משלי אמנ-אמ-אפה

משלי אמנ-אמ-אפה
	אוסטרקון בכתב היראטי עם קטע טקסט של "משלי אמנ-אמ-אפה", המתוארך לשנים 525–404 לפנה"ס.
מידע כללי
מאת	הסופר אמנ-אמ-אפה
שפת המקור	מצרית עתיקה
סוגה	ספרות חכמה
הוצאה
מקום הוצאה	מצרים העתיקה
תאריך הוצאה	המאה ה-11-12 לפנה"ס

משלי אמנ-אמ-אפה הוא קובץ משלי החכמה החשוב ביותר בכל הספרות המצרית העתיקה שנכתבו על גבי פפירוס כנראה במאה ה-12 –11 לפנה"ס. ל"משלי אמנ-אמ-אפה" עמדה ייחודית בספרות החכמה המצרית הקדומה בנושאי דת ומוסר.

אמנ-אמ-אפה היה סופר בחצר פרעה, ומשלי החכמה שלו הונהגו בתור חומר הוראה בבתי הספר לחינוך פקידי הממשל, והתלמידים היו מעתיקים את המשלים בכתב ידם כדי לשננם היטב ולדעת אותם בעל פה.

המשלים הללו מובאים בשלושים פרקים בני שניים או ארבעה חרוזים, וערוכים בסגנון פיוטי ובשפה ציורית ונשגבת. אלו הם משלי מוסר על מידות טובות והנהגה ישרה בין אדם לחברו, אזהרות להתרחק ממידות מגונות, כמו הצביעות והחנופה, מפגיעה בחלשים, מעושק אלמנות ושוד יתומים.

ספר המשלים נתפרסם בשנת 1923 על ידי ואליס בדג', שהיה מנהל האוסף המצרי והאשורי במוזיאון הבריטי, ועורר עניין רב בקרב חוקרי המקרא בשל המקבילות הרבות בינו ובין חלק מספר משלי (פרק כב, יז – פרק כד, כב). החוקר הראשון שפרסם את המאמר המוצא במשלי אמנ-אמ-אפה את המקור לחלק מספר משלי היה אדולף ארמן.