מתחם רשות השידור בתל אביב
_in_the_kirya,_Tel_Aviv.JPG) | |
| הכניסה לאולפני קול ישראל במתחם רשות השידור | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | אולפן טלוויזיה |
| מיקום | תל אביב-יפו |
| מדינה | ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תאריך פירוק | 11 בינואר 2019 |
| סגנון אדריכלי | סגנון בנייה טמפלרי |
מתחם רשות השידור בתל אביב היה מתחם בו שכנו אולפני רשות השידור, המתחם היה נמצא בדרום מערב המושבה שרונה.
היסטוריה
ראשית המתחם
ככל הנראה, המבנה הראשון שהוקם במתחם היה בית באר שהיה חלק ממכלול של בארות אשר שימשו את ענף הפרדסנות שהתפתח באזור יפו כבר במחצית השנייה של המאה ה-19.
ב-1880 הגיעה לאזור המתחם משפחה, משפחת ליפמן אשר הקימה במקום את אחוזת המשפחה שהייתה מועצבת בסגנון טמפלרי שהיה עשוי מגג עץ ומקירות של לבני כורכר, בסמוך לבית בנתה המשפחה חווה גדולה.
לקראת סוף המאה ה-19 שופץ בית הבאר והותקן בו מנוע, בעקבות כך הפכה הבאר במקום לאחת הבארות הממוכנות הראשונות שפועלות בארץ ישראל, המנוע הקל על עבודתם של המשפחה ואפשר להם להרחיב את פעילות הפרדסנות שלהם, המים שנשאבו מבית הבאר מילאו בריכת רחצה ששימשה את תושבי שרונה והאזור כולו, עם חלוף השנים הוקמה בקרבת מקום גם טחנת קמח. לאור רכושה הרב של המשפחה באזור הייתה משפחת ליפמן אחת מהמשפחות המוכרות והגדולות בשרונה[1].
בסוף שנות העשרים של המאה ה-20 שיפצה המשפחה את הבית והוסיפה לו אגף רחב ממדים ממערב שהיה בסגנון בינלאומי.
אך המזל לא האיר פנים למשפחת לימפן וב-1941 גורשו בני המשפחה על ידי הבריטים לאוסטרליה וזאת כחלק מהמאבק המקומי שניהלו הבריטים במלחמת העולם השנייה, לאחר גירוש בני המשפחה הוסבה החווה למרפאה אשר שירתה את תחנת המשטרה של שרונה.
הקמת אולפני קול ישראל ורשות השידור
עם הקמת מדינת ישראל וסיום המנדט הבריטי עלה הצורך בהקמת מתחם נוסף לתחנת הרדיו הממלכתית של ישראל, קול ישראל והוחלט להקים את תחנת השידור בבית ליפמן, עם חלוף השנים הוקמו אולפנים נוספים בבתי המשק של חווק ליפמן ואף בשנות ה-70 הוקם מבנה שיהיה מותאם במיוחד לשידורים.
בשנות ה-60 הוקמו רשות השידור והטלוויזיה הישראלית (אשר לימים תקרא "הערוץ הראשון") ולכן גם אולפני רשות השידור נבנו במתחם. פונקציות הטלוויזיה התרכזו בעיקר בחלק המזרחי של המתחם, במקום בו היו בתי הצאצאים של משפחת ליפמן ובהמשך גם הוקמו מבנים נוספים, כגון אולפן טלוויזיה רחב יותר, אולפן ראיונות ומבני משרדים.
האולפנים במקום נשאו לעיתים קרובות שמות של שדרנים, מוזיקיאים ועוד (אולפן 9 שימש את רשת א' נקרא על שם החידונאי שמואל רוזן, אולפן 5 ששימש את רשת ג' נקרא על שם אהוד מנור).
באולפן 3 (אשר שימש את רשת ב') הותקנה במלחמת המפרץ מערכת לסינון אוויר כדי למגנו מפני התקפות אב"כ.
מצפון לקומפלקס האולפנים ומבני המשק של חוות ליפמן, שכן בית המשפחה המרכזי אשר הוסב לתקליטייה ומתחם משרדים, במרתף בית המשפחה הוקם "אולפן 4" אשר לאור היותו מרתף נחשב ממוגן וציוד ביציאת חירום ומדרגות מילוט בעת חירום. בליל 28 במאי 1967 נשא במקום ראש ממשלת ישראל, לוי אשכול נאום שנקרא לימים "הנאום המגומגם".
תוכנית "תא/ 3000 – דרום הקריה" ופינוי המתחם
עם חלוף השנים הועלו כמה תוכניות על גורל המבנים בכל אזור השרונה, אשר דנו אילו מבנים לשמר ואילו להרוס, אחת מהתוכניות הבולטות היו התוכנית "תא/ 3000 – דרום הקריה"[2] אשר אושרה ב-2004 וזאת לאחר מאבק של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל אשר ריכך את ההחלטה להריסת המבנים והביא לכך שהם יושמרו באופן חלקי ביחד עם חלק ניכר ממבני הטמפלריים בשרונה ובניית פארק אורבני בניהם[3], בין המבנים שהוקמו כחלק מהתוכנית היו שרונה מרקט, מגדל עזריאלי שרונה ומגדלי גינדי שרונה.
במתחם של שידורי הטלוויזיה של רשות השידור הודגרו רק שני מבנים לשימור מתוך מכלול המבנים ששכנו במקום אך גם הם ישכנו בצפיפות למגדלים שיוקמו במקום ולכן נהרס אולפן הטלוויזיה הגדול של המתחם וכן הגינה המרווחת שישבה בסמוך לאולפן, עוד מבנה שנהרס כחלק מהתוכנית היה בריכת המים של החווה שבמקומה הוקמה מנהרה לכלי רכב שמקשרת את רחוב לאונרדו דה וינצ'י לכביש התת-קרקעי הסובב את שרונה, דרך אריה לובה אליאב.
ביולי 2012 כ-20 פעילים חברתיים ועיתונאים הפגינו מול המתחם לאחר החלטה לצרף מנחה לצד המגישה הקבועה של "סדר יום" וזאת על מנוע ליצור איזון בשידור[4].
ביולי 2015 רשות מקרקעי ישראל פרסמה מכרזים למכירת קרקעות ל-4 מגדלים שיוקמו במקום האולפנים[5], שנה וחצי לאחר מכן פורסם כי קבוצת הרכישה של מוטי פלד שנקראה "מינהל המגורים של ישראל" זכתה במכרז ותשלם עליו כ-1.06 מיליארד שקל (סכום זה הוא הגבוה ביותר ששולם אי פעם במכרז על קרקע בבעלות המדינה בישראל)[6], על פי התכנון הפרויקט כולל כ-400 יחידות דיור וכן שטחי משרדים ומסחר בשלושה מגדלי מגורים בני 37 קומות שבכניסה עליהם יוקם מתחם מסחרי עם בתי קפה שמעליו יהיה מרכז עסקים[7].
באוקוטבר 2017 הושלמה מכירת מתחם רשות השידור בשרונה, עסקת הרכשה התבצעה רק שקבוצת מינהל מגורים ישראל הצליחה לגייס את הסכום הדרוש לביצוע העסקה וזאת לאחר הלוואה שקיבלה מקרן ילין-לפידות.
עם זאת בסופו של דבר חברת מינהל מגורים ישראל לא תנהל את הפרויקט וזאת לאחר שהקבוצה שיווקה את הדירות בפרויקט במחירים נמוכים ואף לא ריאליים, בעקבות כך בחברת קבוצת הרכישה של הפרויקט "יונייטד שרונה" בקבוצת ב.ס.ר שתנהל את הפרויקט במקומה[8].
ב-11 בינואר 2019 החלו עבודות ההריסה של המתחם וזאת במסגרת עבודות דיפון וחפירה של פרויקט המגורים[9].
בנובמבר 2019 אישרה ממשלת ישראל את יוזמתם של שר המדע והטכנולוגיה, אופיר אקוניס והשר לענייני ירושלים ומורשת, זאב אלקין, שמטרתה היא להקים מוזיאון שיהווה מרכז מורשת להיסטוריה התקשורתית של מדינת ישראל, על פי התכנון המוזיאון יציג חפצים ואירועים היסטוריים בהם העתק של האולפן שבו הוקלט הנאום המגומגם, אוסף תקליטים מיוחד של טוני פיין, מערכת ההפעלה של תוכנית הרדיו "שירים ושערים", קטעי וידאו שסיפקה לשכת העיתונות הממשלתית, הדמיה של תוכניות רדיו מאולפני קול ישראל שיושמרו באופן מלא ועוד מגוון מוצגים. עלות הקמת המוזיאון הוערכה בכ-12 מיליון שקל[10][11].
קישורים חיצוניים
- אלי אלון, מחדלי שימור במתחם רשות השידור בשרונה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 31 במאי 2016
- יהודה שרוני, קרקע לוהטת: מיליארד שקל עבור מכרז על תשעה דונם בדרום הקריה, באתר מעריב אונליין, 22 במרץ 2016
- אלכסנדר כץ, רשות השידור תעבור למתחם ש-ynet יפנה במזרח ת"א; המבקר יבדוק את העסקה?, באתר אייס, 20 בספטמבר 2015
הערות שוליים
- ^ גיא שחר, כי זה הפסקול של המדינה: חובה לשמר את מתחם רשות השידור בשרונה, באתר Xnet
- ^ תכנית תא/ 3000 – דרום הקריה, באתר משרד האוצר – מנהל התכנון
- ^ הארץ, אושרה תוכנית דרום הקריה בתל אביב, באתר TheMarker, 13 ביוני 2004
- ^ מיה מנע, עיתונאים הפגינו נגד צירוף מגיש לנויבך, באתר nrg, 22 ביולי 2012
- ^ נתי טוקר, אריק מירובסקי, במקום האולפנים של רשות השידור: 4 מגדלים במתחם שרונה בת"א, באתר TheMarker, 7 ביולי 2015
- ^ דותן לוי, שברה שיא: קבוצתו של מוטי פלד זכתה במכרז מתחם רשות השידור ב-1.06 מיליארד שקל, באתר כלכליסט, 21 במרץ 2016
- ^ דותן לוי, אלקטרה תבצע את פרויקט הבנייה במתחם רשות השידור בשרונה, באתר כלכליסט, 18 בינואר 2017
- ^ עמר כהן, עסקה היסטורית, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 31 באוקטובר 2017
- ^ שלומית צור, נהרס מתחם רשות השידור ההיסטורי בתל אביב, באתר גלובס, 13 בינואר 2019
- ^ איתמר אייכנר, מוזיאון התקשורת הציבורית יוקם בתל אביב, באתר ynet, 17 בנובמבר 2019
- ^ לראשונה בארץ: מוזיאון התקשורת הישראלית, באתר "סרוגים", 17 בנובמבר 2019
