מתיאס ארצברגר
 | |||||
| לידה |
20 בספטמבר 1875 באטנהאוזן, וירטמברג, הקיסרות הגרמנית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
26 באוגוסט 1921 (בגיל 45) באד פטרסטאל-גריסבאך, באדן, רפובליקת ויימאר | ||||
| מדינה |
 הקיסרות הגרמנית | ||||
| מפלגה | מפלגת המרכז הקתולית | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
מתיאס ארצברגר (בגרמנית: Matthias Erzberger; נולד ב-20 בספטמבר 1875 – נרצח ב־26 באוגוסט 1921) היה פוליטיקאי גרמני שכיהן כסגנו של קנצלר גרמניה גוסטב באואר. ידוע כדובר נחרץ של מפלגת המרכז הקתולית נגד מלחמת העולם הראשונה וכמי שחתם בשם הקיסרות הגרמנית על הסכם שביתת הנשק בין גרמניה למדינות ההסכמה.
כיהן בתפקידים פוליטיים רבים, כולל חבר הרייכסטאג וכשר האוצר.
נרצח בקיץ 1921 על ידי אנשי ארגון הימין הקיצוני ״קונסול״.
ביוגרפיה
לאחר סיום הלימודים השתתף ארצברגר בקורסים להכשרת מורים ועבד כמורה בבית ספר. בשנת 1896 הוא התקבל לאוניברסיטת פרייבורג, שם למד משפט ציבורי וכלכלה פוליטית. באותה שנה קטע את לימודיו ונסע לשטוטגרט, שם קיבל תפקיד כעורך של הוצאה קתולית. במקביל החל לעבוד במפלגת המרכז הקתולית.
ב־1903 הפך ארצברגר לחבר הצעיר ביותר של הרייכסטאג באותה תקופה.
זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה הופקד ארצברגר על הובלת תעמולת האימפריה הגרמנית מחוץ למדינה. כשגריר בכללותו, בתמיכת משרד החוץ והממשלה הקיסרית, הוא ניסה ללא הצלחה לשכנע את איטליה ורומניה שלא לצאת למלחמה. במהלך מלחמת העולם, ארצברגר וסגן המפלגה הסוציאל־דמוקרטית קרל ליבקנכט היו הפוליטיקאים היחידים שביקרו בגלוי את עמדתה הפסיבית של גרמניה כלפי טורקיה בעלת הברית, שרדפה את האוכלוסייה הלא-מוסלמית של האימפריה העות'מאנית ומעל לכל, על רצח העם הארמני. ארצברגר ביקר שוב ושוב בקונסטנטינופול לצורך משא ומתן עם נציגי הרפובליקה הטורקית הצעירה.
באוקטובר 1918 מינה קנצלר גרמניה החדש, הנסיך מקס מבאדן, את ארצברגר למזכיר המדינה ללא תיק (שר ללא תיק) ולראש ועדת שביתת הנשק. ב־11 בנובמבר 1918, מתיאס ארצברגר היה הראשון מבין ארבעת חברי המשלחת הגרמנית (שהורכבה גם ממייג'ור גנרל דטלוף פון וינטרפלדט, קפטן ארנסט וואנסלו והרוזן אלפרד פון אוברנדורף) שחתם על שביתת הנשק, שסיימה את פעולות האיבה במלחמת העולם הראשונה.
בינואר 1919 נבחר מתיאס ארצברגר לאספה הלאומית של ויימאר. ארצברגר, שעמד בראש הוועדה לכריתת שביתת נשק, נכנס לקבינט של שיידמן כשר ללא תיק והיה ממונה על המעקב אחר הפסקת האש. מאחר שארצברגר דגל בחתימה על חוזה ורסאי ובכך נכנס לסכסוך חריף עם שר החוץ הרוזן אולריך פון ברוקדורף-רנצאו, הוא כונה בבוז פוליטיקאי של הוצאה להורג.
ב-21 ביוני 1919 מונה ארצברגר לשר האוצר בקבינט של גוסטב באואר. ארצברגר הקים מערכת חדשה של מינהל מס והניח את היסודות למערכת המס המודרנית בגרמניה עם הרפורמות שלו. מדיניותו של ארצברגר לרכז גביית מיסים ולהגדיל את המיסים על ההון הגדול במטרה לשפר את המערכת הפיננסית במדינה הפכה אותו ליעד לתעמולה ימנית. במיוחד הותקף ארצברגר שוב ושוב על ידי מנהיג המפלגה הלאומית הגרמנית, קרל גלפריך, ונאלץ לתבוע אותו על העלבתו באחת החוברות שפרסם גלפריך. בית המשפט גזר על הלפריך קנס כספי קל והסכים בחלקו להצגתו של הלפריך. פסק דין זה נחשב לדוגמה מפורסמת לצדק פוליטי ברפובליקת ויימאר, כאשר השופטים היו לעיתים קרובות "עיוורים בעין ימין". פסק הדין גרם לארצברגר להתפטר עוד באותו היום.
רציחתו
הרדיפה של ארצברגר על ידי התעמולה הימנית הסתיימה ברציחתו. ב-26 בינואר 1920 ניסה פנריך אולטוויג פון הירשפלד לירות בארצברגר בבית המשפט בברלין. ארצברגר נפצע קל בכתפו, הכדור השני פגע בחפץ מתכת בתיק שלו. הירשפלד נידון ל-18 חודשי מאסר בלבד. ארצברגר חווה זעזוע עמוק. למרות שניסה לחזור לפוליטיקה, הוא חשש מההשלכות של מהלך כזה: "הכדור שיפגע בי כבר נורה", אמר לבתו מריה.
ב-26 באוגוסט 1921, קציני הצי לשעבר היינריך טילסן והיינריך שולץ, שהיו חברים בארגוני הימין ״קונסול״, פרייקורפס אוברלנד ומסדר הגרמנים, ירו במתיאס ארצבגר במהלך הליכתו עם חבר המפלגה קארל דיץ. שש יריות נורו לעבר הפוליטיקאי, שהיה בחופשה. ארצברגר הפצוע הקשה נפל ונהרג מטווח קצר משתי יריות בראשו. דיץ נפצע קשה.
היינריך טילסן קיבל חנינה ב-1933, ב-1946 אושרה חנינה זו, אך ב-1947, זו בוטלה בלחץ ציבורי. במרץ 1947, בית המשפט בקונסטנץ דן את טילסן ל-15 שנות מאסר. ב-19 ביולי 1950 נידון היינריך שולץ ל-12 שנות מאסר. שניהם ריצו רק חלק קטן מעונשם ושוחררו ב-1952.
ארצברגר נקבר בביבראך אן דר ריס.
קישורים חיצוניים
- מתיאס ארצברגר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
