מתקפת הלילה
 הקרב עם לפידים - ציור של תאודור אמאן. | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 17 ביוני 1462 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מחוץ לטרגובישטה, ברומניה של ימינו | |||||||||||||||||
| עילה | פלישת האימפריה העות'מאנית לוולאכיה | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון טקטי ולאכי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
מתקפת הלילה בטרגובישטה היא פעולה צבאית שיזם בלילה ה-17 ביוני 1462 שליט ולאכיה, ולאד המשפד נגד המחנה הצבאי שהקים סולטאן האימפריה העות'מאנית מהמט השני בקרבת עיר הבירה טרגובישטה. זאת הייתה מתקפה נועזת ומפתיעה שגרמה לצבא העות'מאני אבדות כבדות.
הסכסוך התחיל בהחלטתו של ולאד המשפד להפסיק את תשלום הג'יזיה שנהגה ולאכיה לשלם לסולטאן מדי שנה. והסלים כשולאד הוציא להורג (שיפד) את שני שליחיו של הסולטאן שבאו לוולאכיה כדי להציג לו אולטימטום ואף לנסות לעצור אותו. בנוסף תקף ולאד עמדות עות'מאניות בשטחי האימפריה בבולגריה והרג אלפים רבים של טורקים. במכתבו של ולאד אל מלך הונגריה -התרברב השליט הולאכי כי שיפד 23883 טורקים ואסף את ראשיהם. מהמט השני גייס בעקבות זאת צבא ענק של כ-90,000 חיילים[1] ובאביב של שנת 1462 עמד בראשו ונע לעבר ולאכיה, כדי להעניש את השליט המורד ואולי, לכבוש ולספח את ולאכיה לאימפריה העות'מאנית.
התרחשו מספר התנגשויות צבאיות אך האירוע המשמעותי ביותר היה "מתקפת הלילה" של ולאד המשפד על מחנה הסולטאן, תוך ניסיון להרוג את המנהיג הטורקי. לטורקים נגרמו אבדות רבות, אך הוולאכים לא הצליחו להרוג את הסולטאן, שהמשיך בצעדה אל טרגובישטה. שם הוא ראה במו עיניו את אלפי הגופות המשופדות של אנשיו. הטורקים לא הצליחו להגיע לקרב פנים אל פנים עם הוולאכים, שנאלצו לסגת ולהשתמש בטקטיקת האדמה החרוכה ולתקוף במתקפות גרילה. למרות הצלחות צבאיות, הטורקים לא השיגו ניצחון מוחלט, צבאם סבל בגלל הרעב והבצורת ובסופו של דבר נתן מהמט השני את פקודת הנסיגה. ולאכיה נשארה אוטונומית ולא סופחה לאימפריה העות'מאנית.
בהמשך, בשיתוף פעולה עם בויארים ולאכים, העלה מהמט לשלטון הנסיכות את ידידו מנעוריו, ראדו היפה, אחיו של ולאד המשפד, במקום השליט המרדן שנאלץ לברוח לטרנסילבניה.
הנסיבות המקדימות
לאחר כיבוש קונסטנטינופול ב-1453 המשיך הסולטאן העות'מאני מהמט השני למסעות צבאיים נוספים. באנטוליה נתקל בהתנגדות של שארית ביזנטית ושל האימפרייה היוונית של טרפזונטס אשר המשיכו להתנגד לעות'מאנים, ובמזרח באק קויונלו תחת מנהיגותו של אוזון חסן, יחד עם מדינות קטנות נוספות, היוו איום על האימפריה העות'מאנית. במערב האלבנים בהנהגת סקנדרבג עירערו את ההגמוניה העותמ'אנית וגם בבוסניה עלתה ההתנגדות לתשלום מסי החסות. לוולאכיה, נסיכות רומנית שמצפון לדנובה, הייתה חשיבות משלה במצב הגאו-פוליטי בדרום מזרח-אירופה, במיוחד בגלל מיקומה ושליטתה על הגדה הצפונית של הנהר. הייתה קיימת אפשרות שדרך הדנובה, יוכלו האויבים ממערב, כמו האימפריה הרומית ה"קדושה" הגרמנית, לשלוח צי צבאי נגד העות'מאנים.
ב-26 בספטמבר 1459 הטיף האפיפיור פיוס השני למסע צלב חדש נגד העות'מאנים, ובכינוס במנטובה ב-14 בינואר 1460 אף הכריז כי משך מסע צלב זה יהיה שלוש שנים. המנהיגים האירופים לא גילו התלהבות מהתוכנית. מלך פולין קזימיר הרביעי, המסוכסך עם האבירים הטבטונים, סירב להשתתף[2]. יש סבורים כי דווקא אצל השליט הוולאכי ולאד המשפד נפלו דברי האפיפיור על אוזניים כרויות.[דרוש מקור]. הסולטאן הטורקי שהרגיש מתעודד מהתגובה הפושרת לקריאתו של פיוס השני, לקח יוזמה ויצא למתקפה. בסוף שנת 1459 כבש את העיר העצמאית האחרונה בסרביה, סמדרבו ובשנים 1458-1460 פלש למוראה תוך ניצול המלחמות הפנימיות בין היוונים שם. אחרי מצור שנמשך 3 חדשים כבש מהמט השני את מצודת אקרוקורינת (1458) ובהמשך השיג מהדספוט דמטריוס פלאולוגוס, שקרא לו לעזרה נגד אחיו, את מבצרו ובירתו מיסטרס, ללא קרב. הסולטאן הצליח להשתלט על רוב רובה של מוראה ומצודותיה שנעזבו על ידי מפקדיהן.
מרידתו של ולאד המשפד נגד הסולטאן
לפי הכרוניקן הטורקי דורסון ביי בשנים הראשונות "מדי שנה בא (ולאד המשפד) לשער (הנשגב), בהביאו את הג'יזיה ומתנות רבות, ותוך נשיקות את סף האושר, היה מחדש את מלוכתו. הסולטאן היה משלח אותו חזרה לארצו, והיה נותן לו בגדים יקרים, קַפְטָן אדום, מצנפת מוזהבת ומתנות אחרות של מלכים"[3]. גם זכרונות היניצ'ר הסרבי מציינים כי במשך שנתיים התייצב ולאד אצל הסולטאן והביא את המס בהתאם מה שסוכם, ובין השנים 1459-1461 חדל לעשות זאת[4].
בן בריתו היחיד של ולאד צפש, מיהאי סילאגי, (גיסו של יאנוש הוניאדי) נתפס בשנת 1460 על ידי הטורקים בשטח בולגריה. אנשיו עונו עד מוות בעוד הוא עצמו, גופו נחצה לשתיים באמצעות מסור. ולאד שלא שילם לסולטאן את המס במשך שלוש שנים וחב לו כשלושים אלף זהובים.
מאוחר יותר באותה שנה, מהמט השני שלח שליחים אל ולאד להאיץ בו לשלם את מס הג'יזיה. ולאד התגרה במהמט בכך שהרג את שליחיו ובמכתב מ-10 בספטמבר 1460 מופנה אל ראשי הסקסונים הטרנסילבנים מן העיר בראשוב (קרונשטאט), הזהיר אותם ולאד המשפד מפני תוכניות הפלישה של מהמט השני וביקש את תמיכתם. ולאד לא שילם את מס הג'זיה השנתי שעלותו 10,000 דוקאטים, מאז שנת 1459. לפי הכרוניקן הביזנטי דוכס, ולאד נדרש, בנוסף לתשלום המס, לשלוח לסולטאן 500 נערים על מנת שיגדלו אצלו כיניצ'רים. לפי ההיסטוריון והטורקולוג הרומני אורל דצ'יי וולאכיה לא שלחה מעולם "מס דמים" - כלומר נערים, לאימפריה העות'מאנית. אף טקסט אותנטי אינו יכול לבסס טענה זאת. דצ'יי סבור שדוכאס הגזים והתבסס על אנלוגיה עם הפרובינציות מרומליה הכבושה[5]. ולאד סירב לבקשה, אז העות'מאנים חצו את הדנובה והתחילו במעשי ביזה וחטיפה. ולאד הגיב על ידי לכידת הטורקים והוצאתם להורג על שיפוד. הסכסוך נמשך עד שנת 1461 כשמהמט ביקש מהשליט לבוא אליו לקונסטנטינופול לצורך משא ומתן[6].
לקראת סוף חודש נובמבר 1461, כתב ולאד צפש לסולטאן שאינו מסוגל יותר לשלם לו את מס הג'יזיה, מפני שאזלו לו המשאבים בעקבות המאבק בסקסונים הטרנסילבנים והסביר שאינו יכול לעזוב את הנסיכות מחשש למתקפה של מלך הונגריה בהיעדרו. הוא הבטיח לסולטאן שבאם יאפשר המצב שוב, יוכל לשלוח לו די והותר זהב ונערים[7]. הוא אף טען כי יסע לקונסטנטינופול אם הסולטאן ישלח פאשה שינהל את ענייני ולאכיה בהיעדרו[8]. בינתיים, קיבל הסולטאן דוחות מודיעין שחשפו את הברית של ולאד עם המלך ההונגרי, מתיאש הוניאדי. הוא שלח את הסנג'אק-ביי מניקופול, חמזה פאשה צ'קירג'יבאשי על מנת לביים מפגש דיפלומטי עם ולאד בג'ורג'ו, כדי ללכוד במרמה את השליט המרדן ולשולחו לקונסטנטינופול. אולם ולאד קיבל התראות על כך והכין מלכודת משלו.
המלכודת בג'ורג'יו
ייתכן כי חמזה, שנודע גם כ"צ'קרג'י"Çakırgi" ,"הצייד עם בז", מפני שהיה בעבר חלק בשרות הסולטאן בחייל ביחידת הציידים עם בזים[9], היה כפי שטען הכרוניקן כלקוקונדילוס, הביי העות'מאני המיועד של ולאכיה אחרי הדחתו של ולאד[10]. בשליחות אל ולאד נלווה אליו המזכיר של הסולטאן, יונוס ביי, יווני מומר ששמו המקורי היה קטאוולינוס[11]. שניהם הזמינו את ולאד לבוא לג'ורג'יו כדי לדון על כמה מחלוקות בנוגע לגבול. אך למעשה תוכניתם הייתה ללכוד את ולאד ללא לחימה. ולאד הפיל אותם בפח כהעמיד פנים כי בא כנוע, בעוד יחידה צבאית עמדה לרשותו במרחק מסוים מהמקום. לפי איתות שלו, החיילים הרומנים הקיפו את חמזה ביי ואת יונוס ביי ולקחו אותם בשבי יחד עם הלוחמים הטורקים שלהם. כל השבויים נלקחו לשדה על יד טרגובישטה והועלו על שיפודים. לחמזה נועד השיפוד הכי גבוה, בהתאם למעמדו[12].
לאחר מכן חצה ולאד את הדנובה ותקף את האזורים העות'מאנים בבולגריה - החל מיני סאלה בדוברוג'ה, בחרשובה, טורטוקאיה, מרוטין, רוסצ'וק, סביבות ניקופול, גיגן וראחובה. ברוסצ'ור נהרג המוחפז המקומי ועל יד ניקופול איבד את חייו הסובאשי פירוזביולו[13]. ב-11 בפברואר 1462 התרברב ולאד צפש באגרת אל מלך הונגריה, מתיא, שהרג 23,883 טורקים ושיפד אותם. לדבריו 884 טורקים נוספים נהרגו בבתיהם ו"ראשיהם לא היו זמינים"[14].
קישורים חיצוניים ומקורות
Ştefan Andreescu Vlad Ţepeş între legendă şi adevăr istoric. Editura enciclopedică, Bucureşti, 1998
- Aurel Decei - Istoria Imperiului Otoman Editura Ştiinţifică şi Enciclopedică, Bucureşti 1978
לקריאה נוספת
- Radu R. Florescu, Raymond T. McNally, Dracula: Prince of many faces - His life and his times
Backbay Books, Little Brown and Company, Boston, NYC, London 1989
- , Ştefan Andreescu - Vlad the Impaler(Dracula), The Romanian Cultural Foundation Pub.House, Bucharest 1999
הערות שוליים
- ^ הערכות אחרות הן 150,000 חיילים או 250,000 חיילים
- ^ Şt. Andreescu ע' 40
- ^ א.דצ'יי - ע' 116
- ^ St. Andreescu ע' 38 הערה 4
- ^ לעומת זאת שבויים מבין הנערים המקומיים שנלקחו בעת פשיטות הטורקים בוולאכיה, יכלו להימסר לקריירה של יניצ'רים. א.דצ'יי ע' 43, ע' 116
- ^ א.דצ'יי - ע' 117
- ^ לפי כרוניקה איטלקית אנונימית La Progenia della Casa de' Octomani המצוטטת ב Şt. Andreescu ע' 39,44- והממקמת בטעות את מסעו של צפש מדרום לדנובה בשנת 1458 במקום 1462
- ^ Şt. Andreescu ע' 40 ציטוט מהכרוניקה של דורסון או טורסון ביי
- ^ A. Decei ע' 116
- ^ A.Decei שם
- ^ A.Decei שם
- ^ A. Decei ע' 117
- ^ A.Decei שם
- ^ A.Decei שם
