה ג'ונס ילדים שעבדו במכרות לצעדה מקנזינגטון בפילדלפיה לאויסטר ביי במדינת ניו-יורק - עיר הולדתו של הנשיא רוזוולט, כשהם נושאים כרזות עם הדרישה "רוצים ללכת לבית הספר ולא למכרות!". כאשר שמה לב כי רבים מהילדים איבדו אצבעות וסובלים מפגיעות שונות, היא ניסתה לפרסם כתבה על תנאי עבודת הילדים בפנסילבניה. היא התקשתה בכך, מכיוון שבעלי המכרות החזיקו מניות בכל העיתונים, ומשסורבה על ידי העורכים הצהירה כי "יש לה מניות בילדים הקטנים" וכי תמצא דרך לדאוג לפרסום. מזכירתו של הנשיא דחתה את פנייתה להיפגש עמו, והציעה לו לכתוב לו מכתב בבקשה לארגן מפגש. אמא ג'ונס כתבה מכתב כזה, שלא נענה, אולם למרות סירובו של הנשיא להיפגש עימה - עורר מצעד הילדים הדים תקשורתיים, אשר הביאו את נושא עבודת הילדים לקדמת סדר היום הציבורי.
ב-1912 השתתפה כמארגנת ודוברת בשביתה של עובדי מכרות פחם בווירג'יניה, שהתפתחה לקרב יריות בין הפועלים השובתים למיליציה הפרטית של הבעלים. משטר צבאי הוכרז ובוטל פעמיים באזור לפני שג'ונס נעצרה ב-13 בפברואר 1913. היא הובאה בפני בית דין צבאי תוך שהיא מואשמת בין השאר בקשירת קשר לרצח. היא סירבה להכיר בסמכותו של בית המשפט ונשפטה ל-20 שנות מאסר. לאחר 85 ימי מאסר שוחררה, במקביל להקמת ועדת חקירה לתנאי העבודה במכרות על ידי הסנטור ג'ון וורת' קרן. מספר ימים לאחר מכן נעצרה שוב כשארגנה עובדי מכרות בקולורדו. לאחר ששהתה זמן מה בכלא, גורשה מן המדינה, זמן מועט לפני טבח לאדלו. לאחר הטבח הוזמנה למשרדי "סטנדרד אויל" לפגישה אישית עם ג'ון ד. רוקפלר, הבן, פגישה שעודדה את רוקפלר ללכת לבקר במכרות ולקדם רפורמות.
בזקנתה
בשנת 1924 עמדה שוב אמא ג'ונס למשפט בהאשמה של הוצאת דיבה, לשון הרע והמרדה. ב-1925 זכה צ'ארלס א. אלברט במשפט נגדה בפיצויים על סך 350,000$. ג'ונס הוסיפה להיות מאגדת עובדים במסגרת האיגוד במהלך שנות ה-20, ועסקה בענייני איגוד עד יום מותה. היא הוציאה ספר אוטוביוגרפי בשנת 1925, "The Autobiography of Mother Jones".
בזקנתה התגוררה עם חבריה וולטר ולילי מאי ברג'ס בחוותם באדלפי, מרילנד. היא החליטה לחגוג את יום הולדתה ה-100 באחד במאי 1930 (על אף שטרם הייתה בת מאה), ונפטרה בגיל 93 ב-30 בנובמבר באותה שנה. היא קבורה בבית הקברות לפועלי המכרות ב"הר הזיתים" באילינוי, לצד כורים שנהרגו בקרב וירדן, אליהם הייתה קשורה וכינתה אותם "בניה".
התייחסויות לדמותה
שנים רבות לאחר מותה מוסיפים עובדים לצטט אותה ולהוקיר את זכרה. משפט שאמרה, "התפללו על המתים והלחמו כמו שדים עבור החיים", משמש כסיסמת פועלים. היא ידוע כמי שהגיבה לכינוי לו זכתה בסנאט "הסבתא של כל המסיתים" בתגובה: "אני מקווה שאחיה די זמן כדי להיות הסבתא רבתא של כל המסיתים!"
במהלך שביתת עובדי "פחם פיטרסון" ב-1989-1990, בווירג'יניה, התארגנו נשותיהם ובנותיהם של השובתים לארגון ששיחק תפקיד מכריע במאבק, תחת השם "הבנות של אמא ג'ונס".
על שמה הוקם בית ספר באדלפי, מרילנד. לזכרה נוסד ב-1970 "מגזין אמא ג'ונס", על שמה.
שירו של וודי גאתרי "נערת איגוד" (Union Maid) נכתב בהשראת דמותה, והזמר יוטה פיליפס כתב עליה את הקטע "האישה המסוכנת ביותר".
ביתה בווירג'יניה משמש כדירת סטודנטים של אוניברסיטת ווילינג ג'סויט. הסטודנטים המתגוררים בו מחויבים בעשר שעות התנדבות קהילתית בשבוע, ובהשתתפות באירועים קהילתיים.
קישורים חיצוניים
- Mary Harris Jones (Mother Jones), Fembio (באנגלית)
- האוטוביוגרפיה המלאה של ג'ונס
(באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
