רבי ישראל בעל שם טוב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף הבעל שם טוב)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי ישראל
בעל שם טוב
Beshttomb1.jpg
מצבתו של הבעל שם טוב כיום
לידה ה'תמ"ח
אוקעפ, האימפריה העות'מאנית (1453-1844)האימפריה העות'מאנית (1453-1844) נסיכות מולדובה, האימפריה העות'מאנית
פטירה ו' בסיון ה'תק"ך
האיחוד הפולני-ליטאיהאיחוד הפולני-ליטאי מז'יבוז', האיחוד הפולני-ליטאי
כינוי הבעל שם טוב,
אור שבעת הימים
מקום קבורה אוקראינהאוקראינה מז'יבוז', אוקראינה
מקום פעילות פודוליה
השתייכות תנועת החסידות
בני דורו הנודע ביהודה
בת זוג הרבנית חנה
אב רבי אליעזר
אם שרה
ילדים רבי צבי, הרבנית אדל
מחולל תנועת החסידות
הבא בתפקיד המגיד ממזריטש
חתימה Besht Signature.jpg

רבי ישראל בן אליעזר, הידוע כבעל שם טובר"ת: בעש"ט)[1] (בין ת"נ ל-ת"ס, 1690 ל-1700ו' בסיוון ה'תק"ך, 21 במאי 1760) היה מקובל ומנהיג ציבור יהודי במזרח אירופה, ומייסד תנועת החסידות. בשנות ה-1740 התיישב במז'יבוז' שבפודוליה, שם הצטרפו תלמידים רבים לתנועתו החדשה. הבעש"ט הדגיש בתורתו מאפיינים כמו חשיבות הכוונה הנאותה בתפילה ובשמירת המצוות, קדושת האותיות המרכיבות את מילות התורה והתפילה ועדיפות השמחה על פני הייסורים העצמיים כאמצעי לדבקות בה'.

תולדותיו

מעט ידוע על חייו של הבעל שם טוב, והמקור הישיר המפורסם ביותר הוא הספר "שבחי הבעל שם טוב" – קובץ הגיוגרפי שהודפס לאחר פטירתו, בשנת ה'תקע"ה (1815). נולד לאביו הרב אליעזר ולאמו שרה[2] לעת זקנותם, בהיותם קרובים לגיל מאה[3]. תאריך לידתו הוא נושא להשערות שונות. לפי מסורת מאוחרת של חב"ד הוא נולד בי"ח באלול ה'תנ"ח[4], ושמעון דובנוב נקב כנראה בטעות בשנת ה'ת"ס. לפי מסורת מרבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה, נולד בשנת ה'ת"נ[5]. יש מקדימים את שנת לידתו לה'תמ"ח[6].

אחת מרשימות משלמי המיסים בעיירה מז'יבוז, משנת 1758, "בעל שם" מודגש.

בכמה מקורות מצוין מקום הולדתו כעיירה אוקופ (אוקעפ), שאותה זיהה משה רוסמן כאוקופי סווייטיי טרויצי (אנ') הסמוכה לקמניץ-פודולסקי. המיקום מדווח רבות, אך משה אידל ציין שאף כי הוא מוזכר כתושב העיירה, שום מקור מוקדם לא נוקב בה כמקום היוולדו. בהתבסס על ניתוח ספרות השבחים על אודותיו, טען אידל שנולד סמוך לשם, בסְפַר הצפוני של נסיכות מולדובה (שאליה, ולא לוולאכיה, הכוונה ב"במדינת וולחאי בסמוך לספר" הנזכרת ב'שבחי הבעל שם טוב'), מדרום לנהר פרוט. האזור היה הגבול בין מדינת-החסות העות'מאנית מולדובה לחבל פודוליה באיחוד הפולני-ליטאי. התקיימו בו השפעות רוחניות מגוונות: במערות שבקרפטים המזרחיים התבודדו נזירים אורתודוקסים מיסטיקנים, ושבטים מקומיים כמו הצ'אנגואים וההוצולים שימרו מסורות שמאניות עתיקות[7].

על פי המסופר, התייתם מהוריו בגיל צעיר, בהיותו בן חמש[8]. הוא אהב לצאת לשדה ולצפות בטבע, בתוך כך הכיר את הצמחים ואת סגולותיהם הרפואיות[דרוש מקור], וכאשר גדל קצת השכיר עצמו בעיר הולדתו לשמש כעוזר למלמד תינוקות ולהביא את הילדים לבית תלמודם, וכן להוליכם לבית הכנסת לומר אמן יהא שמיה רבא וקדושה. לאחר מכן מינוהו להיות שומר ומשמש בבית המדרש.

כשהיה בן ארבע עשרה ציווה רבי אדם בעל שם לבנו למסור את כתביו לנער ישראל. בנו של רבי אדם בעל שם נסע לעיר אוקעפ, ולמד אתו[9]. נשא אישה מבנות המקום באוקופ, אולם אחר זמן קצר נפטרה אשתו ולא הותירה ילדים. בתקופה מסוימת שימש כשוחט בעיירה קשילוביץ הסמוכה ליזלוביץ. לאחר שהתאלמן התיישב בקהילה הסמוכה לעיר בראדי שם שימש שם כמלמד תשב"ר, ובאותה תקופה נשא את הרבנית חנה (שהיתה גרושה) בת רבי אפרים רבה של העיר בראדי ואחותו של רבי אברהם גרשון מקיטוב. לאחרי נישואיו עבר לגור סמוך לקיטוב, והתבודד שנים אחדות בהרים שבין קיטוב לקוסוב. לאחר מכן התיישב הבעש"ט בגלילות העיר טלוסט[10], והיה מתבודד הרחק מן היישוב, ומזמן לזמן היה נכנס לכפרים ולעיירות והשכיר את עצמו כמלמד וכשו"ב.

לאחר שחי בעניות, שכר לו גיסו (אח אשתו), רבי גרשון מקיטוב, בית מרזח בכפר סמוך לקיטוב שישמש לפרנסתו. הבעש"ט בנה לעצמו ביער 'בית התבודדות', שם היה מתפלל ולומד בימות החול, ולקראת שבת היה חוזר לביתו. לאחר תקופה גילו מעט מבני העיר את גדלותו ולא הניחוהו לשמש כבעליו של בית המרזח, ואחד מעשירי העיר שכר אותו לשמש כמלמד לבניו[דרוש מקור].

בהיותו בן שלשים ושש, התחיל להתגלות, ומאז החל להתעסק ברפואות ובקמיעות, והיה נוסע תמיד מעיר לעיר. פעל בעיקר בפודוליה, אז מחוז בדרום ממלכת פולין (כיום מרכז אוקראינה), ובשנת ה'ת"ק התיישב בעיר מעז'יבוז' ובנה לעצמו בית מדרש, ושם ישבו אצלו חבורת תלמידים בקביעות ורבים היו נוסעים אליו. בעיר זו התגורר במשך עשרים שנותיו האחרונות. בכמה מקרים מסופר שפעל להציל את הציבור מסכנות שונות באמצעות כוחותיו הרוחניים.

באותה תקופה פרח אצל יהודי מזרח אירופה העיסוק בקבלה. מקורות פריחה זו היו התסיסה המשיחית השבתאית ותורת האר"י שהגיעה למזרח אירופה. דבר זה גרם לרבים לעסוק בתורת הקבלה בצורה לא ראויה. הבעש"ט הדריך את תלמידיו כיצד לעסוק בקבלה, והדגיש את הדבקות עם הבורא והעלאת העולם כולו לשורשו העליון. בערוב ימיו פעלה באזורו, שהיה ספוג בהשפעה חזקה של השבתאות, גם תנועתו של יעקב פרנק. הבסיס הקבלי החזק שהיה משותף לו ולקבוצות אלה היה בין המניעים העיקריים של ההתנגדות לחסידות. במאמץ לבטל את הזיהוי יוחסה לו בדיעבד השתתפות בוויכוחים הפומביים עם הפרנקיסטים ב-1757 וב-1759, טענה הנדחית על ידי היסטוריונים. ב"שבחי הבעש"ט" נכתב שאמר על התקרית: "השכינה מיללת ואומרת: כל זמן שהאיבר מחובר יש תקווה שיהיה לו איזה רפואה, וכשחותכין האיבר אין לו תקנה עולמית, כי כל אחד מישראל הוא איבר מהשכינה"[11].

עד לא מכבר היו חסרות הוכחות היסטוריות ביחס לבעש"ט, מעבר למצבתו וכתבי תלמידיו. בשנות השמונים של המאה ה-20 מצא משה רוסמן בארכיון העיירה מז'יבוז, את הכיתוב "בעל שם, דוקטור" כמי שנפטר מתשלום מיסים, ועמו מופיעות דמויות נוספות הנזכרות ב"שבחי הבעל שם טוב". הוא נזכר ברצף עד 1760 שבה שמו חסר[12].

המצבה הישנה על קבר הבעש"ט, לפני השיפוץ ב-2008.

הבעל שם טוב נפטר בחג השבועות (ו' בסיוון) ה'תק"ך (1760)[13]. לעומת זאת, ישנם הטוענים[דרושה הבהרה] שפטירתו הייתה ביום שני של חג השבועות (ז' בסיוון, יום טוב שני של גלויות). נקבר בבית החיים במעז'יבוז'.

נינו, רבי נחמן מברסלב הביא כי הבעל שם טוב אמר "שנעשו לו שני נקבים בלבו על ידי המעשה של הש"צ ימ"ש, ומזה נסתלק" (ליקוטי מוהר"ן ח"א רז). יהודה ליבס סבור כי הכוונה להמרת הדת ההמונית של יעקב פרנק ותלמידיו, מספר חודשים לפני פטירתו של הבעל שם טוב[14].

תורתו

הבעש"ט לא כתב את תורתו. מעט מדברי תורתו והנהגותיו נרשמו על ידי תלמידיו ונדפסו בספריהם ובספרי תלמידי תלמידיו.

סידורו של הבעל שם טוב, בספריית חב"ד ארכיון #1995

הבעש"ט ראה חשיבות רבה באותיות ובדיבור, ככלי להתגלות אלקית. הוא לימד את תלמידיו להתעמק באותיות המרכיבות כל מילה, במילה ("תיבה") עצמה, וכן באות א' המרכיבה לשיטתו כל הברה והברה, כדי לחשוף את האלוקות המתגלה בהן.

עוד הדרכה מרכזית שלו היא ההתרחקות מסגפנות, ו"עבודה בגשמיות", דהיינו עבודת ה' בשיתוף הגוף. באיגרת שכתב לתלמידו, רבי יעקב יוסף מפולנאה (בעל התולדות יעקב יוסף), הוא דרש את הפסוק "ומבשרך לא תתעלם", שאסור לו לאדם להתעלם מגופו, אלא עליו להעלות גם את הגוף לעבודת ה'. "עבודה בגשמיות", כוללת גם עבודת ה' בתחום החולין - כגון בעת משא ומתן. חלק מהתורות המובאת בעניין בשמו מציגות את ה"עבודה בגשמיות" בדיעבד וחלקן כלכתחילה. עבודת ה' בגשמיות משתלבת עם העיקרון של "מלוא כל הארץ כבודו", שביקש הבעש"ט להנחיל לתלמידיו. תחת הסיגופים הנחה הבעש"ט להרבות בטבילה במקווה. את הטבילה ראה הבעש"ט לא כהכשרה לדבר מצווה, אלא כעניין מהותי ודרך לדבוק בה'.

הדרכות אחרות שלו עוסקות ב"העלאת מחשבות זרות". לשיטתו, אין לדחות "מחשבות זרות" העולות לאדם בזמן התפילה או לימוד התורה, אלא לזהות את היסוד ("הניצוץ") החיובי, האלקי, החבוי בהם, ולהעלות אותו לשורשו.

הדרכות אחרות שלו נוגעות לייחודים קבליים שונים אותם הוא ביקש להחיל גם על חיי החול - יחוד בדיבור (גם דיבורי חול), ייחודים המגינים מפני צרות, ועוד. הבעש"ט חיבר כמה כוונות בסגנון לוריאני, בהן מפורסמות כוונותיו לטבילה במקווה שנשמרו בסידור רבי שבתי מרשקוב

עוד לימד הבעש"ט שקודם הגאולה הכללית, חייב אדם לגאול את עצמו. "הגאולה הפרטית" היא מן המצרים האישיים של כל אדם, צרותיו ופחדיו. אם ידע לזהות את הבורא בכל נקודות החושך של חייו - יגאל את עצמו ויתרום לגאולת הכלל. נאמר בשמו כי כל אדם צריך לבנות את "קומת משיח השייכת לנשמתו"[15].

באיגרת שכתב הבעש"ט לגיסו, רבי גרשון מקיטוב, הוא מספר על עליית נשמה שזכה לה בשנת ה'תק"ז (1747), ובה נכנס להיכלו של משיח. באיגרת נאמר: "ושאלתי את פי משיח אימתי אתי מר? והשיב לי: בזאת תדע, בעת שיתפרסם לימודך בעולם, ויפוצו מעינותיך חוצה, מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך ואז ייכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה".

תמונת בית הכנסת של הבעש"ט, מלפני ה'תרע"ה
בית המדרש המשוחזר של הבעל שם טוב בשנת תש"ע

גדלותו ושבחיו

"האיש אלקי המפורסם בכל קצוי ארץ וים רחוקים, בהיר הוא בשחקים, איש אשר רוח אלקים בו"[16]. "איש אלקים, קדוש ישראל, רבן של כל בני הגולה, אשר אור תורתו זורח מסוף העולם ועד סופו"[17]. "איש האלקים קדוש, רבן של בני הגולה, אשר ודאי עיר וקדיש מן שמיא נחית להאיר לארץ ולדרים עליה"[18].

רבי מנחם מנדל מוויטעפסק כתב באגרת "היה היה דבר ה' ביד הבעל שם, ויגזור אומר ויקם, אחד היה, ומהקדמונים לא קם כמוהו, ואחריו לעפר מי יקום"[19]. כך גם אמר עליו תלמידו המאור עיניים: 'לפניו לא היה, ואחריו לא יהיה עד ביאת הגואל, וכשיבוא משיח הוא יהיה'[20], ותלמידו רבי דוד לייקעס אמר בהספדו על הבעש"ט: 'אם היה רבינו בזמן האבות, אזי כשם שחותמין מגן אברהם, כן היו חותמין מגן ישראל'[21].

מדריגותיו

"שמעתי ממורי (הבעש"ט) זלה"ה ביאור משנה (אבות פ"ב מ"א) עין רואה ואוזן שומעת וכו', מצד שהוא עין, ראוי לראות מסוף העולם ועד סופו, ואוזן ראוי לשמוע הכרוזין של מעלה, רק עונותינו מבדילין מצד שהנשמה בגלות יצר הרע, וג' קליפות של ערלה מסבבין הראיה והשמיעה, וצריך שישבר הקליפות ואז יוכל לשמוע ולראות, ומורי זללה"ה יוכיח, שראה מרחוק ושמע הכרוזין כאשר נתברר לאמיתו, ואם כן אפשר ואפשר לשמוע ולראות כנ"ל"[22].

"שמעתי מאא"ז (הבעש"ט) נ"ע זללה"ה היכן נגנז האור הגנוז. ואמר שה' יתברך גנזו בתורה, ולכן משתמשין צדיקים בכל דור ודור באור ההוא, היינו על ידי התורה שיש בה אותו האור שיכולין להסתכל בו מסוף העולם ועד סופו. כמו שראו עיני ממש כמה מעשיות מה שכתב לדודי זקני המנוח ר' גרשון קוטיבור ז"ל שנסע לארץ הקדושה איך שראה אותו בשבת בחוץ לארץ ומה זה עשה בחוץ לארץ, והשיב לו דודי זקני באגרת שבאותו שבת עשה איזה גביר ברית מילה בחוץ לארץ ושלח אחריו להיות מוהל אצלו, וכהנה וכהנה אשר קצרה היריעה מהכיל, אשר הסתכל ממש מסוף עולם ועד סופו, והכל היה על ידי אותו אור שנגנז בתורה"[23].

בספרי חסידות מובא כי הבעש"ט היה לומד עם הנביא אחיה השילוני, שהיה מתגלה אליו[24].

מתלמידיו הידועים

משפחתו

הבעש"ט התאלמן מזיווגו הראשון. בזיווגו השני היה נשוי לרבנית חנה, אחותו של רבי גרשון מקיטוב. מזיווג זה נולדו להם שני ילדים:

חיבוריו

הבעל שם טוב לא חיבר ספרים ולא רשם את דברי תורתו, אך בידינו שלוש איגרות שכתב וגם סידור שהתפלל בו, ובו הערות בכתב ידו. תורות רבות מופיעות בשמו בספרי תלמידיו. המלקט הגדול של תורותיו הוא רבי יעקב יוסף מפולנאה, ששיבץ מאות רבות מאמרותיו בתוך ספריו "תולדות יעקב יוסף", "צפנת פענח" ועוד. מקורות אלו ואחרים לוקטו בספרים "כתר שם טוב" (נדפס לראשונה בזאלקווא תקנ"ד).

החיבור "צוואת הריב"ש", למרות שמו, לא נכתב בידי הבעש"ט. מקור החיבור, שראה אור בה'תקנ"ג (1794), בבית המדרש של ממשיכו ותלמידו הבולט, המגיד ממזריטש.

בשנת ה'תרצ"ח יצא בלודז' האוסף הגדול ביותר של האמרות המיוחסות לו, "בעל שם טוב" (מכונה: "בעל שם טוב על התורה"). המחבר מונה שם מאתים ועשרה ספרים שמהם ליקט.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ספרים

מאמרים

מידע נוסף

הערות שוליים

  1. בקרב גדולי החסידות מקובל לכנותו 'אור שבעת הימים' (ראו תפארת שלמה פרשת בחוקותי: "מאשר זכינו לאור שבעת הימים קדושת הבעש"ט, לאורו נסע ונלך", וראו עוד בספריו של רבי יצחק אייזיק מקומרנא).
  2. ד"ר יצחק אלפסי, רבי ישראל בעל שם טוב - חייו ותורתו, ‏2010
  3. "כמו שמצינו בספרים מובא בשם הבעש"ט זי"ע, אשר נשמתו היתה כל כך גבוהה אשר לא היה אפשר לבוא לזה העולם אם היה לאביו איזה כח התאוה, על כן היה אביו בן מאה שנים כשנולד הבעש"ט, ונתבטל ממנו כל התאוה, ולא נולד רק בעזר אלקי בלבד" (ספר אמרי נועם, פרשת שמות אות כ). וראה עוד בספר 'מליצי אש' (ז' סיון אות לא).
  4. כך עולה בין היתר ממכתב של הבעש"ט שפורסם בכתב העת התמים, גליון א', כחלק מ'הגניזה החרסונית', שהחוקרים סבורים שהיא מזויפת.
  5. לסקירה מדוקדקת, ראו: משה רוסמן, הבעש״ט מחדש החסידות, מרכז זלמן שזר, תשנ"ט. עמ' 21.
  6. כן בירר בספר 'ראש בני ישראל', וראה שם אודות השיטות המאחרות את שנת לידתו.
  7. שבחי הבעש"ט, אות ג; ראו משה רוסמן, "הבעש"ט מחדש החסידות", עמ' 87, הערה 1.; משה אידל, R. Israel Ba‘al Shem Tov "In the State of Walachia", בתוך: Holy Dissent; Jewish and Christian Mystics in Eastern Europe, Wayne State University Press, 2011
  8. לפני פטירתו קרא לו אביו ואמר לו: ישראל, כל דבר שיש לך תפנה לקדוש ברוך הוא ואל תפחד משום דבר בעולם[דרוש מקור].
  9. שבחי בעש"ט אות ג-ט.
  10. על שם עיר זו היה חותם את עצמו[דרושה הבהרה] 'ישראל בעל שם מטלוסט'.
  11. חביבה פדיה, איגרת הקודש לבעש"ט: נוסח הטקסט ותמונת העולם: משיחיות, התגלות, אקסטזה ושבתאות, עמ' 346; Pawel Maciejko, The Mixed Multitude: Jacob Frank and the Frankist Movement, 1755-1816, University of Pennsylvania Press, 2011. עמ' 2.
  12. משה רוסמן, "הבעש"ט מחדש החסידות", עמ' 206 והלאה
  13. כך מקובל אצל רבים, וכך הוכיח הד"ר יצחק אלפסי מכתב יד שנכתב סמוך לתאריך הפטירה.
  14. יהודה ליבס, "סוד האמונה השבתאית", עמ' 45
  15. רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, מאור עיניים, פרשת פנחס
  16. לשון המגיד מקאזניץ בהסכמתו לספר דגל מחנה אפרים לנכדו של הבעש"ט. הלשון המלא: "ומי יפאר גודל פאר המעלות ורום המדות של האי אילנא רבא ותקיף ורישיה מטי עד צית שמיא, הלא הוא המנוח איש אלקי המפורסם בכל קצוי ארץ וים רחוקים, בהיר הוא בשחקים, איש אשר רוח אלקים בו, נר ישראל, עמוד החזק, פטיש הימיני, מורינו הרב רבינו ישראל בעל שם טוב זכרונו לברכה לחיי העולם הבא, אשר טבעו יצא בעולם אשר האיר לארץ ולדרים עליה זכר צדיק לברכה לחיי העולם הבא".
  17. לשון הקדושת לוי בהסכמתו לספר דגל מחנה אפרים.
  18. לשון החוזה מלובלין בהסכמתו לספר דגל מחנה אפרים.
  19. פרי הארץ מכתב יט.
  20. מעשיות ומאמרים יקרים עמ' ד.
  21. כתבי רבי משה מידנר אות לב.
  22. צפנת פענח (לבעל התולדות יעקב יוסף) פרשת וארא.
  23. דגל מחנה אפרים פרשת בראשית.
  24. "אחיה השלוני, שקיבל ממשה רבינו ע"ה, והיה מיוצאי מצרים, ואח"כ מבית דינו של דוד המלך ע"ה, והיה רבו של אליהו הנביא, ורבו של מורי זלה"ה" (תולדות יעקב יוסף פרשת בלק). וראה ב'שלחן הטהור' לרבי יצחק אייזיק מקומרנא ('זר זהב' סימן רי אות ח) ועוד.


תקופת חייו של רבי ישראל בעל שם טוב על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0