משפט שלא בפני הנאשם

משפט שלא בפניו הוא הליך פלילי המתנהל בבית משפט שבו האדם הנשפט אינו נוכח. פרשנות המושג משתנה בהתאם לתחום השיפוט ולמערכת המשפט.

במערכות המשפט המקובל, הביטוי מרמז על הכרה בפגיעה בזכותו של נאשם להיות נוכח בהליכים משפטיים במשפט פלילי. הרשעה במשפט שבו נאשם אינו נוכח כדי להשיב על האישומים, נחשבת להפרה של הצדק הטבעי. באופן ספציפי, הוא מפר את העיקרון השני של כללי הצדק הטבעי: שמע את הצד השני . כלל שמקורו נמצא כבר בהלכה היהודית הקדומה.

בחלק ממערכות המשפט הקונטיננטלי, כמו זו של איטליה, היעדרות היא אסטרטגיית הגנה מוכרת ומקובלת. משפטים כאלה עשויים לדרוש נוכחות של עורך הדין של הנאשם, בהתאם למדינה.

אירופה

המדינות החברות במועצת אירופה שהן צד לאמנה האירופית לזכויות אדם מחויבות לדבוק בסעיף 6 של האמנה , המגן על הזכות למשפט הוגן. משפטים שלא בפניו אסורים בחלק מהמדינות החברות באיחוד האירופי ומותרים באחרות, מה שמציב בעיות משמעותיות להכרה ההדדית בפסקי דין. למדינה החברה יש מידה מסוימת של שיקול דעת, והיא אינה מחויבת להוציא לפועל צו מעצר אירופי אם המדינה שמגישה את הבקשה כבר שפטה את אותו אדם שלא בפניו.

התנאים שבהם יש להכיר במשפטים שלא בנוכחותם כוללים: אם ניתן לומר שהאדם היה מודע למשפט, אם יועץ תפס את מקומו במשפט, אם הוא לא מבקש ערעור בזמן, ואם הוגש ערעור.

החלטת המסגרת על צו מעצר אירופי קובעת את הערבויות המשפטיות הרלוונטיות למשפטים שלא בנוכחות הנאשם. בעוד שהחלטת המסגרת מתייחסת במפורש לסעיף 6 של האמנה האירופית לזכויות אדם, מטרתה אינה ליצור הרמוניה בין החוקים הלאומיים בנושא, אלא לספק תנאים לאי הכרה בצו מעצר אירופי ובכלים שיתופיים אחרים. החלטת המסגרת קובעת תנאים ודרישות מפורטים, שעל פיהם משפט שלא בפניו יכול להיחשב תואם את סעיף 6.

לדברי פיטר קלפ ממכון המחקר Open Europe , בחלקים מאירופה, משפטים שלא בפניו נותנים לנאשמים את היכולת לערער פעמיים - לבקש משפט חוזר שבו הם יהיו נוכחים ואז לערער על פסק הדין השני.

מועצת אירופה פרסמה פרשנות על פסקי דין שניתנו שלא בפניו. ועדת השרים של מועצת אירופה , בהחלטה מיום 21 במאי 1975, קבעה כי יש להגיש לאדם זימון בפועל לפני שהוא נשפט. במובן זה, השרים מדגישים כי לא נוכחות הנאשם בשימוע היא החשובה, אלא ההתמקדות צריכה להיות בשאלה האם האדם קיבל הודעה על המשפט בזמן.

בפסק דין משנת 1985 בתיק קולוזה נגד איטליה, הדגיש בית הדין האירופי לזכויות אדם כי אדם המואשם בעבירה פלילית זכאי להשתתף בדיונים. זכאות זו מבוססת על הזכות להליך הוגן ועל הזכות להגנה, שתיהן נדרשות על פי האמנה (סעיפים 6(1) ו-6(3)). כמו כן, הדגיש בית המשפט כי אדם שהורשע שלא בפניו יהיה זכאי למשפט חוזר מרגע שנודע לו על ההליך.

איטליה

איטליה היא אחת מכמה מדינות באירופה המאפשרות משפטים שלא בנוכחותם, והם מתרחשים בה באופן קבוע.

בפסק דין מאלכי נגד איטליה (1997) קבעה ועדת האו"ם לזכויות אדם כי המדיניות האיטלקית בנוגע למשפט שלא בפניו מהווה הפרה של הזכות למשפט הוגן על פי סעיף 14 לאמנה הבין-לאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות. איטליה טענה כי כאשר נאשם שלא בפניו מיוצג על ידי עורך דין שמונה על ידי בית המשפט, וכאשר יש לו הזדמנות להישפט מחדש, הזכות למשפט הוגן לא תיפגע. הוועדה לא הסכימה לטענות.

ב-2009, ראש תחנת CIA לשעבר ושני אמריקאים נוספים נשפטו והורשעו שלא בפניהם על ידי בית משפט לערעורים במילאנו בחטיפתו של החשוד בטרור המצרי חסן מוסטפא אוסמה נאסר . בסך הכל 26 אמריקאים נשפטו שלא בפניו על החטיפה, וכולם נמצאו אשמים. נאסר עצמו נשפט והורשע שלא בפניו בעבירות טרור על ידי בית משפט איטלקי ב-2013, לאחר שהרשויות המצריות לא הגיבו לבקשות להסגרתו.

דוגמה מפורסמת נוספת היא המשפט החוזר שנערך לאמנדה נוקס האמריקאית על רצח הסטודנטית הבריטית מרדית' קרצ'ר ב-2007. נוקס חזרה לארצות הברית לאחר שזכתה בערעור על הרשעתה המקורית, אך ב-2013 בית המשפט לערעורים באיטליה ביטל את הזיכוי של נוקס. משפט חוזר נערך, אך מכיוון שנוקס נשארה בארצות הברית ולא ניתן היה להכריח אותה לחזור לאיטליה, המשפט נערך בפירנצה שלא בפניה. ב-30 בינואר 2014 היא הורשעה שוב ברצח ונידונה ל-28 שנים ושישה חודשי מאסר, יותר מהעונש המקורי שנגזר עליה. נוקס הצהירה שהיא לא תחזור לאיטליה כדי לרצות את עונשה.

הרפובליקה העממית של סין

בשנת 2024, הרפובליקה העממית של סין פרסמה הנחיות משפטיות הקובעות כי תומכי עצמאות טייוואן, ללא קשר למיקומם, יכולים להישפט שלא בפניהם וניתן לגזור עליהם עונש מוות בבתי משפט סיניים.

ארצות הברית

במשך יותר מ-100 שנה, בתי משפט בארצות הברית קבעו כי חוקת ארצות הברית מגנה על זכותו של נאשם בפלילים להופיע באופן אישי במשפטו, כעניין של הליך הוגן, על פי התיקון החמישי, השישי והארבעה עשר.

למרות שהקונגרס של ארצות הברית עיגן זכות זו על ידי אישור כלל 43 של הכללים הפדרליים של סדר הדין הפלילי בשנת 1946 ותיקן את הכלל בשנת 1973, זכות זו אינה מוחלטת.

כלל 43 קובע כי נאשם יהיה נוכח במשפט, בזמן הטיעונים, בכל שלב של המשפט, כולל בחירת חבר המושבעים ובעת הטלת העונש. עם זאת, החריגים הבאים כלולים בכלל: אם הנאשם מוותר על זכותו להיות נוכח, אם הוא עוזב את המשפט מרצונו לאחר תחילתו, או אם הוא ממשיך בהתנהגות מפריעה לאחר שהוזהר כי התנהגות כזו תגרום להרחקתו מאולם בית המשפט. תאגיד אינו חייב להיות נוכח, אך הוא יכול להיות מיוצג על ידי עורך דין. בהעמדה לדין על עבירות, בית המשפט רשאי להתיר העמדה לדין, טיעון, משפט והטלת עונש בהיעדרו של הנאשם, בהסכמתו בכתב, וכן הנאשם אינו חייב להיות נוכח בוויכוח בשאלה משפטית או בהפחתת העונש על פי כלל 35 של הכללים הפדרליים של סדר הדין הפלילי.

ואכן, מספר החלטות של בית המשפט העליון של ארצות הברית הכירו בכך שנאשם רשאי לאבד את הזכות להיות נוכח במשפט עקב התנהגות מפריעה או באמצעות היעדרותו מרצון לאחר תחילת המשפט.

דוגמאות

דוגמאות מפורסמות לאנשים שהורשעו שלא בפניהם הן:

• צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה הודח ממשפטו בשל התנהגותו המפריעה, ונידון למוות בעריפת ראשו מבלי שהיה בחדר.
• מרטין בורמן, פקיד נאצי ומזכירו הפרטי של היטלר, הורשע בפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות ונידון למוות בתלייה במשפטי נירנברג.
• דסי באוטרסה, המנהיג הצבאי לשעבר של סורינאם, נידון ל-16 שנות מאסר וקנס של 2.18 מיליון דולר בהולנד בגין סחר בקוקאין.
• אחמד צ'לבי, שר הנפט העיראקי לשעבר, הורשע בירדן בהונאה בנקאית.
• בטינו קרקסי, ראש ממשלת איטליה לשעבר, נידון שלא בפניו ל-27 שנות מאסר, אחרי שנמלט לתוניסיה ב-1994.
• לאון דגרל, בלגי שהיה משתף פעולה נאצי ונידון למוות בכיתת יורים בעת שהתגורר בספרד.
• שארל דה גול, נידון תחילה לארבע שנות מאסר ולאחר מכן למוות ב-1940 באשמת בגידה במשטר וישי.
• אולג גורדייבסקי, נידון למוות על ידי ברית המועצות באשמת בגידה לאחר שנמלט לבריטניה ב-1985.
• מנגיסטו היילה מריאם, דיקטטור קומוניסטי לשעבר שנידון למוות באתיופיה בגין רצח עם במאי 2008.
• ג'מאל ג'עפר מוחמד המכונה אבו מהדי אל-מוהנדס, נידון למוות על ידי בית משפט בכווית בגין הפיגועים בכווית ב-1983.
• אבו מוסעב א-זרקאווי, נידון למוות בירדן.
• זין אל-עאבדין בן עלי, נשיא תוניסיה לשעבר, נידון למאסר עולם יחד עם אשתו, ליילה בן עלי.
• איראקלי אוכרואשווילי, שר ההגנה של גאורגיה בין השנים 2004 ל-2006, הקים מפלגת אופוזיציה והאשים את הממשלה בשחיתות ובתכנון התנקשויות. הוא נעצר כמה ימים לאחר מכן באשמת סחיטה, לקיחת שוחד וניצול לרעה של כוח, ושוחרר בערבות של 6 מיליון דולר עד למשפט. הוא טס לאירופה, כביכול כדי לקבל טיפול רפואי, אך ניסה למצוא מקלט מדיני. הוא נשפט שלא בפניו, נמצא אשם ונידון ל-11 שנות מאסר.
• אנוואר אל-עוולקי, איש דת אסלאמי קיצוני שחוסל באמצעות מל"ט על ידי ארצות הברית בתימן ב-2011, נשפט שלא בפניו על ידי ממשלת תימן.
• אלכסנדר פוטייב, קולונל לשעבר בסוכנות הביון הרוסית SVR, נידון שלא בפניו ל-25 שנות מאסר באשמת בגידה חמורה על ידי בית המשפט במוסקבה ב-2011. מקום הימצאו אינו ידוע. נטען כי הוא חי ונפטר בארצות הברית.
• דמיטרי יאזוב, מרשל סובייטי שהורשע שלא בפניו על ידי ליטא בדיכוי צבאי קטלני ב-1991 ונידון לעשר שנות מאסר.
• ז'ולי ד'אוביני, סייפת צרפתית מהמאה ה-17 הואשמה בחטיפה, הצתה וחטיפת גופות.
• אבו עבאס, מנהיג החזית לשחרור פלסטין, נשפט באיטליה שלא בפניו לחמישה מאסרי עולם בגין תפקידו כמתכנן חטיפת ספינת התענוגות האיטלקית אקילה לאורו ב-1985, שהביאה לרצח הנוסע היהודי האמריקני בן ה-69 ליאון קלינגהופר .
• מאוריסיו פונס, נשיא אל סלוודור לשעבר (2009-2014), הורשע ונידון שלא בפניו ל-14 שנות מאסר במאי 2023 על חלקו בארגון הפסקת אש בין הכנופיות בין 2012 ל-2014. בזמן גזר דינו, פונס חי בגלות בניקרגואה.
• מרינה אובסיאניקובה, עיתונאית רוסיה, נידונה שלא בפניה ל-8.5 שנות מאסר באוקטובר 2023 בגין הפצת "מידע כוזב" על הכוחות המזוינים הרוסיים באוקראינה. אובסיאניקובה כינתה את המשפט "מונע ממניעים פוליטיים" ו"אבסורדי".

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

משפט שלא בפני הנאשם41718115Q336289