משפחת נשאשיבי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


בית הגא ראשיד נשאשיבי, הידוע היום כבית טיכו
שמו של ראע'ב נשאשיבי בין השמות על לוח הנצחה לכבוד חנוכת רחוב המלך ג'ורג' (ירושלים)

משפחת אל נשאשיביערבית: النشاشيبي) היא משפחה ערבית ירושלמית, שהייתה בעלת השפעה ויוקרה רבה בקרב ערביי ארץ ישראל ובקרב השלטון העות'מאני של ארץ ישראל בסוף המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20.

התקופה העות'מאנית

המשפחה גרה בירושלים מאז המאה ה-15, ואבותיה נזכרים בספרי ההיסטוריונים והגאוגרפים הערבים כאנשי דת ומנהל[1]. הם הפכו לחשובים בירושלים עם בואו של נאצר א-דין אל-נשאשיבי לעיר ממצרים בשנת 1469, כאשר נבחר להיות שומר שני מסגדי אל-חרם א-שריף: מסגד אל-אקצא בירושלים ומערת המכפלה ("מסגד אברהם") בחברון. לזכותו של נאצר א-דין נזקפת הולכת מים לירושלים מאזור בית לחם. ישנו שער במתחם הר הבית שנקרא על שמו. מקובל כי הפיכתה של המשפחה לכוח חשוב בחברה הערבית בארץ ישראל היה חלק מתהליך התפתחותו של מעמד חברתי גבוה בקרב האוכלוסייה המקומית בירושלים תחת שלטון העות'מאנים, תהליך שהתרחש עקב ריבוי ההקדשים המוסלמים בירושלים שחיזק את מעמד האחראים עליהם והעדר שכבה טורקית שלטת בארץ. כאחת מהמשפחות שצמחו על רקע זה, נשען כוחם של הנשאשיבים, כמו כוחן של משפחות ערביות אחרות תחת השלטון העות'מאני, על חכירת מסים, בעלות על אדמות והחזקת משרות דתיות.

בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 החזיקו בני המשפחה במשרות רבות במנגנון הציבורי של השלטון העות'מאני בארץ ישראל. באותה עת הקימו בני החמולה את 'שכונת הנשאשיבים' ובה בתי פאר ענקיים. סביב 1910, אחד ממכובדי המשפחה, רשיד נשאשיבי, היה אחד משני אנשים שייצגו את ירושלים בפרלמנט העות'מאני. למרות קשריהם הטובים עם השלטון העות'מאני, כמה מבני המשפחה לקחו חלק במאבק נגדו. הבולט מביניהם היה עלי עומאר נשאשיבי, הנזכר לעיתים בכינוי "ביטאר עלי", שהיה רופא וטרינר וקצין בצבא העות'מאני, ומייסדה של אחת התנועות הלאומיות הפאן-ערביות המוקדמות ביותר, "האגודה הקחתנית" (Kahtani Society). עלי עומאר הוצא להורג ב-1917 על ידי ג'מאל פאשה בביירות ב"סאחת א-שוהדה" (Place des Martyres), על קשירת קשר והסתה פוליטית בצבא העות'מאני.

לדברי איתמר בן-אב"י, כמה מבני משפחת נשאשיבי, ובהם גם ראע'ב נשאשיבי, ביקרו בביתה של משפחת אליעזר בן-יהודה.[2]

תקופת המנדט הבריטי

לאחר כיבוש הארץ על ידי הבריטים במהלך מלחמת העולם הראשונה המשיכו בני המשפחה להחזיק במשרות ציבוריות תחת שלטון המנדט הבריטי, והם קראו לערבים לשתף פעולה עם המוסדות הבריטים.

בקרב החברה הערבית נחשבו הנשאשיבים למשפחת "אצולה" חברתית ותרבותית. רבים מבניה היו סופרים ועיתונאים בולטים. יחד עם זאת היו הנאששיבים מנהיגי האופוזיציה למועצה המוסלמית העליונה ולמנהיגתה, משפחת חוסייני. למרות שהשליטה ברמה הארצית הייתה נתונה בידי משפחת חוסייני, הצליחו הסיעות שבראשן עמדה משפחת אל נשאשיבי להפגין את כוחן בבחירות המוניציפליות שנערכו בארץ בשנות ה-20 וה-30, והן השתלטו על רשויות רוב הערים הערביות.

בשנת 1934 הקימו בני המשפחה ותומכיהם מפלגה לאומית מתונה בשם "מפלגת ההגנה", בראשות ראע'ב נשאשיבי, שנחשב ל"ראש המשפחה". ראע'ב היה ממארגני המרד הערבי הגדול שפרץ ב-1936 וייצג את מפלגתו בועד הערבי העליון. יד ימינו של ראע'ב, פח'רי נשאשיבי, היה מן המסיתים הראשיים למהומות.[1] בקיץ 1936 עדיין נשמרה האחדות הלאומית בקרב הפלסטינים, אולם עד מהרה החלו התנקשויות במנהיגים ועסקנים ערבים. הקרבנות הראשונים מסוג זה היו ממנהיגי חוגי משפחת נשאשיבי דווקא, וזאת למרות שאלה היו מראשי "הוועדות הלאומיות" וממארגני המאורעות בשלב הראשון שלהם.[3] בסוף יוני 1937 נעשה ניסיון לרצוח את פח'רי נשאשיבי עצמו. עם הידרדרות המרד לאלימות פנימית ופגיעה בקרב מנהיגי האופוזיציה לחוסייני, עזבו בתחילת יולי ראע'ב נשאשיבי ויעקוב פראג', נציגי "מפלגת ההגנה" הנשאשיבית, את הוועד הערבי העליון.[4] הנשאשיבים החלו להקים כנופיות פרטיות על מנת להגן על עצמם. היה זה פח'רי עצמו שארגן החל מ-1938 את "כנופיות השלום", שעסקו בטרור נגדי ובביעור הכנופיות הערביות.[1] כנופיות אלו אף שיתפו פעולה באופן חלקי עם השלטונות הבריטים ועם היישוב היהודי.

מסוף שנות ה-30 החלה הדרדרות בכוחה של המשפחה והיא איבדה הרבה מההשפעה הפוליטית שהייתה לה על החברה הפלסטינית. סכסוכים פנימיים התגלו בין חברי המשפחה, ומנהיגיה התייאשו מתוצאות המרד הערבי ומההנהגה של משפחת חוסייני. הנשאשיבים גם התאכזבו מיחס השלטונות הבריטים אליהם, ואיבדו את הלהט הפוליטי האקטיבי שלהם.

בנובמבר 1941 נרצח פח'רי נשאשיבי בבגדאד.[5] לאחר הרצח, משפחת נשאשיבי כמעט ולא הייתה פעילה יותר בעניינים פוליטיים.[1]

בתחילת שנות ה-40, ג'וואד נשאשיבי, אחיינו של פח'רי נשאשיבי, נישא לאסתר וינר, בת אחותו של ש"י עגנון.[6]

לאחר 1948

הנשאשיבים קיימו יחסים הדוקים עם עבדאללה שליט עבר הירדן, והם היו תומכים נלהבים של סיפוח עבר הירדן המערבי לממלכת ירדן לאחר 1948. מנהיגיה עזרו לתהליך הסיפוח, וראע'ב נשאשיבי אף קיבל תואר כבוד של מושל הגדה. בני המשפחה קיבלו מעמד פוליטי כלשהו בירדן, ואחדים מקרבה אף כיהנו בממשלותיה השונות. בני משפחה אחרים, כגון מוחמד זוהדי נשאשיבי הפכו לפעילים באש"ף ובארגונים פלסטינים אחרים.

אישים בולטים

אסחאק נשאשיבי, קצין מחוז הנגב, מדבר עם רב סרן מהצבא האנגלי, 1940.

ביבליוגרפיה

  • יעקב שמעוני, לקסיקון פוליטי של העולם הערבי, הוצאת כתר, ירושלים, 1988 [דרושה הבהרה]

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 יעקב שמעוני, ערבי ארץ-ישראל, פרק 11: המשפחות החשובות, עמ' 214-213.
  2. ^ איתמר בן-אב"י, החצוף הארצישראלי, עמ' 95-94.
  3. ^ יעקב שמעוני, ערבי ארץ-ישראל, פרק 14: התנועה הערבית הלאומית בארץ ישראל, עמ' 304-303.
  4. ^ יעקב שמעוני, ערבי ארץ-ישראל, פרק 14: התנועה הערבית הלאומית בארץ ישראל, עמ' 309.
  5. ^ יעקב שמעוני, ערבי ארץ-ישראל, עמ' 318, הערה 37; עמ' 436.
  6. ^ שירי לב-ארי, אבא ג'וואד וסבא מוריץ, באתר הארץ, 6 ביולי 2006
  7. ^ Celebrated Palestinian historian, journalist dies at 93, באתר סוכנות הידיעות הירדנית מען, 17 במאי 2013
  8. ^ הלך לעולמו העיתונאי וההיסטוריון הפלסטיני נאסר א-דין נשאשיבי, באתר ynet, 17 במאי 2013
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0