משתמש:רעואל/מלחמות יעקב ובניו

רקע

בעת ששב יעקב ארצה לאחר שהות ממושכת של עשרים שנה בבית לבן הארמי, חנה עם משפחתו סמוך לעיר שלם, שלימים תיקרא שכם על שם המאורע. באחד הימים יצאה דינה ביתו שנולדה לו מלאה 'לראות בבנות הארץ'. שכם בן חמור החוי, נשיא המחוז, ראה אותה לבדה, תפסה ועינה אותה. לאחר שחשקה נפשו בדינה, החליט ללכת עם אביו לבקש את ידה של דינה מאת יעקב אביה. במקביל נודע מעשהו של שכם לאחי דינה, ששהו באותה העת עם צאן אביהם במרעה. הם מיהרו לשוב לביתם בכעסם על ששכם טימא את אחותם בכך שנשאה באונס לערל. שכם הביע בפני יעקב ואחי דינה את רצונו לשאת את דינה לאשה תמורת הון רב שיתן לו כמוהר הבתולות, וצרף לכך הצעה כללית לכריתת ברית בין שני השבטים שתניב רווחים כלכליים לשני הצדדים ממסחר משותף, ותכלול אפשרות לנישואי תערובת ביניהם.

בשלב זה נטלו אחי דינה את המשך המשא ומתן עם שכם לידיהם, ואמרו לו, בערמה, שיסכימו לתת לו את דינה בתנאי שימול את בשר ערלתו, הוא וכל אנשי עירו, כי חרפה היא לזרע יעקב שבניו נצטוו על המילה, לדבוק בעם שאינו מל עצמו. מחשבתם הייתה לעשות מעשה שיוקיע ויעניש את שכם ואנשי עירו על מעשה הפשע שביצע בדינה, תוך ניצול חולשת אנשי העיר לאחר המילה.

שכם הסכים מיד לתנאי, ומיהר לכנס את אנשי עירו אל שער העיר כדי לשכנעם למול עצמם בתמורה לכריתת ברית עם משפחת יעקב על כל ההטבות הכלולות בה ואכן הסכימו ומלו.

ביום השלישי למילה, עת שכבו אנשי העיר כואבים בבתיהם, פשטו שמעון ולוי על העיר וחרבותיהם בידיהם, והכו כל זכר בעיר. את הנשים והטף לקחו עימם בשבי, ואת רכוש העיר לקחו כשלל. יעקב נזף בבניו על המעשה בהביעו חשש שמא הערים שבסביבה יתאגדו יחד כדי להכות את בני יעקב פן יעשו כן גם להם, ובכך תיכחד משפחת יעקב. שמעון ולוי השיבו שמעשיהם היה הכרחי לנוכח הנהגת שכם עם דינה כעם זונה.

כאשר עברו יעקב ובניו משכם אל בית אל בצווי ה', הטיל ה' פחד על הערים שסביבות שכם, ולא רדפו אחרי בני יעקב אלא יראו מהם.

לאחר מכן חזרו יעקב ובניו והתישבו בשכם מה שגרם לכעס גדול אצל מלכי האמורי שלא די בכך שהרגו את כל תושבי שכם עוד יורשים את ארצם.

המלחמה עם מלכי האמורי

לכן לאחר שבע שנים הגיעו כל מלכי האמורי להילחם עם יעקב ובניו בבקעת שכם,

מהלך המלחמה

יהודה נכנס לתוך החיילים של האמוריים ופנה לישוב מלך תפוח שהיה ממוגן מהראש ועד הרגליים בברזל ונחושת והיה יורה בשתי ידים מקדימה ומאחורה בלי לפספס תוך כדי שהוא רוכב על הסוס, ולקח אבן ששקלה שישים סלעים וזרק עליו ממרחק של מאה שבעים ושבע אמות ופגעה בו האבן ונפל מהסוס, הוא ניסה לקום ויהודה רץ אליו כדי להורגו לפני שיקום אך הוא הספיק לקום וניסה לדקור את יהודה עם הכידון אך יהודה עצר את הכידון עם המגן אבל המגן נשבר לשתיים, אז יהודה הכה אותו עם הכידון וחתך לו את הרגליים מעל הקרסול והוא נפל על הרצפה ואז יהודה הרג אותו גָּזַל וְהִכָּהוּ בְּכִידוֹנוֹ וְקָטַע שְׁתֵּי רַגְלָיו לְמַעְלָה מִן הַקַרְסוּלִים וְאָז נָפַל לָאָרֶץ וְכִידוֹנוֹ נָפַל מִיָּדוֹ וְקָפַץ וְקָטַע רֹאשׁוֹ. וְעַד שֶׁהָיָה חוֹלֵץ שִׁרְיוֹנוֹ בָּאוּ עָלָיו תִּשְׁעָה חֲבֵרָיו. הָרִאשׁוֹן שֶׁהִגִּיעוֹ נָטַל יְהוּדָה אֶבֶן וְהִכָּהוּ אֶת רֹאשׁוֹ וּמָגִנּוֹ נָפַל מִיָּדוֹ וּלְקָחוֹ יְהוּדָה, וְעָמַד לִקְרַאת הַשְּׁמוֹנָה. וְלֵוִי אָחִיו הִגִּיעַ וּבָא וְעָמַד אֶצְלוֹ וְיָרָה אֶבֶן וְהָרַג לְאֵילוֹן מֶלֶךְ גַּעַשׁ. וִיהוּדָה הָרַג כָּל הַשְּׁמֹנָה וְיַעֲקֹב אָבִיו קָרַב וְהָרַג לְזִירוּרִי מֶלֶךְ שִׁילֹה וְכֻלָּם לֹא קָמוּ לִקְרַאת בְּנֵי יַעֲקֹב, וְעוֹד לֹא הָיָה לָהֶם לֵב לַעֲמֹד אֶלָּא לָנוּס. וּבְנֵי יַעֲקֹב רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם וְהָרַג מֵהֶם יְהוּדָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶלֶף קֹדֶם שֶׁיָּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ. וּשְׁאַר בְּנֵי יַעֲקֹב יָצְאוּ מִתֵּל שְׁכֶם מִן הַמָּקוֹם שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין בְּצִדּוֹ וְרָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם בָּהָר עַד שֶׁיָּצְאוּ לַחֲצַר הָעִיר. וְלִפְנֵי חֲצַר הָעִיר הָיָה לָהֶם מִלְחָמָה כְּבֵדָה מִן אוֹתָהּ הַמִלְחָמָה שֶׁנִּלְחֲמוּ עִמָּהֶם בְּבִקְעַת שְׁכֶם. וְיָרָה יַעֲקֹב חִצִּים וְהָרַג לְפִרְעֲתוֹן מֶלֶךְ חָצֵר וּפַּסּוּסִי מֶלֶךְ סַרְטָן וּלְלָבָן מֶלֶךְ אֲרָם לְשֶׁבֶר מֶלֶךְ מַהֲנְהִי. וִיהוּדָה הָיָה רִאשׁוֹן וְעָלָה לַחוֹמָה שֶׁל חָצֵר וְאַרְבָּעָה גִּבּוֹרִים עָרְכוּ מִלְחָמָה עִם יְהוּדָה קֹדֶם שֶׁהִגִּיעַ נַפְתָּלִי אֶצְלוֹ, שֶׁהָיָה עוֹלֶה אַחֲרָיו. וְטֶרֶם שֶׁעָלָה הָרַג לְאוֹתָם אַרְבָּעָה גִּבּוֹרִים וְנַפְתָּלִי קָפַץ וְעָלָה אַחֲרָיו. עָמַד יְהוּדָה לִימִין הַחוֹמָה וְנַפְתָּלִי לִשְׂמֹאל הַחוֹמָה וְהִתְחִילוּ לַהֲרוֹג בָּהֶם. וּשְׁאַר בְּנֵי יַעֲקֹב דִּלְּגוּ וְעָלוּ אַחֲרֵיהֶם וְשָׁבְרוּ אוֹתָן בַּיּוֹם הַהוּא וְכָבְשׁוּ לֶחָצֵר. וְהָרְגוּ כָּל הַגִּבּוֹרִים וְלֹא הִנִּיחוּ אִישׁ שֶׁלֹּא הֲרָגוּהוּ וְשָׁבוּ כָּל הַשֶּׁבִי.

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הָלְכוּ לְסַרְטָן וְגַם בָּה הָיָה עִמָּם מִלְחָמָה כְּבֵדָה עִיר גְּבוֹהָה וְתִלָהּ גָּבוֹהַּ וְכָתְשָׁה לְכָל מִי שֶׁקָּרַב אֶצְלָהּ, וְלֹא הָיָה מָקוֹם לִקְרַב אֵצֶל הַחוֹמָה, מִשּׁוּם שֶׁחָזָק הָיָה הַשּׁוּר וְגָבוֹהַּ מְאֹד וְלֹא הָיָה מָקוֹם לְלָכְדָהּ. בַּיּוֹם הַהוּא כָּבְשׁוּ אוֹתָהּ וְעָלוּ לַחוֹמָה וְקָדַם יְהוּדָה וְעָלָה רִאשׁוֹן מִן הַמִּזְרָח, גָּד עָלָה מִן הַמַּעֲרָב, עָלוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי מִן הַצָּפוֹן, עָלוּ רְאוּבֵן וְדָן מִן הַדָּרוֹם. קָרְבוּ נַפְתָּלִי וְיִשָּׂשכָר וְהִדְלִיקוּ צִירֵי הַשְּׁעָרִים. וְעַל הַחוֹמָה הָיָה עִמָּם מִלְחָמָה כְּבֵדָה עַד שֶׁעָלוּ סִיעַת חַבְרֵיהֶם שָׁם. עָמְדוּ לְנֶגְדָּם עַל הַמִּגְדָּל קֹדֶם שֶׁכָּבַשׁ יְהוּדָה אֶת הַמִּגְדָּל. וְאַחַר כָּךְ עָלָה יְהוּדָה לְרֹאשׁ הַמִּגְדָּל וְהָרַג מָאתַיִם אִישׁ עַל גַּג הַמִּגְדָּל טֶרֶם שֶׁיָּרְדוּ מִמֶּנּוּ כָּל בְּנֵי הָעִיר, לָכְדוּ וְהָרְגוּ כָּל הַגּוֹיִם וְלֹא הֶחֱיוּ מֵהֶם אִישׁ, מִפְּנֵי שֶׁהָאֲנָשִׁים חֲזָקִים וְקָשִׁים הָיוּ לְמִלְחָמָה, וְהוֹצִיאוּ כָּל הַשֶּׁבִי מִשָּׁם וְחָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם וְהָלְכוּ לְתַפּוּחַ מִפְּנֵי שֶׁיָּצְאוּ אַנְשֵׁי תַּפּוּחַ לְהַצִּיל מִיָּדָם הַשֶּׁבִי שֶׁלָּקְחוּ מֵחֲצַר הָעִיר. וְהָלְכוּ מִשָּׁם לְאַרְבֵּל וְהָרְגוּ לְאוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁיָּצְאוּ לְהַצִּיל הַשֶּׁבִי.

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הָלְכוּ לְתַפּוּחַ בְּעֵת הַבֹּקֶר. וְכַאֲשֶׁר הָיוּ מְקַבְּצִים הַשְּׁבִי וּבְנֵי שִׁילֹה בָּאוּ אֶצְלָם לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה אָז חָלְצוּ עַצְמָם וְיָצְאוּ אַחֲרֵיהֶם וְהָרְגוּ כֻּלָּם קֹדֶם חֲצוֹת הַיּוֹם, וְנִכְנְסוּ אַחַר הַנָּשִׁים לְתוֹךְ שִׁילֹה וְלֹא נָתְנוּ לָהֶם יַד לַעֲמוֹד. בּוֹ בַּיּוֹם לָכְדוּ הָעִיר וְהוֹצִיאוּ כָּל הַשֶּׁבִי לְסִיעַת חַבְרֵיהֶם שֶׁהִנִּיחוּ בְּתַפּוּחַ, בָּאוּ אֶצְלָם וְעִמָּהֶם שְׁלַל תַּפּוּחַ.

בַּיּוֹם הָרְבִיעִי הָיוּ עוֹבְרִים נֶגֶד מַחֲנֵה שְׁבִיר. יָצְאוּ אַף הֵם לְהַצִּיל אֶת הַשְּׁבִי וְיָרְדוּ מֵהֶם תּוֹךְ הַבִּקְעָה וְקִבְּצוּ וְעָלוּ אַחֲרֵיהֶם וַהֲרָגוּם קֹדֶם שֶׁעָלוּ הַמַּעֲלָה. בּוֹ בַּיּוֹם יָצְאוּ אֲנָשִׁים מִמַּחֲנֵה שְׁבִיר לְנֶגְדָּם, הָיוּ מַשְׁלִיכִים עֲלֵיהֶם אֲבָנִים. בּוֹ בַּיּוֹם לְכָדוּם וְהָרְגוּ כָּל הַגִּבּוֹרִים וְהִצִּילוּ לְכָל הַשְּׁבִי וְדִבְּקוּהוּ לְאוֹתוֹ שֶׁהָיָה עִמָּהֶם.

בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי הָלְכוּ לְגַעַשׁ, מִשּׁוּם שֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁנֶּאֶסְפוּ שָׁם עַם רַב מִן הָאֱמוֹרִיִּים וְהָיוּ אוֹמְרִים שֶׁהָיוּ בָּאִים עֲלֵיהֶם. וְעִיר חֲזָקָה הָיְתָה גַּעַשׁ, אַחַת מִן עָרֵי מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי. הָלְכוּ לְשָׁם וְעָרְכוּ מִלְחָמָה עִם הָעִיר עַד חֲצוֹת הַיּוֹם, וְלֹא יָכְלוּ לְלָכְדָהּ מִפְּנֵי שֶׁשָּׁלֹש חוֹמוֹת הָיוּ לָהּ חוֹמָה לְפָנִים מֵחוֹמָה, וְהִתְחִילוּ מְצַעֲרִין לָהֶן וְהָיוּ מְחָרְפִין לָהֶן. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָלְתָה חֲמָתוֹ שֶׁל יְהוּדָה וְרוּחַ קִנְאַת גִּבּוֹר נִכְנְסָה בּוֹ וְקָפַץ בְּכָל כֹּחוֹ וְעָלָה רִאשׁוֹן לַחוֹמָה. וְשָׁם הִגִּיעַ יְהוּדָה לָמוּת, אִלּוּ לֹא הָיָה יַעֲקֹב אָבִיו שָׁם הָיָה נֶהֱרָג, שֶׁהוּא מָשַׁךְ בְּקַשְׁתּוֹ וְהָרַג מִן יָמִין וּמִן שְׂמֹאל, מִן יָמִין הָיוּ מַשְׁלִיכִין עָלָיו אֲבָנִים, וּמִן שְׂמֹאל וּמִלְּפָנָיו הָיוּ עוֹמְדִין לַמִּלְחָמָה וְכֻלָּן הָיוּ מְבַקְּשִׁין לְטָרְדוֹ מִן הַחוֹמָה. וְכַאֲשֶׁר עָלָה דָּן אָחִיו הִבְרִיחוּם מְעַט מִן הַחוֹמָה וְנַפְתָּלִי שְׁלִישִׁי מֵאַחֲרֵיהֶם. וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי כָּבְשׁוּ וְעָלוּ מַעֲרָב וַחֲמִשָּׁתָן הִשְׁעוּ וְלֹא נָתְנוּ לָהֶם יָד לַעֲמֹד וְהָרְגוּ בָּהֶם רַבִּים הֲרוּגִים עַד זְמַן שֶׁהָיָה מוֹשֵׁךְ נַחַל שֶׁל דָּם מִדָּמָן. וְלָכְדוּ הָעִיר בְּעֵת נָטָה הַשֶּׁמֶשׁ לַמַּעֲרָב וְהָרְגוּ כָּל הַגִּבּוֹרִים בַּיּוֹם הַהוּא וְהוֹצִיאוּ אֶת הַשְּׁבִי וְהָלְכוּ וְנָפְשׁוּ מִחוּץ לָעִיר מִשּׁוּם שֶׁיְּגֵעִים הָיוּ. בְּיוֹם שִׁשִּׁי נִתְקַבְּצוּ כָּל הָאֱמוֹרִים וּבָאוּ אֶצְלָם בְּלֹא כְּלֵי מִלְחָמָה וְהָיוּ מִשְׁתַּחֲוִים לָהֶם וּבִקְּשׁוּ מֵהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ שָׁלוֹם וְאָז עָשׂוּ עִמָּהֶם שָׁלוֹם וְנָתְנוּ לָהֶם מַתָּנָה וּלְכָל אֶרֶץ חֲרָרֶיהָ, וְאָז עָשָׂה יַעֲקֹב עִמָּהֶם שָׁלוֹם וְשָׁלְחוּ לִבְנֵי יַעֲקֹב כָּל הַצֹּאן שֶׁשָּׁבוּ מֵהֶם שְׁנַיִם בְּאֶחָד, וְנָתְנוּ לָהֶם מַס וְהֶחֱזִירוּ לָהֶם כָּל הַשְּׁבִי, וְנָטָה יַעֲקֹב לְתִמְנָה וִיהוּדָה לְאַרְבֵּאל וּמִשָּׁם וָהָלְאָה עָמְדוּ בְּשָׁלוֹם מִן הָאֱמוֹרִיִּים.

היום הראשון למלחמה

ויהי בשנת מאה וחמש שנים לחיי יעקב היא השנה התשיעית לשבת יעקב ובניו בארץ כנען בבואם מפדן ארם ויסע יעקב ובניו בימים ההם מחברון וילכו וישובו עיר שכם הם וכל אשר להם וישבו שם כי מצאו להם בני יעקב בעיר שכם מרעה טוב מאד ושמן למקניהם ועיר שכם שבה ונבנתה בעת ההיא ויהיו בה כשלש מאות איש ואשה ויבאו יעקב ובניו וכל אשר להם וישבו בחלקת השדה אשר קנה יעקב מאת חמור אבי שכם בבואו מפדן ארם טרם הכות שמעון ולוי את העיר וישמעו כל המלכים האלה מלכי הכנעני והאמורי אשר סביבות עיר שכם כי באו עוד בני יעקב שכמה וישבו בה ויאמרו העוד בני יעקב העברי יבואו העירה וישבו שם אחרי אשר הכו את יושביה ויירשום ועתה ישובו ויירשו גם את אלה היושבים בעיר ויהרגום ויתקבצו כל מלכי כנען עוד ויבאו כלם יחד להלחם עם יעקב ועם בניו וישלח ישוב מלך תפוח גם אל כל המלכים אשר סביבותיו אל אילון מלך געש ואל איהורי מלך שילה ואל פרעתון מלך חסר ואל סוסי מלך סרטן ואל לבן מלך בית חורון ואל שכיר מלך מחנימה לאמר עלו אלי ועזרוני ונכה את יעקב העברי ואת בניו ואת כל אשר לו כי באו עוד שכמה לרשת אותה ולהרוג את יושביה כבראשונה התקבצו יחד ויבאו כל המלכים האלה עם כל מחניהם עם רב מאד כחול אשר על שפת הים ויחנו כלם נגד תפוח ויצא ישוב מלך תפוח אליהם עם כל חילו ויחן עמהם נגד תפוח מחוץ לעיר ויתחלקו כל המלכים האלה לשבעה חלקכם לשבע מחנות על בני יעקב וישלחו ספר אל יעקב ואל בניו לאמר צאו אלינו כלכם ונתראה עמכם פנים במישור וננקמה מכם נקמת אנשי שכם אשר הרגתם אותם בעירם ותוסיפו עתה ותשובו אל עיר שכם ותשבו בה להרוג את כל אנשיה כבראשונה וישמעו בני יעקב את הדבר הזה ויחר אפם מאד מדברי מלכי כנען וימהרו ויקומו כל בני יעקב עשרה ויחגרו איש כלי מלחמתו ועמהם מאה ושנים עשר איש מעבדיהם מלובשים כלי מלחמה הלכו כל האנשים האלה בני יעקב עם עבדיהם לקראת כל המלכים ההם ויעקב אביהם עמהם ויעמדו כולם בתל שכם ויתפלל יעקב בעד בניו אל ה' ויפרוש כפיו אל ה' תאמר ה' אלהים אתה אל שדי אבינו אתה ואתה יצרתנו ומעשה ידיך אנחנו הצל נא את בני ברחמיך מיד אויביהם הבאים היום להלחם בם והושעת אותם מידם כי צידך הכח והגבורה להושיע מעט מיד רב ונתת לעבדיך בני חוזק לב וגבירה להלחם באויביהם להכניעם תחתיהם והפלת את כל אויביהם לפניהם ולא ימותו בני ועבדי ביד כנען אך אם טוב בעיניך לקחת את נפשות בני ועבדי קחם ויהי ככלות יעקב להתפלל אל ה' ותרעש הארץ במקומה ותחשך השמש ויתבהלו כל המלכים האלה ותבא בהם מהומה גדולה וישמע ה' אל תפלת יעקב ייתן פחד בני יעקב ומוראם בלב כל המלכים ובלב צבאותיהם כי השמיע ה' אותם קול רכב וקול סוס עצום מאת בני יעקב קול מחנה כבד אתם וייראו המלכים האלה יראה גדולה מבני יעקב וזהי הס עומדים במעמדם והנה בני יעקב באים עליהם במאה ושנים עשר איש בקול עצום וכבד ויהי כראות כל המלכים האלה את בני יעקב באים לקראתם ותוסף להם יראה בלבם ויאמרו לשוב מעל בני יעקב כבראשונה לבלתי הלחם בם אך לא שבו להם כי אמרו הנה חרפה היא אך לנו לשוב מפני העברים זה פעמיים ובני יעקב קרבו ויגשו גד כל המלכים האלה ומחנותיהם ויראו והנה עם כבד מאד כחול הים ויקראו בני יעקב אל ה' ויאמרו הושיעה ה' לנו הושיעה ועננו כי בך בטחנו ולא נמות ביד הערלים הבאים עלינו היום ויחגרו בני יעקב את כלי מלתמתם ויקחו את המגינים בידיהם ואיש כידונו ויגשו להלחם וירץ וילך יהודה בן יעקב ראשונה לפני אחיו ועשרה אנשים מעבדיו עמו וילך לקראת המלכים האלה וישוב מלך תפוח גם הוא יצא ואשונה עם חילו לקראת יהודה וירא יהודה את ישוב ואת חילו יצאו ראשונה לקראתו ויחר אף יהודה מאד וחמתו בערה בו ויגש להלחם ויתן יהודה את כפשו למות תשוב וכל חילו הולך ובא לקראת יהודה והוא רוכב על סוס חזק ועצום מאד וישוב איש גבור חיל יתכסה מראשו ועד רגליו בברזל ונחשת והוא מורה חצים בשתי ידיו מעל הסוס לפניו ולאחריו כמשפטו בכל מלחמותיו נלא יחטיא במקום אשר יורה עליו החצים ויהי כי בא ישוב להלחם ביהודה ויורה חצים רבים אל יהודה ויקשור ה' את יד ישוב וישובו כל החצים אשר ירה על אנשיוי ובכל זאת הלך ישוב וקרב לפני יהודה להכותו בחצים אך היה מרחק בין שניהם כשלשים אמה וירא יהודה את ישוב מורה בחצים לפניו וירץ אליו בחמת כוחו וירץ וישא יהודה אבן גדולה מן האדמה ויהי משקלה כששים שקלים וירץ יהודה לקראת ישוב ויכהו באבן ההיא על מגינו ויתבהל ישוב מן המכה תפל מעל הסוס לארץ וינתק המגן מיד ישוב וילך לו מחוזק המכה ההיא כמו חמש עשרה אמה ויפיל המגן לפני המחנה השנית והמלכים אשר באו עם ישוב ראו מרחוק את גבורת יהודה בן יעקב ואשר עשה לישוב ויתבהלו מאד מפני יהודה ויהודה רץ אל מחנה ישוב בבהלו אותו וישלוף יהודה את חרבו ויך ממחנה ישוב ארבעים ושנים איש וינוסו כל מחנה ישוב מפני יהודה ואין איש עומד נגדו ויעזבר את ישוב וינוסו מעליו וישוב עדנו נופל לארץ וירא ישוב כי ברחו מעליו כל אנשי מחנהו וימהר ייקם בבהלה לקראת יהודה ויעמוד על רגליו מול יהודה ויערוך ישוב לבדו מלחמה את יהודה תשם מגינו מול מגינו ואנשי ישוב ברחו כלם כי יראו מפני יהודה מאד ויקח ישוב את הכידון בידו ויכה את יהודה על ראשו וימהר יהודה וישם מגינו על ראשו לנגד כידון ישוב יקבל מגן יהודה את מכת ישוב ויכרות את המגן לשנים וירא יהודה כי נכרת מגינו וימהר וישלוף חרבו ויכה את ישוב בקרסולי הרגלים תכרות את רגליו ויפול ישוב לארץ ויפול הבירון מידו וימהר יהודה וישא את כידון ישוב ויכרות בו את ראשו וישליכה אצל רגליו ויהי כראות כל בני יעקב את אשר עשה יהודה לישוב וירוצו כלם אל מערכות המלכים ההם וילחמו בני יעקב במחנה ישוב ובמחנות כל המלכים אשר שם ויפילו מהם בני יעקב חמשה עשר אלף איש ויכו בהם כהכות בקשואים ואת הנותר ברחו לנפשם ויהודה עודנו עומד על גוית ישוב ויפשוט את שריוך ישיב מעליו וגם את הברזל ואת הנחשת אשר על ישוב פשט יהודה והנה תשעה אנשיו שרי ישוב באו לבדם נגד יהודה להלחם בו וימהר יהודה ויקח אבן מהארי ויך בה את האחד על ראשו ותבקע ראשו ותפול חציה על הסוס ותפול גם הגוי מעל הסוס לארץ ויראו השמונה השרים הנשארים את גבורת יהודה וייראו מאד יינוסה וירדוף אחריהם יהודה ועשרה אנשיו וידבקו איתם ויהרגו מהם רבים ויברחו מהם רבים אך המלכים האלה בנפשותם עמדו עם שריהם במעמדם א ברחו ממקומם ויצעקו על כל מחנותם הבורחים מפני בני יעקב ואין שומצ אליהם כי יראו מאי לגששותם פן ימותו גם הם וישובו כל בני יעקב אחרי הכות במחנות המלכים ויבואו לפני יהודה ויהודה עודנו הורג את שמונת שרי ישוב ופושט את בגדיהם וירא לוי את אילון מלך געש הלך וקרב נגדו ע ארבעה עשר שריו להכותו ולוי לא ידע ויגש עוד אילון עם שריו ויפן לוי אחריו וירא והנה לו המלחמה לאחור וירץ לוי עם שנים עשר מעבדיו וילכו והרגו את אילון ואת שריו לפי חרב ואיתורי מלך שילה נגש לעזור את אילון ויגש מול יעקב וימשוך יעקב את הקשת אשר בידו ויך בחץ את איהורי וימיתהו ויהי כאשר מת איהורי מלך שילה וינוסו ארבעת המלכים הנשארים עם יתר שריהם ממקום מעמדם ויבקשו לברוח להם ויאמרו אין לנו עוד גבורה להלחם עם העברים האלה אחרי אשר המיתו את שלשת המלכים ושריהם החזקים ממנו ובני יעקב כאשר ראו כי נתקו המלכים הנשארים ממעמדם וירדפו להם אחריהם ויבואו בני יעקב מתל שכם מן המקום אשר עמדו שם וילכו אחרי המלכים ויגשו אליהם עם עבדיהם והמלכים וכל השרים ויתר מחנותם ראו כי נגשו בני יעקב אליהם וייראו לנפשם וינוסו ויברחו וילכו עד עיר חסר וירדפו אתריהם בני יעקב עד שער עיר חסר ויכו במלכים האלה ובמחניהם מכה רבה כארבעת אלפי איש ויהי הם מכים במחנה המלכים ויעקב משך עוד בקשת ויכה במלכים לבדם ויהרגם כלם ויהרוג את פרעתון מלך חסר בשער עיר חסר ואחרי כן הכה את סוסי מלך סרטן ואת לבן מלך בית הורון ואת שכיר מלך מחנימה ההרגם כלם בחצים חץ לאחד ומתו ויוסיפו בני יעקב ויערכו מלחמה עם מחנות המלכים האלה נגד שער הסר והמהנות בראותם כי מתו כל מלכיהם' וישברו ויתנו עורף לנוס ויכו מהם בני יעקב עוד כארבע מאות איש ויפלו מעבדי יעקב במלחמה שלשה אנשים וירא יהודה כי מתו שלשה אנשים מעבדיו ויחר לו מאד ותבער בו חמתו על האמורי וכל האנשים הנשארים ממחנות המלכים יראו מאד לנפשם וירוצו וישברו את שער חומת עיר חסר ויבאו כלם בתוך העיר להמלט ויתחבאו כלם בתוך עיר חסר כי עיר חסר גדולה מאד מאד ורחבת ידים ויהי כבוא כל המחנות האלה בתוך העיר וירוצו אחריהם בני יעקב אל העיר ויצאו מהעיר ארבעה גבורים מלומדי מלחמה ויעמדר נגד פתח העיר וחרבותיהם שלופות וחניתותיהם בידיהם ויתיצבו נכח בני יעקב ולא נתנום לבא העירה וירץ אליהם נפתלי ויבא בתוכם ויכה בחרבו את שנים מהם ויכרות את ראשם בפעם אחת ויפן אל השנים האחרים והנה נסו וירדוף אחריהם וידביקם וימיתם ובני יעקב באו העירה ויראו והנה חומה אחרת לעיר ויבקשו את שער החומה ולא מצאו וידלג יהודה ויעל על קיר החומה ויעלו אחריו שמעון ולוי וירדו שלשתם מעל החומה אל תוך העיר ויהרגו שמעון ולוי את כל האנשים הנמלטים אל העיר וגם את כל יושבי העיר ונשיהם וטפם הרגו לפי חרב ותעל צעקת העיר השמימה וידלגו דן ונפתלי על החומה לראות מה קול הצעקה כי יראו בני יעקב אל אחיהם וישמעו את קול יושבי העיר דוברים בבכי ובתחנונים לאמר הנה אשר לנו בעיר קחו ולכו אך המת אל תמיתונו ויהי ככלות יהודה ואחיו להכות את כל יושבי העיר ייעלו על החומה ויקראו אל דן ואל נפתלי אשר על החומה ואל יתר אחיהם ויודיעו להם שמעון ולוי את שער העיר ויבואו כל בני יעקב העירה לקחת את כל השלל ויקחו בני יעקב את כל שלל עיר חסר הצאן והבקר והרכוש וישבו את יתר השביה מן העיר ביום ההוא

היום השני למלחמה

ויהי ביום השני וילכו בני יעקב סרטנה, כי שמעו כי אנשי סרטן אשר נשארו בעיר נאספו בעיר להלחם איתם על אשר הרגו את מלכם. וסרטן היתה עיר גבוהה מאוד ובצורה, ולה חיל עמוק סביב לעיר. ועומק החיל כחמישים אמה ורחבו כארבעים אמה, ולא היה לאיש מקום לבוא אל העיר מפני החיל. ויראו בני יעקב את חיל העיר ויבקשו בו דרך ולא מצאו, כי היה דרך העיר מאחריה. והיה כל איש אשר יבוא לעיר ובא מן הדרך ההוא וסבב את כל העיר, ואחר יבוא העירה. וייראו בני יעקב כי לא מצאו דרך העיר, ויחר אפם מאוד. ויושבי העיר עראותם כי באו אליהם בני יעקב, וייראו מאוד מהם כי שמעו את אשר עשו לעיר חצור. ולא יכלו יושבי העיר סרטן לצאת לקראת בני יעקב אחרי אשר נתקבצו בעיר להלחם בם, כי יבואו העיר. אך כאשר ראו כי באו אליהם יראו מאוד מפניהם, כי שמעו את גבורתם ואת אשר עשו לחצור. וימהרו יושבי סרטן וישאו את גשר דרך העיר ממקומו טרם באו בני יעקב, ויביאו אותו בתוך העיר. ויבואו בני יעקב ויבקשו את דרך העיר ולא מצאו. ויושבי העיר עלו מעל לחומה, ויראו והנה בני יעקב מבקשים את מבוא העיר. ויחרפו יושבי העיר את בני יעקב מעל לחומה ויקללו אותם, וישמעו בני יעקב את החרפה ויחר אפם מאוד ותבער בם חמתם. ויקצפו עליהם בני יעקב ויקומו וידלגו כולם את החיל בחוזק גבורתם, ויעברו את הארבעים אמה רוחב החיל בגבורתם. ויהי בעוברם את החיל ויעמדו תחת חומת העיר, וימצאו את כל שערי העיר סגורים בדלת ברזל. ויגשו בני יעקב לשבור את דלתי שער העיר, ולא עזבום יושבי העיר כי היו משליכים עליהם אבנים וחצים ממעל לחומה. ויהי מספר האנשים אשר היו על החומה, כארבע מאות איש. ויראו בני יעקב כי לא עזבום אנשי העיר לפתוח שערי העיר, וידלגו ויעלו על קיר החומה, ויעל יהודה ראשונה מזרחה העירה. ויעלו אחריו גד ואשר מפאת העיר ימה, ושמעון ולוי צפונה, ודן וראובן נגבה. והאנשים אשר מעל לחומה יושבי העיר בראותם כי עלו אליהם בני יעקב, ויברחו כולם מעל החומה וירדו העירה ויתחבאו בעיר. ויגשו יששכר ונפתלי הנשארים מתחת החומה וישברו את שערי העיר וידליקו אש בשערי העיר וימס הברזל, ויבואו כל בני יעקב העירה הם וכל אנשיהם וילחמו עם כל יושבי עיר סרטן ויכום לפי חרב ולא עמד איש בפניהם. וינוסו כמאתיים איש מן העיר וילכו כולם, ויתחבאו במגדל אחד בעיר. וירדוף יהודה אחריהם עד המגדל ההוא, ויתוץ את המגדל ויפול על האנשים וימותו כולם. ויעלו בני יעקב דרך גג המגדל ההוא, וישקיפו ויראו והנה מגדל אחר מרחוק בעיר גבוה וחזק מאוד וראשו בשמים. וימהרו וירדו בני יעקב וילכו עם כל אנשיהם אל המגדל ההוא, וימצאוהו מלא אנשים ונשים וטף כשלוש מאות איש ואשה. ויכו בני יעקב באנשים ההם מכה גדולה בתוך המגדל, ויברחו וינוסו מהם. וירדפו אחריהם שמעון ולוי, ויצאו אליהם שנים עשר אנשים גיבורים מאוד וחזקים מהמקום אשר התחבאו שם. ויערכו השנים עשר האנשים ההם מלחמה עצומה מול שמעון ולוי, ולא יכלו שמעון ולוי עמהם ויכרתו הגיבורים ההם את מגיני שמעון ולוי. ויכה אחד מהם את לוי בחרבו על ראשו, וימהר לוי וישם ידו על ראשו כי ירא מן החרב ותך החרב ביד לוי וכמעט אשר לא נחתך יד לוי. ויתפוש לוי את חרב הגיבור בידו האחרת ויקחנה בחזקה מיד האיש, ויכהו בה על הראש ויסר את ראשו. ואחד עשר האנשים נגשו להלחם עם לוי כי ראו כי מת אחד מהם וילחמו עם בני יעקב, ולא יכלו להם בני יעקב כי חזקים האנשים מהם מאוד. ויראו בני יעקב כי לא יכלו עליהם ויצעק שמעון צעקה גדולה ומרה עד מאוד, ויתבהלו כל האחד עשר הגיבורים מקול צעקת שמעון. ויכר יהודה מרחוק את קול צעקת שמעון אחיו וירוצו נפתלי ויהודה במגיניהם אל שמעון, וימצאו אותו נלחם בגיבורים ההם ולא יכול להם כי נכרתו מגיניהם. וירא נפתלי כי נכרתו מגיני שמעון ולוי וירץ ויקח שני מגינים מאת עבדיהם, ויבא אותם אל שמעון ואל לוי. וילחמו שמעון ולוי ויהודה שלושתם באחד עשר הגיבורים ההם ביום ההוא עד עת נטות היום ולא יכלו להם,

לכאורה היום השלישי למלחמה

ויוגד הדבר הזה ליעקב ויחר לו מאוד ויתפלל אל ה׳ וילך הוא ונפתלי בנו נגד הגיבורים ההם. ויגש יעקב וימשוך בקשת ויקרב אל הגיבורים ההם ויהרוג מהם בקשת שלושה אנשים, ויפנו השמונה הנשארים והנה המלחמה להם פנים ואחור וייראו מאוד לנפשם ולא יכלו לעמוד לפני בני יעקב ויברחו מפניהם. ויהי בברחם ויפגעו את דן ואת אשר באים לקראתם, ויפלו עליהם פתאום וילחמו בהם ויהרגו מהם שניים אנשים. ויהודה ואחיו רדפו אחריהם, ויכו את הנשארים מהם וימיתום. וישובו כל בני יעקב ויתהלכו בעיר, ויחפשו בה אם ימצאו בה איש. וילכו וימצאו כעשרים בחורים במערה אחת בעיר, ויהרגום כולם גד ואשר. ואת יתר האנשים אשר נסו וימלטו מהמגדל השני, פגעו בהם דן ונפתלי וילחמו בם ויהרגום כולם. ויהרגו בני יעקב את כל יושבי עיר סרטן, אך הנשים והטף עזבו בעיר ולא הרגו אותם. וכל יושבי עיר סרטן גיבורים כולם, אחד מהם ירדוף אלך ושניים לא ינוסו מפני רבבה מיתר האדם. ויהרגום בני יעקב כולם לפי חרב ולא עמד איש מהם בפניהם, ויעזבו את הנשים בעיר. ויקחו בני יעקב את כל שלל העיר ומהשבי אשר בחרו, ויקחו את הצאן ואת הבקר ואת כל רכוש העיר. ויעשו בני יעקב לסרטן וליושביה כאשר עשו לחצור וליושביה, ויפנו ויצאו וילכו משם. ויהי כצאת בני יעקב מעיר סרטן וילכו להם כמהלך מאתיים אמה, ויפגעו את יושבי תפוח יוצאים לקראתם. כי יצאו להלחם איתם על אשר הכו את מלך תפוח ואת כל אנשיו. ויצאו כל הנשאר בעיר תפוח להלחם את בני יעקב, ויאמרו להציל מידם את השבי ואת המלקוח אשר לקחו מחצור ומסרטן. וילחמו כל יתר אנשי תפוח עם בני יעקב במקום ההוא, ויכום בני יעקב ויכתום וינוסו לפניהם וירדפום עד עיר ארבל, ויפלו כולם לפני בני יעקב. וישובו בני יעקב ויבואו תפוח. ויהי בבואם תפוח וישמעו, כי יצאו להם אנשי ארבל לקראתם להציל את שבי אחיהם. ויעזבו בני יעקב עשרה אנשים מאנשיהם בתפוח לבוז את העיר, ויצאו הם לקראת אנשי ארבל. ואנשי ארבל יצאו הם וגם נשיהם להלחם את בני יעקב, כי נשיהם היו מלומדות מלחמה ויצאו כארבע מאות איש ואישה. ויצעקו עליהם כל בני יעקב בקול גדול, וירוצו כולם לקראת יושבי ארבל בקול גדול ועצום. וישמעו יושבי ארבל את קול צעקות בני יעקב ונהמותם כקול אריות וכנהמת ים וגליו, ויפול פחד ויראה בלבם מבני יעקב וייראו מאוד מפניהם וישובו אחוריהם וינוסו לפניהם אל העיר. וירדפו בני יעקב אחריהם עד שער העיר ויבואו עליהם בעיר. וילחמו בני יעקב איתם בתוך העיר, וכל נשיהם קולעים בקלע אל בני יעקב. ותהי המלחמה חזקה ביניהם ביום ההוא עד הערב, כי לא יכלו עליהם בני יעקב וכמעט אשר לא מתו בני יעקב במלחמה ההיא. ויצעקו בני יעקב אל ה׳ ויתחזקו מאוד לעת הערב, ויכו בני יעקב את כל יושבי ארבל לפי חרב אנשים ונשים וטף. וגם את יתר האנשים אשר נסו מסרטן, הכום בני יעקב בארבל. ויעשו בני יעקב לארבל ולתפוח כאשר עשו לחצור ולסרטן. ויהי בראותם כי מתו כל אנשיהם, ויעלו כולם על גגות העיר ויכו את בני יעקב באבנים כמטר. וימהרו בני יעקב ויבואו העיר, ויתפשו את כל האנשים ויכום לפי חרב. וישבו בני יעקב את כל השביה, ואת כל השלל צאן ובקר ומקנה. ויעשו בני יעקב למחנימה כאשר עשו לתפוח ולחצור ולשילה, ויפנו ויצאו משם אל דרכם.

היום החמישי למלחמה

ביום החמישי למלחמה שמעו בני יעקב שאנשי געש התכנסו במטרה להילחם איתם אז לקחו את נשקם ויצאו לקראתם לעיר געש, שהייתה מאוכלסת בכמויות אמוריים ואף הייתה הכי מבוצרת עם שלוש חומות, כשהגיעו אליה ראו שחומות העיר סגורות וכחמש מאות איש עומדים מעל החומה, ולפני שיעקב ובניו הגיעו יצאו צבא ענק מגעש להילחם איתם והמתינו להם מחוץ לעיר ויעקב ובניו לא ידעו ונגשו לפתוח את השערים וכשנגשו בא הצבא של געש והקיפם מכל צדידהם והתחיל להילחם עימם וגם האנשים שעל החומה התחילו לזרוק עליהם אבנים וחיצים וכשיהודה ראה שהם לא מצליחים להודפם שאג שאגה וצבא געש נבהלו מאד וברחו ואף מעוצמתה נפלו חלק מהאנשים שהיו על החומה ובני יעקב נגשו שוב לפתוח את השערים אך שוב זרקו עליהם מעל החומה אבנים וחיצים והם חזרו ונגשו לצבא שמחוץ לעיר והרגו את כולם כיון שמעוצמת השאגה של יהודה צבא געש לא יכלו להילחם, לאחר מכן בני יעקב נגשים בפעם השלישית לשערי העיר אבל שוב לא הצליחו כיון שתושבי געש נעמדו כולם על החומה וזרקו עליהם אבנים וחיצים. כשראו שהם הצליחו להבריח אותם זחה עליהם דעתם והתחילו לחרפם שאתם לא תצליחו לנצחנו ונהרוג את כולכם וננקום את נקמת ערי האמורי שהחרבתם והוסיפו חרופים קשים וקללות, כשבני יעקב שומעים את דבריהם הם כועסים מאוד ויהודה אומר "ה' הושיעה הושיעה ה' לנו ולאחינו" ורץ עם חרבו וקפץ למעל החומה אמנם הצליח להגיע לחומה אך חרבו נפלה לו ושאג שאגה גדולה ומעוצמתה חלק מאנשים על החומה נפלו לעיר ומתו ואלו שנשארו על החומה ברחו לעיר, אך קצת אנשים בראותם שאין ליהודה חרב נגשו להפיל אותו מהחומה והתווספו אליהם עוד עשרים אנשים מהעיר וכתרו אותו עם חרבות ויהודה צעק לאחיו לעזרה ויעקב ובניו ירו בקשתות והרגו שלושה ויהודה צעק "ה' עזרנו ה' חלצנו" וכל האנשים שנלחמו איתו נבהלו מצעקתו והשליכו את החרבות וברחו.

ויקח יהודה את החרבות אשר נפלו מידם, וילחם בם יהודה ויהרוג מהם עשרים איש על החומה. ויעלו עוד מן העיר אל החומה כשמונים איש ואישה ויסובבו כולם את יהודה, ויתן ה׳ פחד יהודה בלבם ולא יכלו לגשת אליו. ויעקב וכל אשר איתו משכו בקשת מתחת החומה ויהרגו עשרה אנשים על החומה, ויפלו תחת החומה לפני יעקב ובניו. ויראו אנשי החומה כי נפלו מהם שלושים איש וירוצו עוד אל יהודה בחרבות שלופות אך לא יכלו לגשת לפניו, כי יראו מאוד מגבורת יהודה. ויגש גיבור אחד מהם ושמו ערוד ויכה את יהודה בחרבו על ראשו, וימהר יהודה וישם מגנו על ראשו ותך החרב במגן ויחלק לשניים. והגיבור ההוא בהכותו את יהודה רץ לנפשו מפחד יהודה וימעדו רגליו על החומה בתוך בני יעקב תחת החומה, ויכוהו בני יעקב וימיתוהו. ותכאב ראש יהודה ממכת הגיבור וכמעט אשר לא מת יהודה במכה ההיא, ויצעק יהודה מכאב המכה ההיא מעל החומה. וישמע דן את קול צעקת יהודה ותבער בו חמתו, ויקם גם הוא וילך מרחוק וירץ וידלג מהארץ ויעל על החומה בחמת כוחו. ויהי בעלות דן על החומה אצל יהודה ויברחו משם כל אנשי החומה אשר עמדו נגד יהודה ויעלו על החומה השנית וישליכו עוד חצים ואבנים מן החומה השנית אל דן ויהודה ויבקשו להבריחם מן החומה, ויבואו החצים והאבנים בדן וביהודה וכמעט אשר לא מתו על החומה. והיה למקום אשר ינוסו דן ויהודה על החומה, ויבואו עליהם חצים ואבנים מן החומה השנית. ויעקב ובניו עודם פתח שער העיר תחת החומה הראשונה, ולא היה להם מקום למשוך בקשת אל יושבי העיר כי לא היו נראים להם כי היו על החומה השנית. ודן ויהודה כאשר לא יכלו לסבול את האבנים ואת החצים אשר ירדו להם מהחומה השנית, וידלגו שניהם אל החומה השנית אצל אנשי העיר. ויראו אנשי העיר אשר על החומה השנית כי באו דן ויהודה לפניהם לחומה השנית, ויצעקו כולם וירדו בין החומותים. וישמע יעקב ובניו את קול צעקת אנשי העיר והם עודם פתח שער העיר וייראו מאוד על דן ויהודה, כי לא היו נראים להם כי הם על החומה השנית. ויעל נפתלי בחמת כוחו, וידלג על החומה הראשונה לראות מה קול הצעקה אשר שמע בעיר. ויששכר וזבולון נגשו לשבור דלתי העיר, ויפתחו את שערי העיר ויבואו כולם העירה. ונפתלי קפץ מהחומה הראשונה אל השנית ויבוא אצל אחיו לעזרם. ויראו יושבי געש אשר על החומה כי עלה נפתלי שלישי לעזור לאחיו, וינוסו ויברחו כולם וירדו אל תוך העיר. ויעקב ובניו וכל נעריהם באו העירה אליהם, ויהודה ונפתלי ירדו מן החומה אל תוך העיר וירדפו אחרי יושבי העיר. ושמעון ולוי היו מים לעיר ולא ידעו כי נפתח שער העיר, ויעלו משם לחומה וירדו אל אחיהם תוך העיר. ויושבי העיר ירדו כולם תוך העיר, ויבואו עליהם על בני יעקב מפה ומפה ותהי להם המלחמה פנים ואחור. ויכו בהם בני יעקב מכה רבה עד מאוד ויהרגו מהם כעשרים אלף איש ואשה, ולא עמד איש מהם בפני בני יעקב. וירב הדם בעיר ויהי כנחל מים, ויצא הדם כנחל עד חוץ לעיר ויגיע עד מורד בית חורון. ויראו אנשי בית חורון מרחוק את הדם יוצא מעיר געש, וירוצו מהם כשבעים איש לראות את הדם ההוא. ויבואו עד מקום הדם וילכו במסילות הדם ויבואו עד חומת בית געש, ויראו הדם יוצא מן העיר. וישמעו את קול צעקת יושבי געש עלתה השמימה, והדם הולך ורב מאוד לצאת כנחל מים. וכל בני יעקב עודם מכים ביושבי געש, ויהרגו בהם עד הערב כעשרים אלף איש ואשה. ויאמרו האנשים ההם החורונים, אך זה מעשה העברים הוא כי עודם נלחמים בערי כל האמורי. וימהרו האנשים ההם וירוצו בית חורון ויקחו איש כלי מלחמתו ויזעיקו לכל יושבי בית חורון, ויחגרו גם הם כלי מלחמתם ללכת להלחם בבני יעקב. ובני יעקב ככלותם להכות ביושבי געש, ויהלכו בתוך העיר לפשט את כל החללים. ויבואו לפנים מהעיר והלאה, וימצאו שלושה אנשים גיבורים מאוד וחרב אין בידם. ויבואו בני יעקב עד מקומם, וירוצו הגיבורים אליהם ויקח אחד מהם את זבולון כי ראהו נער קטן וקצר קומה ויפילהו ארצה בכוחו. וירץ אליו יעקב בחרבו, ויכהו יעקב מתחת למתניו בחרב ויחלקו לשניים ותיפול הגויה על זבולון. ויגש השני פתאום ויחזק ביעקב להפילו לארץ, ויפן אליו יעקב ויצעק עליו וירוצו שמעון ולוי ויכוהו בחרבם אל השוקיים ויפילוהו לארץ. ויקם הגיבור בחמת כוחו מן הארץ, וירץ אליו יהודה בטרם עמדו ויכהו בחרב על ראשו ותבקע ראשו וימת. והגיבור השלישי בראותו כי מתו רעיו רץ לפני בני יעקב, וירדפו אחריו בני יעקב כולם בתוך העיר. ויהי בנוס הגיבור וימצא חרב אחת מיושבי העיר וישאנה, ויפן אל בני יעקב וילחם איתם בחרב ההיא. וירץ הגיבור אל יהודה להמיתו בחרב על ראשו, ומגן אין ביד יהודה. ויהי בהכותו וימהר נפתלי ממנו ויתן מגנו על ראש יהודה ותך חרב הגיבור במגן נפתלי, ויוצל יהודה מן החרב. וירוצו שמעון ולוי על הגיבור בחרבותם, ויכוהו בחרבותם על ראשו בכח וירדו שני החרבות בגויית הגיבור ויחלקו אותו לשניים באורך. ויהרגו בני יעקב את שלושת הגיבורים ההם בעת ההיא עם כל יושבי געש, והיום נטה לערוב. ויתהלכו בני יעקב בגעש ויקחו את כל שלל העיר, אך הטף והנשים לא המיתו. ויעשו בני יעקב לגעש כאשר עשו לסרטן ולשילה. וינהגו בני יעקב את כל שלל געש, ויצאו מהעיר לילה. המה יצאו ויהלכו עד מעלת בית חורון, המה עלו המעלה ויושבי בית חורון עולים המעלה לקראתם. וילחמו בני יעקב את יושבי בית חורון במעלת בית חורון בלילה ההוא. וכל יושבי בית חורון גיבורים כולם, אחד מהם לא ינוס מפני אלף אנשים. וילחמו בלילה ההוא על המעלה בחושך, ויצעקו כל אנשי בית חורון על המעלה ותשמע צעקתם בלילה ההוא למרחוק ותרעש כל הארץ מצעקתם. וייראו כל בני יעקב מהאנשים ההם כי לא נסו להלחם בחושך, ויבהלו מאוד. ויצעקו בני יעקב אל ה׳ לאמור, הושיעה ה׳ לנו והצילנו ולא נמות ביד הערלים האלה. וישמע ה׳ בקול בני יעקב, ויביא ה׳ על אנשי בית חורון חרדה גדולה ובהלה, וילחמו ביניהם אלה באלה במחשך הלילה ויכו אלה באלה רבים. ובני יעקב ידעו כי הביא ה׳ בקרב האנשים ההם רוח עועים וילחמו איש ברעהו. ויצאו בני יעקב מאגודת אנשי חורון וילכו עד מורד מעלת בית חורון והלאה, וילינו שם עם נעריהם בלילה ההוא לבטח. וכל אנשי בית חורון נלחמים כל הלילה איש באחיו ואיש ברעהו ויצעקו מפה ומפה על המעלה, ותשמע צעקתם למרחוק ותרגש כל הארץ מקולם כי היו גבוהים מאוד על כל הארץ. וישמעו כל יושבי עיר הכנעני החתי והאמורי והחוי וכל מלכי כנען, וגם כל אשר בעבר הירדן את קול הצעקה בלילה ההוא. ויאמרו, אך הנה מלחמות העברים אשר הם נלחמים בשבעת הערים הנגשים אליהם ומי יוכל לעמוד לפני העברים ההם. וייראו כל יושבי ערי הכנעני וכל אשר בעבר הירדן מאוד מפני בני יעקב, כי אמרו הנה כאשר עשו לערים האלה יעשו לנו גם אנחנו כי מי יוכל לעמוד בפני גבורתם החזקה. והחורונים גדולה צעקתם בלילה ההוא ויהיו הולכים וצועקים ויכו איש את רעהו עד אור הבוקר, וימותו מהם רבים. ויאר הבוקר בעלות השחר ויקומו כל בני יעקב ויעלו המעלה ויכו הנותרים מהחורונים מכה רבה, וימותו כולם במעלה ההיא.

היום השישי למלחמה

היום השישי למלחמה מפציע וכל תושבי כנען רואים מרחוק את תושבי בית חורון מושלכים מתים כיון שהרגו אחד את השני כשחשבו שנלחמים עם יעקב ובניו, ובני יעקב מובילים את השבי והשלל שלקחו מגעש לכיון בית חורון, כשמגיעים לשם עדיין העיר מלאה באנשים רבים ונלחמים איתם עד הצהרים ונוהגים עם התושבים כמו שעשו בערים הקודמות, ולוקחים בשבי את כל השלל מבית חורון בתוספת שלל כל הערים שכבשו קודם לכן והולכים איתם לשכם וכשהגיעו התיישבו מחוץ לעיר, בשדה שקנו מחמור בחמש שקלים, כיון פחדו שיבואו מלכי הכנעני ויעשו מצור על העיר, וישבו שם עם כל השבוים והשלל בכמויות כמו חול שעל שפת הים, עד כדי כך שהכנענים שראו מרחוק את השלל פוחדים מאוד מיעקב ובניו, כיון שלא היה מלך בעבר שהצליח בצורה כזאת משמעותית ומתכנסים יחד כל שבעת מלכי הכנעני לעשות שלום איתם כי פחדו מיעקב ובניו.

היום השביעי, כניעת הכנענים

ביום השביעי שולח יפיע מלך חברון בסודיות אל מלכי העי, גבעון, שלם, עדולם, לכישה, חצור, וכל מלכי הכנעני שנשלטים על ידם, שיבואו איתו ליעקב ובניו ולהתחנן אליהם כדי לכרות איתם ברית שלום, בשביל שלא תחרב ארצכם כשכם וסביבותיה, וביקשם שלא יבואו עם הרבה אנשים, אלא כל מלך יבוא עם שלושת השריו הבכירים, וכל שר יבוא עם שלושה משרתים, ושכך יגיעו אליו לחברון, ואכן לאחר ארבעים יום הגיעו אליו עשרים ואחד מלכים עם שישים ושלושה שרים ומאה שמונים ותשע משרתים, בינתיים יעקב ובניו בעשר ימים הראשונים התמקמו בשדה, כי חשבו שיבואו להילחם איתם, ואחר כך כשראו שלא באים להילחם חזרו לשכם ושהו בה כבר חודש, והמלכים בקשו מיפיע מלך חברון שילך לפניהם אל יעקב וידבר איתו בשבילם ואחר כך הם יבואו ואכן הסכים לדבריהם, בינתיים בני יעקב שמעו שכל מלכי כנען התקבצו לחברון, אז שלחו ארבע מעבדיהם לרגל אחריהם ולבדוק כמה אנשים בסך הכל התקבצו בחברון, ואמרו להם שיספרו כמה הם בדיוק, ואכן הלכו וספרו וגילו שיש מאתיים שמונים ושמונה אנשים, אמרו בני יעקב אם כן אין צורך שכולנו נצא להילחם איתם, ואכן בבוקר הלך יעקב עם עשרה מבניו ושישים ושתיים מאנשיו עם כלי מלחמה כי חשבו שהמלכים באים להילחם איתם ויצאו לשער העיר שכם, כשיצאו פתאום ראו את יפיע מלך חברון בא לקראתם עם שלושת שריו ותשעת משרתיהם אז נשארו על מקומם, וכשהגיע שמלך חברון עם אנשיו השתחווה להם עם שריו והתישבו, שאלו אותו בני יעקב למה באת, אמר להם שכל מלכי הכנעני יגיעו היום לעשות אתכם שלום, ואף נשבע על כך, ובני יעקב לא האמינו לדבריו כי חשבו שהוא בא להטעותם, ומלך חברון קלט שהם לא מאמינים לו אז ניגש שוב פעם ליעקב ונשבע לו שוב שכל המלכים הגיעו לעשות שלום ולכן הגיעו רק עם קצת מאנשיהם ובלי כלי מלחמתם, ובני יעקב ענו לו שישלח לכל המלכים לבוא אלינו בלי כלי מלחמתם, ואז נאמין שהגעתם לעשות שלום, ויפיע שולח את אחד מאנשיו לקרוא לכל המלכים ואכן הם באים ומשתחווים ליעקב ובניו ויושבים ואמרים ליעקב ובניו ששמענו את גבורתכם וחוזקכם בנצחונכם את מלכי האמורי ולכן הגענו מהפחד שלא תשמידו אותנו כמו שהשמדתם אותם לכרות ברית שלום ואכן בני יעקב מאמינים להם שפניהם לשלום ולא למלחמה וחותמים איתם הסכם שלום ואף נשבעים יעקב ובניו ומלכי האמורי שלא יזיקו אחד לשני, ובני יעקב מטילים עליהם מס שיצטרכו לשלם באופן קבוע, לאחר מכן באו כל שריהם של המלכים עם משרתיהם והביאו להם דרונות, והמלכים הפצירו בהם שיחזירו את כל השבי, שלקחו משבעת הערים שנלחמו איתם, ואכן יעקב ובניו מתרצים ומחזירים להם את כל השלל, ושלחו את השבוים שכל אחד ילך למקומו, לאחר מכן המלכים שולחים ונותנים להם הרבה מתנות, ויעקב ובניו שולחים את המלכים ואנשיהם חזרה למקומם, ומאותו זמן היה שלום בין יעקב ובניו למלכי הכנעני.

המלחמה עם עשיו

אַף עַל פִּי שֶׁהָלַךְ לוֹ בְּאוֹתוֹ זְמַן לְאַחַר זְמַן בָּא עָלָיו לַמִּלְחָמָה, הִיא הַשָּׁנָה שֶׁמֵּתָה לֵאָה וְהָיוּ יַעֲקֹב וּבָנָיו יוֹשְׁבִין בַּאֲבֵלוּת וּקְצָת בָּנָיו הָיוּ מִתְנַחֲמִין לָהֶם. בָּא עֲלֵהֶם בְּחָיִל גָּדוֹל עוֹרְכֵי מִלְחָמָה לוֹבְשֵׁי שִׁרְיוֹן שֶׁל בַּרְזֶל וּנְחשֶׁת, וְהָיוּ מְזֻיָּנִין כֻּלָּם מָגִנִּים וּקְשָׁתוֹת וְכִידוֹנִים, וְהָיוּ אַרְבָּעָה אֶלֶף גִּבּוֹרִים וְהִקִּיפוּ לְבִירָה אַחַת שֶׁהָיוּ חוֹנִים שָׁם יַעֲקֹב וּבָנָיו הֵם וְעַבְדֵיהֶם וּבְנֵיהֶם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם כִּי נִתְקַבְּצוּ כֻּלָּם לְשָׁם לְנַחֵם יַעֲקֹב עַל אֲבֵלוּת לֵאָה, וְהֵם יוֹשְׁבִים בְּשַׁלְוָה וְלֹא עָלָה עַל לִבָּם שֶׁיָּבֹא עֲלֵיהֶם אָדָם לְהִלָּחֵם עִמָּם. וְלֹא יָדְעוּ עַד שֶׁדָּבְקוּ כָּל הָחַיִל לְאוֹתָהּ בִּירָה לְבַד יַעֲקֹב וּבָנָיו הָיוּ שָׁם וּמָאתַיִם עֲבָדִים שֶׁלָּהֶם. כֵּיוָן שֶׁרָאָה יַעֲקֹב לְעֵשָׂו שֶׁהֶחְצִיף פָּנָיו לָבֹא עֲלֵיהֶם לַמִּלְחָמָה לַהֲרֹג אוֹתָם בְּתוֹךְ הַבִּירָה וְהָיָה מוֹרֶה עֲלֵיהֶם חִצִּים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָמַד יַעֲקֹב עַל חוֹמַת הַבִּירָה וְהָיָה מְדַבֵּר עִם עֵשָׂו אָחִיו דִּבְרֵי שָׁלוֹם רֵעוּת וְאַחְוָה וְלֹא קִבֵּל מִמֶּנּוּ עֵשָׂו. מִיָּד עָנָה יְהוּדָה לְיַעֲקֹב אָבִיו, עַד מָתַי אַתָּה מַאֲרִיךְ עִמּוֹ דִּבְרֵי שְׁלוֹמִים וְאַהֲבָה וְהוּא בָּא עָלֵינוּ כְּאוֹיֵב לְבוּשֵׁי שִׁרְיוֹנִים לְהָרְגֵנוּ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע כֵּן מָשַׁךְ בְּקַשְׁתּוֹ וְהָרַג לַאֲדוֹרַם הָאֲדֹמִי וְעוֹד מָשַׁךְ קַשְׁתּוֹ וְהִכָּה לְעֵשָׂו בְּכִסֵּא (צ"ל בַּכֶּסֶל) יְמָנִית וְאָז נֶחֱלָה מִן הַחֵץ. נְשָׂאוּהוּ בָּנָיו וְהִרְכִּיבוּהוּ עַל הָעָיִר וְהָלַךְ וּמֵת שָׁם בַּאֲדוּרִין וְיֵשׁ אוֹמְרִים, לֹא מֵת שָׁם וְכוּ'. וְאָז יָצָא יְהוּדָה רִאשׁוֹן וְנַפְתָּלִי וְגָד עִמּוֹ לִדְרוֹם הַבִּירָה וַחֲמִשִּׁים עֲבָדִים עִמָּהֶם מֵעַבְדֵּי יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, וְלֵוִי וְדָן וְאָשֵׁר יָצְאוּ לְמִזְרַח הַבִּירָה וַחֲמִשִּׁים עֲבָדִים עִמָּהֶם, וְיָצְאוּ רְאוּבֵן וְיִשָׂשכָר וּזְבוּלוּן לִצְפוֹן הַבִּירָה וַחֲמִשִּׁים עֲבָדִים עִמָהֶם וְיָצְאוּ שִׁמְעוֹן וּבִנְיָמִין וַחֲנוֹךְ בֶּן רְאוּבֵן לְמַעֲרָב הַבִּירָה וַחֲמִשִּׁים עֲבָדִים עִמָּהֶם. וְיּוֹסֵף לֹא הָיָה כִּי כְּבָר הָיָה נִמְכָּר. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֶחֱזִיק יְהוּדָה לַמִּלְחָמָה. נִכְנַס תּוֹךְ הַחַיִל הוּא וְנַפְתָּלִי וְגָד וּלְכָדוּהוּ לְאוֹתוֹ מִגְדָּל שֶׁל בַּרְזֶל וְקִבְּלוּ בְּמָגִנָּם חֲלוּקֵי אֲבָנִים שֶׁהָיוּ מִקַלְּעִים עֲלֵיהֶם וְהַשֶּׁמֶשׁ חָשַׁךְ עֲלֵיהֶם מִפְּנֵי קְלִיעַת אֲבָנִים וִירִיַּת חִצִּים וּבְלִיסְטְרָאוֹת שֶׁהָיוּ מַשְׁלִיכִים עֲלֵיהֶם. וִיהוּדָה נִכְנַס רִאשׁוֹן לְתוֹךְ הָחַיִל וְהָרַג מֵהֶן שִׁשָּׁה גִּבּוֹרִים, וְנַפְתָּלִי וְגָד הָלְכוּ עִמּוֹ אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל וְהֵם הָיוּ מְשַׁמְּרִים אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יַהַרְגוּהוּ הָחָיִל. וְגַם הֵם הָרְגוּ בָּחַיִל ד' גִּבּוֹרִים, כָּל אֶחָד הָרַג שְׁנַיִם. וְגַם חֲמִשִּׁים עֲבָדִים שֶׁהָיוּ עִמָּהֶם עֲזָרוּם וְקָרְבוּ עִמָּהֶם לְהִלָּחֵם בָּם וְהָרְגוּ אִישׁ אֶת אִישׁוֹ חֲמִשִּׁים הַגִּבּוֹרִים. וּבְכָל זֹאת לֹא יָכְלוּ יְהוּדָה וְנַפְתָּלִי וְגָד לִטְרֹד הָחַיִל מִדְּרוֹם הַבִּירָה וְלֹא הִסִּיעוּם מִמְקוֹמָם. וְאָז נִתְחַזְּקוּ לַמִּלְחָמָה וַיֵּאָסְפוּ כֻּלָּם וַיִּלָּחֲמוּ בּוֹ וַיַּהַרְגוּ מֵהֶם אִישׁ אִישׁוֹ. וּבְכָל זֹאת לֹא הִבְרִיחוּם מִמְּקוֹמָן אֶלָּא עָמְדוּ הָחַיִל לִקְרָאתָם עֲרוּכִים לַמִּלְחָמָה בְּרַגְלֵיהֶם. וְאָז נִתְחַזְקוּ יְהוּדָה וְאֶחָיו וְעַבְדֵיהֶם וְנֶאֶסְפוּ יַחְדָּו וְנִלְחֲמוּ בָּהֶם וְהָרְגוּ מֵהֶם כָּל אִישׁ שְׁנַיִם מִן הָחָיִל. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה יְהוּדָה שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים הָחַיִל עַל עָמְדָם [וְ]לֹא יָכְלוּ לְהַסִּיעָם אָזְרוּ חַיִל וַעֲצַת גְּבוּרָה לָבְשָׁתוֹ, וִיהוּדָה וְנַפְתָּלִי וְגָד נִתְחַבְּרוּ יַחַד וְנִכְנְסוּ תּוֹךְ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וְהָרַג בָּהֶם עֲשָׂרָה גִּבּוֹרִים, וְנַפְתָּלִי וְגָד הָרְגוּ בָּהֶם שְׁמֹנָה גִּבּוֹרִים. וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ עַבְדֵיהֶם שֶׁנִתְחַזְּקוּ יְהוּדָה וְאֶחָיו וְנִכְנְסוּ לְתוֹךְ עֹמֶק הַמִּלְחָמָה נִתְחַזְּקוּ גַּם הֵם לַעֲמֹד עִמָּהֶם לְהִלָּחֵם בָּם, וְהָיָה יְהוּדָה מַכֶּה בָּחָיִל מִן יְמִינוֹ וּמִן שְׂמֹאלוֹ מֵאָה גִּבּוֹרִים וְנַפְתָּלִי וְגָד הָיוּ הוֹרְגִין אוֹתָם אַחֲרָיו עַד שֶׁטָּרְדוּ כָּל הַחַיִל מִדְּרוֹם הַבִּירָה מִדַּת רִיס. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הָחַיִל שֶׁהָיוּ לִקְרַאת יְהוּדָה שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ לִפְנֵי יְהוּדָה וְאֶחָיו, אָז חָרְדוּ וְנֶאֶסְפוּ כֻּלָּם לַמִּלְחָמָה וְעָרְכוּ מִלְחָמָה עִם יְהוּדָה וְאֶחָיו וְעָמְדוּ עַל עָמְדָם לְהִלָּחֵם בָּם בִּזְרוֹעַ חַיִל וְכֵן לֵוִי וְאוֹתָם שֶׁהָיוּ עִמּוֹ, וְכֵן רְאוּבֵן וְאוֹתָם שֶׁהָיוּ עִמוֹ וְשִׁמְעוֹן וְאוֹתָם שֶׁהָיוּ עִמוֹ וְכֵן עָמְדוּ שֶׁכְּנֶגְדָּם לַמִּלְחָמָה וּמָסְרוּ נַפְשָׁם לְהִלָּחֵם בָּם בְּחָזְקָה. כֵּיוָן שֶׁרָאָה יְהוּדָה שֶׁנִתְחַזְּקוּ וְנִתְקַבְּצוּ כָּל הָחַיִל לַמִּלְחָמָה וְעָשׂוּ בְּדֶרֶךְ אֶחָד לְהִלָּחֵם עִמָּם וְעָמְדוּ עַל מַעֲמָדָם לַעֲרֹךְ עִמָּהֶם מִלְחָמָה תָּלָה עֵינָיו לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲזֹר לָהֶם לְפִי שֶׁיְּגֵעִים הָיוּ מִכֹּבֶד הַמִּלְחָמָה וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְהִלָּחֵם בָּם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קִבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תְּפִלָּתָם וְרָאָה בְּצָרָתָם וַעֲזָרָם וְהוֹצִיא רוּחַ סְעָרָה מֵאוֹצְרוֹתָיו וְנָשְׁבָה נֶגֶד פְּנֵיהֶם וּמִלְּאָה כָּל עֵינֵיהֶם חשֶׁךְ וַאֲפֵלָה לֹא רָאוּ לְהִלָּחֵם, וְעֵינֵי יְהוּדָה וְאֶחָיו הָיוּ מַצְהִירוֹת כִּי הָרוּחַ בָּאָה לָהֶם מֵאַחֲרֵיהֶם, וְהִתְחִילוּ יְהוּדָה וְאֶחָיו לַהֲרֹג בָּהֶם וַיִּפְּלוּ הַהֲרוּגִים אַרְצָה כַּאֲשֶׁר יַפִּיל הַקּוֹצֵר קְצִירוֹ וְעֹמְרֵי אֲלֻמּוֹתָיו וְעָשָׂה אוֹתָן גְּדִישִׁים, שֶׁהָרְגוּ כָּל הָחַיִל שֶׁבָּא לִפְנֵיהֶם לִדְרוֹם הַבִּירָה. וּרְאוּבֵן שִׁמְעוֹן וּלֵוִי עִמָּהֶם עָמְדוּ לַמִּלְחָמָה לִקְרַאת הָחַיִל שֶׁהָיוּ לִפְנֵיהֶם. וְאַחַר שֶׁהָרְגוּ יְהוּדָה וְאֶחָיו כָּל אַנְשֵׁי הָחַיִל שֶׁהָיוּ לִקְרָאתָם הָלְכוּ אֵצֶל אֲחֵיהֶם לַעֲזֹר לָהֶם, וְרוּחַ סְעָרָה הַמְּמַלְּאָה עֵינֵי שׂוֹנְאֵיהֶם חֹשֶׁךְ, וּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וְכָל שֶׁעִמָּהֶם נָפְלוּ בָּהֶם וְהָרְגוּ בָּהֶם וְהִפִּילוּם אַרְצָה גְּדִישִׁים גְּדִישִׁים עַד שֶׁהָרְגוּ כָּל הַחַיָּלִים שֶׁהָיוּ לִקְרַאת יְהוּדָה, וּרְאוּבֵן וְלֵוִי שֶׁהָיוּ נֶגֶד שִׁמְעוֹן נָפְלוּ אַרְבַּע מֵאוֹת גִּבּוֹרִים (עוֹשִׂים) עוֹשִׂים מִלְחָמָה וּבָרְחוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת הַנּוֹתָרִים גִּבּוֹרִים הֵם וְאַרְבַּע בְּנֵי עֵשָׂו רְעוּאֵל יְעוּשׁ יַעְלָם קֹרַח. וֶאֱלִיפָז לֹא רָצָה לֵילֵךְ עִמָּהֶם כִּי הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ רַבּוֹ. וְרָדְפוּ בְּנֵי יַעֲקֹב אַחֲרֵיהֶם עַד אֲרוּדִין הָעִיר וְהִנִּיחוּ לַאֲבִיהֶם עֵשָׂו מֵת מוּטָל בַּאֲרוּדִין, וְהֵם בָּרְחוּ לְהַר שֵׂעִיר לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים. וּבְנֵי יַעֲקֹב נִכְנְסוּ וְנָחוּ שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וּמָצְאוּ לְעֵשָׂו מֵת מֻטָּל וּקְבָרוּהוּ מִפְּנֵי כְּבוֹד אֲבִיהֶם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לֹא מֵת שָׁם אֶלָּא יָצָא מֵאֲרוּדִין חוֹלֶה וּבָרַח עִם בָּנָיו לְהַר שֵׂעִיר. לְמָחָר חָלְצוּ עַצְמָם בְּנֵי יַעֲקֹב וְרָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם וְהָלְכוּ וְצָרוּ אוֹתָן בְּהַר שֵׂעִיר בְּמַעֲלֵה עַקְרַבִּים. יָצְאוּ בְּנֵי עֵשָׂו וְכָל אוֹתָן אֲנָשִׁים שֶׁבָּרְחוּ וְנָפְלוּ לִפְנֵי בְּנֵי יַעֲקֹב וְנִשְׁתַּטְּחוּ לִפְנֵיהֶם וְהִתְחַנְּנוּ לָהֶם עַד שֶׁעָשׂוּ עִמָּם שָׁלוֹם וּנְתָנוּם לְמַס עוֹבֵד.