מרכז ג'ון פ. קנדי לאמנויות הבמה
 |
מרכז ג'ון פ. קנדי לאמנויות הבמה (באנגלית: The John F. Kennedy Center for the Performing Arts) הוא מרכז תרבות לאומי, השוכן בוושינגטון די. סי. בשכונת פוגי בוטום על גדת הפוטומק. המרכז נחנך ב-1971 וקרוי על-שמו של ג'ון פ. קנדי, הנשיא ה-35 של ארצות הברית. במרכז מועלות מגוון הופעות תיאטרון, מוזיקה ומחול ומתקיימות בו פעילויות חינוכיות. המרכז הוא משכנם של התזמורת הסימפונית הלאומית של ארצות הברית ושל האופרה הלאומית של וושינגטון. המרכז מעניק מדי שנה את פרס מרכז קנדי ואת פרס מארק טוויין להומור אמריקאי.
היסטוריה
הרעיון להקמת תיאטרון לאומי הועלה עוד ב-1933 כאשר אלינור רוזוולט, הגברת הראשונה של ארצות הברית, דנה בהצעות ליצור תעסוקה לשחקני תיאטרון שהיו מובטלים בתקופת השפל הגדול. דיונים אלו לא הובילו להקמת תיאטרון אך בוושינגטון המשיכו לגלות עניין ברעיון. במהלך שנות ה-40 וה-50 הועלו על-ידי פוליטיקאים ופעילים בעולם התרבות הצעות לבניית מרכז תרבות לאומי, אך הן לא הגיעו לשלב המימוש, בעיקר בשל קשיי מימון ומחלוקות בין פוליטיקאים. לאחר שמספר הצעות חוק להקמת מרכז תרבותי לאומי לא צלחו, הקים הקונגרס ב-1955 ועדה לבחינת הקמת מרכז תרבות לאומי. הוועדה המליצה על הקמת מרכז תרבות בשכונת פוגי בוטום בוושינגטון, אך הקונגרס דחה את ההצעה באוגוסט 1957 בשל עלותה הגבוהה של הקרקע.[1]זמן קצר לאחר מכן הועלתה הצעת חוק מחודשת ביוזמתם של חבר בית הנבחרים פרנק תומפסון מניו ג'רזי והסנאטור ג'יימס וויליאם פולברייט מארקנסו. הצעת החוק עברה בקונגרס לאחר שהוסכם כי מימון המרכז יגיע מגורמים פרטיים והנשיא דווייט אייזנהאואר חתם עליה ב-4 בספטמבר 1958.
בינואר 1959 השלים הנשיא אייזנהאואר את מינויים של חמישה עשר החברים בחבר הנאמנים של המרכז, שעליו הוטל לנהל את בניית המרכז. ביוני 1959 מונה הארכיטקט אדווארד דורל סטון כיועץ לחבר הנאמנים. סטון הציג את תוכניתו בסתיו 1959 והיא זכתה לתמיכה של ועדת האמנויות של הקונגרס, אמצעי תקשורת ובכירים במחוז קולומביה.[1]
גיוס הכספים למרכז החל ב-1960 ומספר בעלי הון התחייבו לתרום כסף למרכז. עם זאת כשלוש שנים לאחר אישור החוק להקמת המרכז גויסו רק כ-13 אלף דולר והנשיא ג'ון קנדי החליט להתערב באופן אישי בהקמת המרכז. הוא מינה ליושב ראש חבר הנאמנים את רוג'ר ל. סטיבנס שהאיץ את מאמצי גיוסי הכספים. בנוסף לכך הגברת הראשונה ז'קלין קנדי והגברת הראשונה לשעבר מיימי אייזנהאואר מונו ליושבות ראש הכבוד של חבר הנאמנים.[1]
לאחר רצח ג'ון קנדי עלו קריאות להקדיש את המרכז לזכרו. בינואר 1964 חתם הנשיא לינדון ג'ונסון על חוק המחייב לקרוא למרכז התרבות על שמו של קנדי, כאשר החוק כלל גם מימון פדרלי למרכז. ב-2 בדצמבר 1964 נערך טקס הנחת אבן הפינה בהשתתפות הנשיא ג'ונסון, אם כי הכנת הקרקע לבנייה החלה בדצמבר 1965 והבנייה עצמה החלה בינואר 1967. המרכז נחנך באופן רשמי בספטמבר 1971 כאשר ליאונרד ברשנטיין ניצח על תזמורת שביצעה יצירה בשם "מיסה", אותה כתב ברנשטיין במיוחד לרגל חנוכת המרכז.[2]
עלות הקמת המרכז מוערכת בכ-70 מיליון דולר. הקונגרס הקצה 43 מיליון לפרויקט, מהם 23 מיליון דולר כמענק ו-20 מיליון דולר באיגרות חוב. כ-23 מיליון דולר גויסו מבעלי הון, תאגידים וקרנות. בנוסף לכך מספר מדינות תרמו לבניית המרכז.[3] איטליה, למשל, תרמה את כל השיש הנחוץ לבניית המרכז, תרומה המוערכת ביותר ממיליון דולר, ויפן תרמה את המשי ממנו עשוי הוילון באולם האופרה.[1]
בשנים 2013–2019 עבר מרכז קנדי הרחבה אשר במסגרתה נבנו אולמות, חדרי חזרות, כיתות ופביליונים. המבנה הנוסף מכונה The REACH וכ-250 מיליון דולר גויסו לבנייתו.[4]
תיאור המבנה
גובהו של המבנה המרכזי הוא כ-30 מטר, אורכו כ-190 מטר ורוחבו כ-91 מטר.
אולמות מרכזיים
- אולם הקונצרטים - מכיל 2465 מושבים ועבר שיפוץ ב-1997. זהו החלל הגדול ביותר במרכז. הוא כולל את הטרקלין הישראלי (Israeli Lounge) שנחנך על-ידי יצחק רבין ב-1971.[5][6]זהו משכנה של התזמורת הסימפונית הלאומית של ארצות הברית.
- בית האופרה - מכיל כ-2347 מושבים ונועד להופעות אופרה, בלט ומחזות זמר. זהו משכנה של האופרה הלאומית של וושינגטון.
- תיאטרון אייזנהאואר - מכיל כ-1161 מושבים ומתקיימות בו הופעות תיאטרון ומחול. התיאטרון נפתח מחדש ב-2008 לאחר כ-16 חודשים של עבודות שיפוץ בעלות של כ-18 מיליון דולר.[5]
אולמות נוספים:
- תיאטרון המשפחה - נפתח ב-2005 והחליף את ה־Film Theater. מכיל 320 מקומות וניתן להקרין בו סרטים.[5]
- בימת המילניום - מכיל 235 מקומות המציע הופעות הפתוחות לקהל הרחב ללא תשלום.
- תיאטרון המרפסת (Terrace Theater) - מכיל 490 מקומות. זהו האולם העסוק ביותר במרכז המקיים כ-180 אירועים בשנה וביניהם הופעות מוזיקה, מחול, הקרנות סרטים, הרצאות ועוד.
- מעבדת התיאטרון (Theater Lab) - מכיל 388 מושבים ומאז 1987 מציג את המחזה האינטראקטיבי Shear Madness.
The REACH
מכיל את פורום הצדק, אולם הרצאות ובו 144 מושבים ואת חדר PT-109 הנועד לפגישות וישיבות. בנוסף כולל The REACH שלושה חדרים לחזרות (סטודיו J, F ו־K). כמו כן כולל את פביליון הנהר ממנו יש תצפית על נהר הפטומק ואת ה־Skylight Pavilion בו ניתן לקיים אירועים.[7]
ניהול ותקצוב
בתחילת דרכו של המרכז ניהל יושב ראש חבר הנאמנים את פעילותו היום-יומית. רוג'ר ל. סטיבנס היה יושב הראש הראשון של חבר הנאמנים וב-1988 הוא הוחלף על-ידי ראלף פ. דייווידסון. ב-1990 התמנה לתפקיד ג'יימס ד. וולפנסון. ב-1991 עברה האחריות לניהולו היום-יומית של המרכז למנכ"ל התפעול של המרכז, שמאוחר יותר שונה שמו לנשיא. לנשיא כפופים המנהלים האמנותיים ועובדי המנהלה. לורנס ווילקר היה הראשון שנשא בתפקיד והוא הוחלף על-ידי מייקל קייזר ב-2001. ב-2014 נבחרה דבורה ראטר להיות האישה הראשונה בתפקיד. ב-2025, זמן קצר לאחר השבעתו בפעם השנייה כנשיא ארצות הברית, פיטר דונלד טראמפ את חברי חבר הנאמנים של המרכז ומינה במקומם חבר נאמנים חדש שבחר בטראמפ עצמו ליושב ראש חבר הנאמנים. חבר הנאמנים החדש פיטר מתפקידה את דבורה ראטר ומינה במקומה של ריצ'רד גרינל, לשעבר שגריר ארצות הברית בגרמניה וממלא מקום ראש המודיעין הלאומי של ארצות הברית.
נכון לאוגוסט 2025 מונה חבר הנאמנים 35 חברים כאשר הגברת הראשונה של ארצות הברית והגברות הראשונות הקודמות של ארצות הברית משמשות כיושבות ראש הכבוד של חבר הנאמנים.[8]
תקציב המרכז מורכב ברובו מתרומות ומהכנסות ממכירות כרטיסים. חלק מהתקציב מגיע גם ממימון פדרלי שנועד לצורך תפעול שוטף ותחזוקה שוטפת של המרכז. ב-2024 היה תקציב המרכז 268 מיליון דולר, כאשר כ-16% ממנו, כ-43 מיליון הגיעו ממימון פדרלי.[9][10]
הענקת פרסים
מרכז קנדי מעניק מדי שנה את פרס מרכז קנדי ואת פרס מארק טוויין להומור אמריקאי.
פרס מרכז קנדי מוענק מאז 1978 לאישים מתחום הבידור ואמנות הבמה בעבור תרומתם לתרבות האמריקאית. הפרס מוענק מדי שנה לחמישה או שישה זוכים וטקס הענקת הפרס מתקיים בחודש דצמבר. פרס מארק טוויין להומור אמריקאי מוענק להומוריסטנים בעלי השפעה מיוחדת על התרבות האמריקאית. הפרס מוענק לאדם אחד בכל פעם מאז 1998.
קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי של המרכז
צח יוקד, כך ביצע טראמפ מהפכה במרכז האמנות קנדי בוושינגטון, באתר הארץ, 24 בפברואר 2025
מרכז ג'ון פ. קנדי לאמנויות הבמה, ברשת החברתית פייסבוק
מרכז ג'ון פ. קנדי לאמנויות הבמה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מרכז ג'ון פ. קנדי לאמנויות הבמה, ברשת החברתית אינסטגרם
מרכז ג'ון פ. קנדי לאמנויות הבמה, חברה ברשת החברתית LinkedIn
מרכז ג'ון פ. קנדי לאמנויות הבמה, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Roger Meersman, The John F. Kennedy Center for the Performing Arts: From Dream to Reality, Records of the Columbia Historical Society 50, 1980, עמ' 525-588
- ↑ Nan Robertson, At Last, the Performances Begin, The New York Times, Sep 7, 1971
- ↑ Christopher Lydon, Kennedy Center Primps For Washington Opening, The New York Times, Sep 6, 1971
- ↑ The Official Opening of the REACH, The Kennedy Center
- ^ 5.0 5.1 5.2 Theater Rentals, The Kennedy Center
- ↑ Ron Kampeas, The Kennedy Center wants to revive the Israel room you didn’t know it had, The Times of Israel, May 1, 2018
- ↑ Rent the REACH, The Kennedy Center
- ↑ Board of Trustees, The Board of Trustees
- ↑ Robin Pogrebin and Javier C. Hernández, At Kennedy Center, Trump Inherits a Tough Job: Fund-Raising, The New York Times, Feb 19, 2025
- ↑ 2024 Fiscal Year Budget Justification to Congress, The Kennedy Center, March 2023
מרכז ג'ון פ. קנדי לאמנויות הבמה41638808Q1631981