משה מוקדי
 | |
| משה מוקדי מתבונן באחד מציוריו במוזיאון תל אביב, 1958 |
משה מוֹקָדי (ברנדשטטר) (Mokady; 5 ביוני 1902 – 21 בספטמבר 1975) היה צייר ישראלי, מעצב תפאורות ותלבושות, מנהל מכון אבני לאמנות בתל אביב (1952–1965), ממייסדי כפר האמנים עין הוד. חתן פרס דיזנגוף לציור (1937, 1942 ו-1951).
ביוגרפיה
מוקדי נולד בטארנוב שבגליציה בשם משה ברנדשטטר, בנם של הלינה לבית איסלר ואברהם ברנדשטטר (ממשפחת מרדכי דוד ברנדשטטר). בשנת 1914 עברה משפחתו לווינה, ושם למד ציור אצל לזר קרסטין. ב-1916 עבר לציריך ושם המשיך ללמוד ציור במקביל למוזיקה ונגינת פסנתר. לאחר שנתיים חזר אל משפחתו בווינה, ועִמה עלה לארץ ישראל, אל העיר חיפה, בשנת 1920. מ-1922 עד 1923 חזר לווינה ללימודים באקדמיה לאמנות.
בין השנים 1927 עד 1933 חי בפריז. אחרי כן חזר מוקדי ארצה והתגורר לסירוגין בירושלים ובתל אביב עד לשנת 1965. כשחזר ניהל במשך שנתיים (1933-1935) בית ספר לרישום וציור בירושלים. בשנת 1949 מוקדי נהיה מנהל המחלקה לאמנות של משרד החינוך והתרבות . הוא היה המנהל הראשון של מכון אבני לציור ולפיסול בתל אביב. (1952-1965).[1]
מוקדי שימש כמעצב תפאורה, תלבושות ותאורה במספר הפקות של תיאטרון הקאמרי, הבימה ואהל (תיאטרון) בשנים 1949–1958[2]. הוא זכה בפרס דיזנגוף לאומנות בשנים 1937, 1942 ו-1951. למוקדי היו 38 תערוכות יחיד והשתתף בתערוכות קבוצתיות רבות בישראל ובחו"ל. ב-1952 מוקדי היה אחד משלושה אמנים ישראלים שיצגו את ישראל בהביאנלה של ונציה ושוב פעם ב-1958.
היה ממייסדי כפר האמנים עין הוד למרגלות הכרמל, שם גר באופן קבוע משנת 1965 ועד למותו.
מוקדי, חתן פרס דיזנגוף, היה מראשוני האמנים הישראלים שעסקו בציור המודרני ובפרט בציור המופשט.
נישא לוורד והיה אב לבן, רפי מוקדי, חוקר בתחום מדעי הקרקע, שנפל במלחמת ששת הימים. אחר כך נפרדו בני הזוג, והוא נישא להדי (לה היה נשוי עד מותו) והיה אב למיכאל ולנינה.
מוקדי הוא אחיינו (בן אחיו) של איש התיאטרון והקולנוע והצייר הנאיבי יהושע ברנדשטטר[3] ודודנם של ילדיו, הציירת והמאיירת תרצה טנאי והפעיל החברתי והיוצר עמוס מוקדי; ואחיינה (בן אחיה) של הציירת רבקה ריגר קפלן ודודנה של בתה, הציירת ויוצרת ההדפסים שלומית הבר-שיים.
משה מוקדי נפטר בשנת 1975 בבית החולים רמב"ם בחיפה ונטמן בבית העלמין חוף הכרמל. עיריית תל אביב הנציחה את זכרו בשלט בכניסה לבית בו התגורר ברחוב ליברמן 4 במרכז העיר.
פרסים
- 1935: פרס לתכנון המצבה של חיים נחמן ביאליק
- 1937: פרס דיזנגוף לאומנות ופיסול
- 1942: פרס דיזנגוף
- 1950: פרס עבור הציור הכי טוב, בתערוכה לאמן ישראלי, וושינגטון, ארצות הברית
- 1951: פרס דיזנגוף
- 1958: פרס ממר מלן, התערוכה חוגגת את העשור הראשון של אמנות ישראלית, צפת
השכלה
- 1914-1920 וינה וציריך, אומנות ומוזיקה
- 1920-1923 האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה
- 1927-1933 פריז, אומנות
הוראה
לקריאה נוספת
- ג. תדמור, משה מוקדי, תל אביב: המועצה לתרבות ואמנות: הקיבוץ המאוחד, 1984.
- אירית הדר, יונה פישר (עורכים), משה מוקדי, הוצאת עמותת משה מוקדי ומוזיאון תל אביב לאמנות, 1999
קישורים חיצוניים
- משה מוקדי, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- דוד תדהר (עורך), "משה מוקדי (ברנדשטטר)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יב (1962), עמ' 4096
- משה מוקדי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- מידע לאספנים אודות משה מוקדי, באתר עסקי אמנות
- תמונה ודיוקן של מוקדי, באתר גלריה שטרן
- ילד, תמונה נוספת
- זוג תמונות ונתונים באנגלית, באתר מוזיאון ישראל
- משה מוקדי באתר אמני עין הוד
- ד"ר ליזטה לוי, אמן שמצא את ההרמוניה: מוקדי – במוזיאון תל־אביב, דבר, 4 ביוני 1954
- אריה לרנר, משה מוקדי (לתערוכתו במוזיאון תל־אביב), דבר, 4 באפריל 1958
- א. מן, מוקדי – אמנות מושלמת, מעריב, 10 באפריל 1958
- אפלת האדם, שקיפות הסלע, מעריב, 18 בפברואר 1966
- אליקים ירון, תערוכות: משה מוקדי, דבר, 26 באפריל 1968
- דנה גילרמן, משיחת יתר: גברת או אדון?, כלכליסט, 1 במרץ 2010
- סמדר שפי, מעבודותיו של משה מוקדי: חיפוש אחר דימוי שהתמוסס, עכבר העיר, 16 במרץ 2010
- מציוריו של משה מוקדי באתר תירוש
הערות שוליים
