משפחת ברקה
ברקה הייתה משפחת אצולה רבת השפעה בקרתגו. נודעה בעיקר בשל שניים מבניה: חמילקרת ברקה וחניבעל ברקה.
מקור השם
סרז' לנסל (Serge Lancel) מציין שני שורשים אפשריים לשם Barca: האחד, מהשורש השמי ב-ר-כ., ממנו נגזרה, למשל, המילה העברית "ברכה"; השני, והמסתבר מבין השניים, הוא ברק. מוסיף לנסל ומעריך כי הראשון, "המבורך" אינו כינוי אשר עולה בקנה אחד עם כישלונו של חמילקרת,[1] ואילו השני מתאים לסגנון הלחימה שלו בסיציליה, כמו גם מקביל לשם המשפחה היווני Keraunos, שמשמעו "ברק" גם כן, ואכן נמצאו מפקדים בקרב צבאו של אלכסנדר עם שם זה. על-פי לנסל לא ניתן להכריע בשאלה האם השם Barca הוא כינוי שהודבק לחמילקרת הודות למעלותיו (cognomen ex virtute) או שם מוקדם יותר שהועבר אליו מאבותיו.[2]
השם ברקה היה במקור כינוי אולם אומץ כהדרגה כשם משפחה.[3] על כל פנים היסטוריונים מודרניים משתמשים בשם "ברקה" כדי להבדיל את חמילקרת וחניבעל מקרתגים שונים בעלי שם זהה.
תולדות
מעט מאוד ידוע על אבותיו הקדומים של חניבעל. המשורר הרומאי סיליוס איטליקוס, מחבר הפואמה "פוניקה" העוסקת בחייו של חניבעל, טוען ביצירתו שבני ברקה היו צאצאיה של המלכה האגדית דידו[4] (ידועה לעיתים גם כאליסיה). גם ורגיליוס רומז על כך ביצירתו "אינאיס". כאשר דידו מתאבדת, היא מכריזה כי מעצמותיה יקום נוקם לרומאים,[5] רמז לחניבעל.[6] אולם אף על פי שמרבית החוקרים המודרניים מאמינים בקיומה של דידו, חוקרים כוולטר גרליץ (Walter Görlitz) טוענים שלא אפשרי שבני ברקה אכן היו צאצאיה של דידו.[7]
ראשון בני ברקה הידועים לנו בוודאות הוא חניבעל[8] אביו של חמילקרת.[9] לא ידוע לנו דבר עליו פרט לשמו. אולם בנו חמילקרת ברקה התפרסם במהלך המלחמה הפונית הראשונה כמצביא המבריק ביותר מבין שני הצבאות שלחמו במלחמה זו. אשתו, ששמה לא ידוע בימינו, ילדה לו שלוש בנות ושלושה בנים. לא ידוע מה היו שמותיהן של הבנות, אולם חמילקרת ידע להשיא אותן לאנשים הנכונים. הבכורה נישאה לבומילקר הסופט, מנישואים אלו נולד חנו[10] שהפך ברבות הימים לאחד מקציניו הבולטים של חניבעל. השנייה נישאה לקצין בשם עזרובעל שהצטיין מאוד במלחמה, וירש את מקומו של חמילקרת לאחר מותו.
לאחר המלחמה התמרדו שכירי החרב שלחמו בצבא קרתגו מכיוון ששכרם לא שולם. המרד התגלגל למלחמה שכונתה "מלחמת שכירי החרב". במהלך המלחמה ערקו 2,000 פרשים נומידיים ממחנה המורדים אל מחנהו של חמילקרת. עליהם פיקד נארוואס, לאות תודה נתן לו חמילקרת את בתו השלישית.[11] (ברומן של גוסטב פלובר[12] זו שלמבו). לאחר סיום המרד רומא שהכירה בחולשתה של קרתגו הכריזה עליה מלחמה באמתלה שהצי שקרתגו חימשה כדי לכבוש את סרדיניה מידי המתמרדים, מכוון למעשה נגד איטליה. קרתגו נכנעה שילמה פיצויים נוספים ומסרה את סרדיניה לרומאים. חמילקרת לקח אז את בנו חניבעל למקדשו של האל בעל, והשביע אותו לעולם לא להיות ידיד לרומאים.
מכיוון שהאוצר הקרתגי היה מרוקן, יצא חמילקרת בראש צבא להיספניה כדי לנצל את מכרות הכסף שבה. למסע לקח עמו את חתנו עזרובעל ואת בניו חניבעל, עזרובעל, ומאגו. בספרד ייסד חמילקרת עיר וקראה "ברקינו" על שמו. כיום שם העיר הוא ברצלונה. חמילקרת נהרג במהלך קרבות עם המקומיים, ועזרובעל תפס את הפיקוד. הוא המשיך להגדיל בהתמדה את אזור ההשפעה הקרתגי אולם עשה זאת בעיקר בדרכים פוליטיות, באמצעות חוזים והסכמים עם ראשי השבטים השונים.
חניבעל הצעיר נישא לנסיכה איברית בשם אימילקה, והיא ילדה לו בן.[13] עזרובעל נרצח בינתיים בידי עבד קלטי שנטר לו טינה, וחניבעל בן ה-26 נבחר למפקד בידי החיילים.[14] במיוחד משום שהזכיר את אביו הנערץ במראהו[15] ובתכונותיו.[16] חניבעל הטיל מצור על העיר סגונטום בעלת בריתה של הרפובליקה הרומית. הרומאים בתגובה הכריזו מלחמה על קרתגו. חניבעל היה מוכן יפה למלחמה, הוא השאיר 20,000 חיילים 3,000 פרשים ו-20 פילים אצל אחיו עזרובעל, בעוד שיצא עם 90,000 רגליים 12,000 פרשים וכמה עשרות פילים למסע לאיטליה. למסע הצטרפו גם אחיו מאגו ואחיינו חנו.
במהלך המלחמה שכונתה המלחמה הפונית השנייה. הנחיל חניבעל לרומאים סדרה של תבוסות ששיאן בקרב קאנאי. מאגו נשלח חזרה לאפריקה לאחר הקרב וביקש ממועצת קרתגו סיוע נוסף עבור אחיו באיטליה. אולם הכוחות היו דרושים למערכה בספרד שם לא הצליח עזרובעל לעצור את הרומאים. מאגו נשלח גם הוא לסייע לעזרובעל והשניים הביסו את הרומאים בקרב באיטיס. אולם בואו של סקיפיו אפריקנוס שינה את התמונה מאגו נהרג במהלך הקרבות. עזרובעל הצליח להבקיע ולחצות את האלפים כדי להגיע אל איטליה אולם נהרג בקרב מטאורוס, הדרך לאפריקה הייתה פתוחה בפני הרומאים.
חניבעל מיהר לחזור לאפריקה אולם הובס בקרב זאמה. הוא המשיך להנהיג את העיר בתור סופט, אולם יריביו הפוליטיים אילצו אותו להימלט. אשתו ובנו נהרגו עוד קודם לכן בשל מגפה בספרד. ואחיינו חנו נעלם מהדיווחים ההיסטוריים יחד עם מהרבעל. חניבעל נמלט אל האימפריה הסלווקית ושם סייע לאנטיוכוס השלישי במלחמתו ברומא. לאחר מכן נמלט לביתיניה אולם הרומאים רדפו אותו גם שם הוא התאבד בליעת רעל והוא בן 64. עם מותו לא שומעים יותר על בני ברקה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אם כי שארל פיקאר בספרו חיי יום יום בקרת חדשת (עמ' 11), דווקא מקבל גרסה זו.
- ^ Serge Lancel, Hannibal, p 6
- ^ Will Durant, Caesar and Christ, éd. Simon & Schuster, Nueva York, 1944, p. 45
- ^ סיליוס איטליקוס, "פוניקה", ספר ראשון, שורה 71 וגו'
- ^ ורגיליוס, "אינאיס", ספר רביעי, שורה 626 וגו'
- ^ .John Conington, Commentary on Vergil's Aeneid, Volume 1, book 4, commline 625
- ^ Walter Görlitz, Hannibal Eine politische Biographie, p 12
- ^ למעשה ייתכן שחניבעל זה כלל לא נשא את השם ברקה. ראו הפסקה אודות מקור השם.
- ^ קורנליוס נפוס "חמילקרת", 1
- ^ הקשר בין חניבעל לחנו לא ברור. היסטוריונים רבים מזכירים את "חנו בן בומילקר השופט". אולם איש מהם אינו כותב במפורש שחנו היה אחיינו של חניבעל. אפיאנוס מזכיר שאחותו של חניבעל נישאה לבומילקר השופט ומנישואים אלו נולד חנו, אולם לא מפרט יותר אודותיו.
- ^ פוליביוס ספר ראשון, 78
- ^ תרגם לעברית אריה חשביה, הוצאת לדורי, 1967
- ^ סיליוס איטליקוס, פוניקה, ספר שלישי.
- ^ בחירת המפקד בידי החיילים הייתה מקובלת מאוד בצבא קרתגו.
- ^ ממטבעות קרתגיים ניתן ללמוד על מראם של השניים, ויש ביניהם דמיון רב.
- ^ טיטוס ליוויוס, ספר 21, 3
