נאדז'דה קרופסקיה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. נַאדֶּזְ'דַּה (נאדיה) קונסטנטינובנה קְרוּפְּסְקַיַה (ברוסית: Надежда Константиновна Крупская; 26 בפברואר (14 בפברואר בלוח יוליאני) 1869 - 27 בפברואר 1939) הייתה מהפכנית רוסייה בולשביקית. היא נישאה למהפכן והמנהיג הרוסי, ולדימיר לנין בשנת 1898. היא כיהנה בתפקיד סגנית שר (קומיסרית) החינוך בין השנים 1929-1939, דוקטור לחינוך.
שנים מוקדמות
נאדיה נולדה למשפחה דלת אמצעים מהמעמד הגבוה. אביה היה שוטר צבאי, איש אצולה באימפריה הרוסית. אביה של נאדיה, קונסטנטין איגנטביץ' קרופסקי, התייתם מהוריו בשנת 1847, בגיל 9. הוא היה אדם משכיל ומונה לקצין בחיל הרגלים בצבא הרוסי. זמן קצר לפני שעזב למבצע בפולין, הוא התחתן עם אימה של נאדיה. אחרי שש שנות שירות, סר חינו בעיני הממונים עליו והוא הואשם ב"פעילויות אנטי-רוסיות." ייתכן והוא נחשד במעורבות עם המהפכנים. בעקבות התקופה הזאת, הוא עבד במפעלים או בכל עבודה שהצליח למצוא עד שלב מאוחר בחייו בו מונה מחדש לקצין, זמן קצר לפני מותו.
אימה, אליזבתה וסיליאבנה טיסטרובה, הייתה ביתם של בני אצולה רוסים חסרי קרקע. הוריה של אליזבתה מתה כשהייתה קטנה והיא נרשמה למוסד להשכלה גבוהה לנשים על שם בסטוז'ב (כיום חלק של אוניברסיטת סנקט פטרבורג), אשר היה המוסד החינוכי הגבוה ביותר לנשים ברוסיה באותה עת. אחרי שקיבלה את התואר שלה, אליזבתה החלה לעבוד כאומנת של משפחות אצולה עד שהתחתנה עם קרופסקי.
ייתכן והחיים עם הורים משכילים והקשר המשפחתי לבני אצולה, בשילוב עם חוויה ממקור ראשון עם תנאי העבודה של המעמד הנמוך, הובילו להיווצרותן של רבות מדעות של נאדיה.
לאחר מותו של אביה, נאדיה ואימה נתנו שיעורים פרטיים כמקור הכנסה. נאדיה הביעה עניין בהשתלבות בתחום החינוך כבר בגיל צעיר. הנושא שמשך אותה במיוחד היה תאוריות החינוך של טולסטוי, בהם התכנים היו יותר גמישים מאשר מובנים. הם התמקדו בהתפתחותו האישית של כל תלמיד והתרכזו בחשיבות הקשר בין מורה לתלמיד.
זה הוביל את נאדיה לקרוא עבודות רבות של טולסטוי. אלה היו רעיונות שלווים ושומרי חוק אשר התמקדו בכך שאנשים צריכים להימנע ממותרות ולהיות עצמאיים במקום לשכור את שירותיו של אדם אחר שיטפל במשק הבית שלהם, וכדומה. טולסטוי השאיר רושם ממושך על נאדיה; היא תמיד הייתה צנועה בהופעתה, וכך גם היו הרהיטים שבביתה ובמשרדה.
כסטודנטית מסורה וותיקה, נאדיה החלה להשתתף בחוגים. הסטודנטים שהשתתפו בקבוצות הללו התכנסו כדי ללמוד ולדון בנושאים מסוימים שיתרמו לידע הכללי של כלל המשתתפים. רק בשלב מאוחר יותר, באחד החוגים, התוודעה נאידה לתאוריות של מרקס. הנושא עניין אותה והיא ראתה בתאוריות הללו דרך פוטנציאלית לשיפור חייהם של בני עמה. נאדיה החלה לחקור את הנושא לעומק. המחקר היה קשה מפני שהממשלה הרוסית אסרה לפרסם את כתביו של מרקס. בעקבות האיסור, מהפכנים החלו לאסוף את כתביו של מרקס ושל אישים הדומים לו ברעיונותיהם ושמרו אותם בספריות מחתרתיות.
חיי הנישואים
באחד מחוגי הדיון פגשה לראשונה את ולדימיר איליץ' אוליאנוב, מרקסיסט מסור, אשר בהמשך שינה את שמו ללנין. נאדיה התרשמה מנאומיו אך לא מאישיותו, לפחות בהתחלה. קשה לדעת פרטים רבים על מערכת היחסים בין נאדיה ללנין, מפני שאיש מהם לא דיבר על חייהם האישיים לעיתים קרובות.
באוקטובר 1896, מספר חודשים אחרי מעצרו של לנין, נאדיה נעצרה אף היא. לאחר זמן מה, לנין נשפט ונגזר עליו להשלח לגלות בסיביר. הם תקשרו ביניהם מעט מאוד בזמן שהותם במאסר, אך לפני שעזב לסיביר, לנין כתב "מכתב סודי" לנאדיה שנמסר לה בידי אימה. במכתב נרמז שיכולים להרשות להצטרף אליו בסיביר אם היא תטען שהיא מאורסת לו. באותה עת, נאדיה עדיין המתינה למשפט שלה בסיביר. היא הורשתה ללוות את לנין בתנאי שהם יתחתנו ברגע שהיא תגיע אליו.
בספר הזכרונות שלה, נאדיה כתבה "כשהוא היה לצידי, גם עבודה בתרגום נעשתה מתוך עבודה". מערכת היחסים שלה עם לנין הייתה יותר כשל אנשי מקצוע מאשר זוג נשוי, וקולונטאי השוותה אותה לחיי עבודות, אך נאדיה נשארה נאמנה ומעולם לא שקלה גירושין.
יש המאמינים כי נאדיה סבלה ממחלת גרייבס, מחלה שמשפיעה על בלוטת התריס בצוואר, מה שגורם לעיניים לבלוט מחוריהן ולהתהדקות הצוואר. בנוסף, אצל נשים הסובלות מהמחלה, עלולה להיגרם הפרעה במחזור החודשי, מה שיכול להסביר מדוע ללנין ולנאדיה מעולם לא היו ילדים.
לאחר שחרורו, לנין עזב לאירופה והתיישב במינכן, לשם הצטרפה אליו נאדיה לאחר שחרורה ב-1901. לאחר הגעתה, הזוג עבר ללונדון.
קריירה פוליטית
לנאדיה היו חיים פוליטיים פעילים: היא פעלה בסיעה הבולשביקית של מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית החל משנת 1903. היא הפכה למזכירה של הוועדה המרכזית ב-1905; היא שבה לרוסיה באותה השנה, אך עזבה פעם נוספת אחרי המהפכה הכושלת של 1905, ועבדה בתור מורה בצרפת במשך כמה שנים.
לאחר מהפכת אוקטובר ב-1917, היא מונתה לסגניתו של אנטולי לונצ'רסקי, קומיסר העם של החינוך (נרקומפרוס), ושם החלה לנהל את ה"ונשקולניאי אוטדל" (Vneshkol'nyi Otdel), מחלקת החינוך של המבוגרים; היא הפכה לראש ועדת החינוך ב-1920, וכיהנה כסגנית קומיסר (שר בממשלה) בין השנים 1929 עד 1939. היא תרמה לייסודם של הקומסומול ותנועת הפיונירים, כמו גם למערכת החינוך הסובייטית, כולל לצנזורה ולשטיפת המוח שבתוכה. בנוסף, היא תרמה להתפתחות הספרנות הסובייטית.
קרופסקיה הפכה לחברה בוועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית של האיחוד הסובייטי ב-1924, חברה בוועדה השולטת של האיחוד ב-1927, חברה בראש המפלגה הקומוניסטית וקיבלה את התואר "אזרח של כבוד" ב-1931. ככל הנראה, היא העדיפה את דעותיו של סטלין בדיונים החשובים בין האופוזיציה השמאלית לבין הרוב הקומוניסטי בשנות ה-20 של המאה העשרים. בשנת 1925, היא תקפה את לב טרוצקי בפולמוס שנוצר כתגובה לספרו של טרוצקי "לקחים מאוקטובר". בוויכוח, היא טענה כי "ניתוחים מרקסיסטיים הם לא הצד החזק של חברנו טרוצקי". בנוגע לוויכוחים סביב תאוריית הסוציאליזם בארץ אחת נגד המהפכה המתמדת, היא טענה שטרוצקי "לא מעריך מספיק את תפקידה של האכרות". יתרה מזאת, היא טענה בעקשות שטרוצקי פירש בצורה שגויה את המצב המהפכני שנוצר בגרמניה אחרי מלחמת העולם הראשונה. במהלך הצבעת הקונגרס ב-1925, היא תמכה בהתחלה בגריגורי זינובייב ובלב קמנייב, אך לבסוף הצביעה בעד התהליך נגד ניקולאי בוכארין והוצאתם של טרוצקי, זינובייב וקמנייב מהמפלגה.
ב-1936 היא הגנה על מגבלות ההפלה שאושרו בממשלה הסובייטית באותה השנה, בטענה שהן חלק ממדיניות עקבית שנאכפת מאז 1920 כדי להיפטר מהסיבות השונות להפלה.
בגיל מבוגר, קרופסקיה כתבה ביוגרפיה על שארית חייה עם לנין, אשר תורגמה לאנגלית ב-1930 בשם "Memories of Lenin", וב-1970 תורגמה מחדש בשם "Reminiscences of Lenin". הספר מעניק עדות מפורטת על חייו של לנין לפני עלייתו לשלטון ומסתיים ב-1919. אולם, התוכן נערך בידי גורמים לא ידועים אחר שקרופסקיה סיימה לכתוב אותו, לכן קיימת אפשרות שהספר אינו אמין.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
