משלחת איוואקורה
משלחת איוואקורה (ביפנית: 岩倉使節団) הייתה מסע דיפלומטי של מדינאים יפנים מסביב לעולם שהחל ב-1871 והסתיים ב-1873. המשלחת התפרסמה בעיקר בשל השפעתה על ראשית תהליך המודרניזציה שהחלה יפן לעבור לאחר מאות שנים של ניתוק. את הרעיון למשלחת הגה המהנדס ההולנדי גווידו ורבק, והיא התבססה על הדגם של המשלחת ששלח פיוטר הגדול למערב אירופה בסוף המאה ה-17. חברי המשלחת היו אוליגרכים יפנים שהנהיגו את המדינה לאחר רסטורציית מייג'י.
הרכב המשלחת
המשלחת קיבלה את שמה מהעומד בראשה, איוואקורה טומומי, שהיה השגריר היפני במשלחת. לאיוואקורה סייעו ארבעה סגנים, ששלושה מהם: טושימיצ'י אוקובו, טקיושי קידו ואיטו הירובומי, היו גם שרים בממשלה. ההיסטוריון קוניטאקה קומה הצטרף למשלחת על מנת לרשום את קורות המשלחת במסעותיה. בסך הכול מנתה המשלחת ארבעים ושמונה אנשים, רובם ככולם נציגי ממשל ומשכילים.
מלבד חברי המשלחת, הצטרפו למסע כשישים סטודנטים, חלקם נותר ביעדים מסוימים על מנת להמשיך וללמוד במדינה זרה, ובכללם חמש נערות ממשפחות סמוראים, שנשלחו לארצות הברית .על מנת ללמוד שם, ולהעביר את שלמדו לנשים יפניות אחרות ולילדיהן שלהן, על פי פילוסופיית תקופת Meiji: "אישה טובה, אמא חכמה" (אנ'). הקבוצה כללה את ימקאווה סוטמאצו (בת 11) ריו יושימאסו ( 14), טיי אואדה (14), שיגה נגאי (10) ואומה טסודה (6)[1] בשובן ליפן, הפכו נשים אלה לפמיניסטיות בולטות ביפן.
הרוזן קנטארו קנקו נשאר גם הוא בארצות הברית בתור סטודנט באוניברסיטת הרווארד, שם פגש מאוחר יותר את נשיא ארצות הברית לימים, תאודור רוזוולט.
תוכנית המסע
ב-23 בדצמבר 1871 הפליגה המשלחת לדרכה מיוקוהמה לסן פרנסיסקו. משם המשיכה המשלחת לוושינגטון די.סי., לבריטניה, לצרפת, לבלגיה, להולנד, לרוסיה, לגרמניה, לפרוסיה, לדנמרק, לשוודיה, לבוואריה, לאוסטריה, לאיטליה ולשווייץ. בדרכה חזרה ליפן ביקרה המשלחת במצרים, בעדן, בציילון, בסינגפור, בסייגון, בהונג קונג ובשאנגחאי. המשלחת שבה ליפן ב-13 בספטמבר 1873, כעבור כמעט שנתיים מצאתה.
מטרות ותוצאות
למשלחת איוואקורה היו שתי מטרות עיקריות: ראשית, היא ניסתה לשנות את החוזים הבלתי שוויוניים עם ארצות הברית, עם בריטניה ועם מעצמות אירופאיות אחרות שעליהם נאלצה יפן לחתום בעשורים הקודמים. שנית, המשלחת יצאה על מנת לאסוף מידע על תחומי החינוך, הטכנולוגיה, התרבות, הצבא, החברה והכלכלה במדינות שבהן ביקרה במטרה להשתמש במידע זה בתהליך המודרניזציה של יפן.
מתוך שתי המטרות שלמענן יצאה המשלחת, הראשונה נחלה כישלון חרוץ, ובכך גרמה להתארכות המשלחת בכמעט שנה. מכיוון שחברי המשלחת לא קיבלו אישור מהממשלה לנסח חוזים חדשים, נתקלו הניסיונות לדון בהם מחדש במחלוקת בין חברי המשלחת לחברי הממשלה. לאחר שזנחו את הניסיונות לשנות את החוזים הבלתי שוויוניים, התרכזו חברי המשלחת במטרה השנייה, ודווקא במשימה זו נחלו הצלחה. עם שובם ליפן יישמו הנציגים את שלמדו באירופה ובארצות הברית והחילו יוזמות חדשות לקידום התעשייתי והטכנולוגי של יפן.
לקריאה נוספת
- Nish, Ian H. The Iwakura mission in America and Europe: a new assessment. Japan Library, 1998. מסת"ב 9781873410844.
קישורים חיצוניים
- אנדרו קובינג, THE IWAKURA MISSION IN BRITAIN, 1872.
הערות שוליים
- ^ Nimura, Janice P, Daughters of The Samurai:A Journey from East to West and Back, New York: WW Norton & company, 2015, עמ' 49
