בית אל (יישוב מקראי)

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שרידי מבנה בבית אל. מתוך "ארץ הקודש בתמונות", דניאל שייפ, 1894

בֵּית אֵל הוא תל מקראי צפונית לירושלים ובו שרידי יישוב מתקופת הברונזה ותקופה הברזל.

שם היישוב

"בית אל" נזכר לראשונה בתנ"ך בסיפור כניסתו של אברהם לארץ כנען. בפרשת חלום יעקב כתוב שיעקב קרא למקום "בית אל" ובספר שופטים כתוב שבני שבט יוסף כבשו את העיר וקראוה בית אל.[1] שני המקורות מדגישים ששמה הקודם של העיר היה "לוז" ובספר שופטים אף מסופר שהפליט שניצל מן העיר ובנה עיר אחרת בארץ החיתים קרא גם לה לוז. אך מהכתוב בעניין גבולות נחלות השבטים: "ויצא מבית אל לוזה", יש שהסיקו שמדובר בשני אתרים שונים, או שהעיר הייתה אחת, אך מקום היישוב נקרא "לוז" והאתר הפולחני נקרא "בית אל".[2]

בית אל במקרא

ציור דמיוני של חלום סולם יעקב שהתרחש בבית אל, מיכאל לוקס לאופולד ווילמאן, 1691

תחנתו השנייה של אברהם בארץ ישראל הייתה בין בית אל לבין העי[3].

במקום זה יעקב אבינו חלם על "סולם יעקב" והמלאכים העולים ויורדים בו, כאשר ברח מפני עשו לחרן. כשקם נדר נדר והקים מצבה לשם ה'[4]. שנים לאחר מכן כאשר ה' התגלה בפניו וביקש ממנו לשוב לארץ ישראל, התגלה אליו בשם "האל בית אל"[5].

לאחר אונס דינה[6], חזר יעקב שוב לבית אל, כדי לקיים את נדרו, וזכה שם להתגלות אלוקית, שם שינה ה' את שמו מיעקב לישראל, והבטיח לו שושלת של עם ומלכים שיצאו ממנו, ואת ירושת הארץ לצאצאיו. שם גם נקברה דבורה, מינקת רבקה[7].

בספר יהושע התבאר[8], כי בית אל הייתה בקו הגבול שבין נחלת שבט בנימין לנחלת שבט אפרים.

בתחילת ספר שופטים[9] מסופר, שכאשר בני יוסף כבשו את העיר הם נעזרו בתושב העיר כדי לגלות את פתחה ובתמורה שלחו אותו ואת משפחתו.

בית אל נחשבה לעיר מקודשת, ובזמן פרשת פלגש בגבעה הייתה מקום ארון הברית, ומקום מושבו של פנחס בן אלעזר הכהן[דרושה הבהרה]. בשעת משבר הלכו השבטים לבית אל, לשאול האם להמשיך במלחמה כנגד שבט בנימין[10].

בספר שמואל[11], נזכרת העיר בית אל כאחת מן הערים ששמואל הנביא עבר בה כאשר הסתובב בארץ לשפוט את ישראל.

בתקופת הפילוג בין ממלכת יהודה וממלכת ישראל, הציב ירבעם בן נבט מלך ישראל אחד מעגלי הזהב בבית אל, ששימשה אתר פולחני מרכזי בממלכת ישראל[12]. כשלוש מאות שנה אחר כך, ניתץ המלך יאשיהו את הַמזבח בבית אל, במסגרת מאבקו בעבודת האלילים ובפולחן שהתבצע מחוץ לבית המקדש[13].

ארכאולוגיה בתל בית אל

לדעת רוב החוקרים מזוהה בית אל הקדומה עם הכפר ביתין, שיושב על הפאה הדרומית-מזרחית של העיר הקדומה ונמצא דרומית-מזרחית לבית אל המודרנית. הראשון שזיהה את העיר היה אדוארד רובינסון ב-1838. אחריו, גילה ויליאם פוקסוול אולברייט ב-1927 חומת עיר, וטען כי מדובר בבית אל הכנענית והישראלית. נערכו בה ארבע מחזורי חפירות ארכאולוגיות בין השנים 1934 ו-1960. מהתקופה הכנענית התיכונה הראשונה נמצאו במה, סכיני צור, עצמות בעלי חיים וכתמי דם. העיר הוקפה חומה רק בתקופה הכנענית התיכונה השנייה, ומתקופה זו נמצאו בה מקדש, כלי חרס פולחניים ועצמות בעלי חיים. נמצאו גם חותמות וצלמיות עשתורת. בתקופה הישראלית נראה כי העיר ירדה ממעמדה. הבתים היו פחות מפוארים וכלי החרס פשוטים.

בית אל בהר אפרים

על דבורה הנביאה נאמר כי מקום מושבה היה תחת תומר דבורה, בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים.[14] לדעת יואל אליצור שני יישובים אלו היו בנחלת אפרים ואינם זהים לרמה ובית אל שהיו בנחלת שבט בנימין. לדבריו, יש לזהות את בית אל שבהר אפרים עם הכפר ביתילו שנמצא כ-12 ק"מ צפונית-מערבית לרמאללה, מדרום ליישוב חלמיש (נווה צוף). הצעה זאת נתמכת גם על ידי מחברי אטלס דעת מקרא.[15][16]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים