משתמש:מוסיף והולך/כלי גוים

השימוש בהם

על ידי בישול

אכילת התבשיל שהתבשל בה

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

עצם הבישול בה

מעיקר הדין

מעיקר הדין נקטו הפוסקים כי אין כל איסור בעצם הבישול בכלי של גוי. זאת למרות שקרוב לוודאי כי הכלי בלוע בבשר וחלב שהתבשלו בו בעבר. טעם ההיתר הוא שבשר וחלב, אין הדרך לבשלם באופן שהם בלועים בכלי, ואיסור בישול בשר בחלב הוא רק באופן שהדרך בכך, או משום שדבר הבלוע בכלי אינו אלא טעם בעלמא. אכן יש מהאחרונים שכתבו כי זהו רק לגבי הסכמת השהיית הכלי על גבי האש בלא שעושה כל פעולה, שבזה אין מחייבים אותו להסיר את הכלי, אבל פעולת חימום כל שהיא, כגון חיתוי בגחלים שתחת הקדירה - אסורה מן הדין, לדעות האוסרות (ראה להלן תחת הכותרת למעשה).

למעשה

כמה מהראשונים כתבו כי למעשה יש להחמיר שלא לבשל בכלי של גוי, כל שלא נודע לנו כי בעל הכלי משתמש בכלים נפרדים לבשר וחלב. זאת משום שדרך הגויים היא לבשל בשר וחלב יחד, או על כל פנים בזה אחר זה. לדעתם, האיסור קיים אף כשאינו מתכוון לבשל את הבשר וחלב הבלועים בכלי, משום שהדבר הוא 'פסיק רישיה', ואף שאין מעשהו ודאי, כי יש צד שאין בכלי בליעות בשר וחלב האסורות, מכל מקום אי אפשר להתיר את הדבר כספק פסיק רישיה, שכן אין הספק על תוצאת מעשהו כעת, אלא על קיום האיסור מהעבר. כמו כן, לדעתם, אין הבדל בין אם מחמם את התבשיל בפועל, או שרק נותן ומסכים לפעולת בישול זו הנערכת ברשותו, וכגון שגוי מבשל בביתו בכלי משלו. שכן לדעתם אף בזה יש לאסור, משום שחוששים שמא תוך כדי הבישול יבוא להוסיף ולהגדיל את חום הבישול.
אמנם בכל האמור לעיל, אם ידוע כי לא השתמשו בכלי במשך ה24 שעות אחרונות נחלקו האחרונים בדבר: יש אומרים שבזה אין כלל איסור, כיון שעברו 24 שעות מהזמן שנאסר, אין התבשיל המתבשל בו נאסר מדאורייתא, ולכך על עצם הבישול בכלי זה לא גזרו רבנן. ואף אין בזה משום מראית העין, שהרי הרואה אינו יודע מה בלוע בכלי. ויש האוסרים אף כשידוע שלא השתמשו בכלי במשך ה24 שעות אחרונות, משום שמכיון שבעת בישול הבשר וחלב נאסר הכלי מדאורייתא - גזרו רבנן אף בזה, או משום שרבנן גזרו איסור כולל על אכילת מה שהתבשל בכלי איסור אף שאינו בן יומו, ולכך בזה לא התירו את הדבר באיסור בשר וחלב.
בכלי שאינו ידוע אם הוא בן יומו או לא הדבר תלוי במחלוקת ראשונים: לדעת אחד הראשונים יש להקל בזה ולהתייחס לכך כאילו ידוע שלא השתמשו בו ב24 שעות אחרונות, כיון שיש בו 2 ספקות, א - שמא לא השתמשו בו כלל על ידי בישול, ב - שמא לא התבשל בו באופן האוסרו. ולדעה אחרת לא התירו בכלי שאינו ידוע אם הוא בן יומו אלא לעניין התבשיל שהתבשל בו. אבל לא לעניין התרת עצם הבישול בו.

דעה נוספת הוזכרה בראשונים, ויש משמעות בדעתה כי כל שאינו מתכוון לכך, ואף אינו נהנה מעצם האיסור - אין לאסרו אף כשהוא 'פסיק רישיה'. לפי זה לא יהיה כל איסור בעצם הבישול בכלי של גוי. אלא שכבר כתב מי מהראשונים שאף לדעה זו אין הכרח שמותר במקרה זה, שייתכן ולא אמר את דבריו אלא בהלכות שבת.

להלכה, הרמ"א כתב שיש אכן להחמיר בכך, אך הוסיף כי המֵקל לא הפסיד, ואף למחמיר - בדיעבד יש להקל בזה. אכן הש"ך ציין כי אין מנהג העולם להיזהר בזה, שאינו אלא חומרא בעלמא (אמנם לדעות האחרונים שאיסור חיתוי וכיו"ב אסור מעיקר הדין (ראה לעיל תחת הכותרת מעיקר הדין), נמצא שלא כתב זאת הש"ך אלא כלפי ההשהיה). כמו כן לדעת הט"ז בכל אופן (בין בהשהיה ובין בחיתוי) אין כל איסור בדבר, שכן, לדעתו, אף אם פעולתו ודאי תגרום את התוצאה המיועדת, מכל מקום אם יש ספק על העבר, שמא לא נאסר הכלי - אינו נחשב ל'פסיק רישיה'.