משתמש:אפר/אש (אבות נזיקין)
| מקרא | ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק ה' |
|---|---|
| משנה | משנה, מסכת בבא קמא, פרק ו', משניות ד'–ו' |
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף כ"א עמוד ב' – כג עמוד א, ותלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף נ"ט עמוד ב' – סב עמוד ב. |
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, הלכות נזקי ממון, פרק י"ד |
| שולחן ערוך | שולחן ערוך, חושן משפט, סימן תי"ח |
| ספרי מניין המצוות | ספר המצוות, עשה רמ"א |
בהלכה "אש" הוא אחד מארבעה אבות נזיקין, על פי ההלכה אדם שהצית אש והאש התפשטה וגמרה לנזק ממוני חייב המדליק לשלם על הנזק. מזיק זה הינו "אב" נזיקין, וממנו נלמד חיוב על כל בעל ממון שהזיק בסיוע חיצוני כגון רוח או בעל חיים וכדומה.
מקור
חיובו של מזיק על ידי הבערת אש מוזכר בתורה בפרשת משפטים (שמות כב ה) "כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבער את הבערה".
פטור "טמון"
אש, או אחד מתולדותיה[1] שהזיקו ממון שהיה מוטמן בתוך ממון אחר, כגון כלים שהיו מונחים בתוך ערמת תבואה אין המבעיר חייב לשלם עליהם[2], דין זה נדרש בגמרא[3] מהפירוט של "הקמה או הגדיש" שכשם שקמה וגדיש הם גלויים כך כל חיובי אש הם רק על ממון המונח בגלוי.
דינים נוספים
- המבעיר חייב אף אם האש שרפה אבנים ואדמה וגרמה להם לנזק[4].
- מי שהדליק אש והרחיק אותה כראוי כדי שלא תגרום לנזק ולמרות זאת האש התפשטה והזיקה, אם ההבערה הייתה ברשותו הוא פטור על הנזקים, ואם הבעיר ברשות חברו הוא חייב[5].
- אם היה גדר שמונעת את האש מלעבור, ונפלה הגדר בגלל האש או בגלל סיבה חיצונית, אם היה יכול להספיק לבלום את האש ולא בלם חייב המבעיר[6].
- מי שמסר גחלים לחרש שוטה או קטן והזיקו, אינו חייב לשלם אלא בדיני שמיים, אבל אם מסר להם להבה חייב לשלם[7].
- מי שנתן את האש לידי אדם בוגר[א] , או שאדם בוגר קיבל עליה שמירה, והזיקה, פטור המבעיר מלשלם.
- אש שלובתה על ידי רוח שאינה מצויה תמיד והזיקה[11], אין המבעיר חייב בנזקיה, אלא אם הרוח התחילה לנשוב כבר בזמן הדלקת האש[12].
- המבעיר אש, ובא אחר וליבה אותה והזיקה, המבעיר פטור והמלבה חייב[13], אם המלבה ליבה ביחד עם הרוח אם ליבויו לבד לא היה גורם לנזק המלבה פטור[14] ואם ליבויו יכל להזיק גם ללא ליבוי הרוח לדעת הראב"ד פטוור ולדעת הרמב"ם[15] והשולחן ערוך[11] פטור.
- מי שמקרב את ממון חבירו לכיוון האש, אם האש הזיקה ברוח מצויה חייב לשלם, ואם ברוח שאינה מצויה חייב רק בדיני שמים, ואם כבר התיחלה הרוח שאינה מצויה לנשוב חייב אף בדיני אדם[16].
ביאורים והרחבות
הערות שוליים
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ה' עמוד ב'.
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן תי"ח, סעיף א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ס"א עמוד א'.
- ↑ משנה, מסכת בבא קמא, פרק ו', משנה ד' ובתלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ס' עמוד א' מוסבר המקור מייתור הפסוק "או השדה"
- ↑ בשולחן ערוך, חושן משפט, סימן תי"ח, סעיף ב' ובהגהות הרמ"א.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף כ"ג עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף נ"ט עמוד ב'.
- ↑ ריטב"א, מסכת קידושין, דף מ"ב עמוד ב'.
- ↑ שפתי כהן, חושן משפט, סימן ל"ב, סעיף ב'.
- ↑ תשובת בית שמואל (אחרון) סימן יב, הובא בפתחי תשובה, חושן משפט, סימן תי"ח, סעיף ח'.
- ^ 11.0 11.1 שולחן ערוך, חושן משפט, סימן תי"ח, סעיף ט'.
- ↑ מגיד משנה, על משנה תורה לרמב"ם, הלכות נזקי ממון, פרק י"ד, הלכה ז'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף נ"ט עמוד ב'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ס' עמוד א'.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות נזקי ממון, פרק י"ד, הלכה ז'.
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן תי"ח, סעיף י"א.