משה סמבטיון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

ד"ר משה סמבטיון (ליפסטאק); 22 ביולי 1913 - ספטמבר 1986, מונטריאול, קנדה) היה סופר, הוגה דעות וחוקר תלמוד יהודי.

ביוגרפיה

סמבטיון נולד בכפר דונדושאנו, בבסרביה שברומניה למשפחה רבנית. אביו היה הרב אהרן ליבסטאג, צאצא רחוק של הבעל שם טוב, ואמו אסתר לאה הייתה בעלת ייחוס רבני. הוא קיבל בבית חינוך מסורתי בחדר ובישיבה ונחשב לעילוי.

בנעוריו החל להתעניין בהשכלה כללית ובשירי ביאליק. כשהיה בן 13 התפרסם שירו הראשון בעיתון "העולם" הלונדוני. אחר כך ערך ירחון בשם "סמבטיון" בישיבת קישיניב שם למד. הוא גורש מהישיבה עקב התעניינותו בהשכלה ונדד לבודפשט, למד אצל הרב יונתן שטייף ובגיל 18 קיבל הסמכה להוראה. הוא החל ללמוד יהדות ופילוסופיה באוניברסיטת בודפשט. בגיל 19 קיבל תואר ד"ר לפילוסופיה על עבודתו "עקרונים פילוסופים בתלמוד".

הוא הוציא ספר אוטוביוגרפי בשם "חיי סמבטיון", שתורגם לצרפתית וזכה להצלחה. הספר יצא בעברית בשנת 1946.

ב-1932 עמד בראש "ברית סמבטיונים", ארגון הגנה יהודי חשאי נגד פרעות הקוזקים ברומניה.

בשנת 1934 הוא עלה לארץ ישראל, התיישב בחיפה והחל לעבוד בבניין. הוא הוציא בארץ "שמון עברי", בן עשרה כרכים, המכיל את כל השמות העבריים שהצליח לאסוף ואת מקורותיהם. ב-1936 פרסם ספרון בשם "מנשר הנוער היהודאי להאומה הבריטית", בו הוא קורא למרד נגד שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל. בעקבותיו נעצר לשבוע ביפו.

בשנת 1939 האשים סמבטיון את ש"י עגנון בסדרת מאמרים בכתב העת הרוויזיוניסטי המשקיף בכך שגנב את ספרו ימים נוראים מספריו של הרב האמריקני שמריהו הלוי הורוויץ. הסופר ברוך קרופניק הגן על עגנון בעתון הארץ וקרא לסמבטיון לחזור בו מהאשמותיו, אך ללא הועיל.

בשנת 1941 יצא ספרו "לשון נופל על לשון" אשר עסק במחקר בלשני. ב-1943 יצא ספרו "עברית סמבטיונית". בשנת 1945 פרסם את הספר "חיי סמבטיון: אפוס אדם עליון", וב-1949 יצא ספרו "שפינוזה גנב ספרותי".

בשנת 1950 פרסם סמבטיון את ספרו "לקסיקון תולדותי-ביקורתי של סופרי מופת ישראליים מכל התקופות ובכל הלשונות" (בהוצאת פע"ן, קלוב ישראלי עולמי אשכולון).

פרסם את לקסיקון הסופרים העבריים שכתב והוציא לאור לבדו, "סופרון עברי". את עצמו הגדיר סמבטיון בלקסיקון בתור "גדול הסופרים העבריים בארץ-ישראל וגדול הסופרים העבריים בעולם".

סמבטיון זכה לביקורות מצוינות מהמבקרים ובמיוחד מזלמן שניאור שכתב עליו: "צייר אמיתי, זה דבר של ודאי שיש לך כשרון בריא, לשון טובה ועין רואה"[1].

כתב בעיתונים "דבר", "הבוקר", "הצופה" ו"משמר".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ק. שבתאי, דורות נשברים, דבר, 10 באוגוסט 1962
Scroll 2 (PSF).png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0