נאום ההספד של פריקלס
נאום ההספד של פריקלס הוא נאום מפורסם אותו נשא פריקלס בטקס ההלוויה הממלכתית לחללי השנה הראשונה של המלחמה הפלופונסית. הנאום שמצוי בידינו מובא על ידי תוקידידס בספרו "תולדות המלחמה הפלופונסית". לאור נטייתו של תוקידידס לכתוב נאומים שונים בסגנונו שלו וכפי ראות עיניו (כפי שהוא מודיע לקוראיו בתחילת ספרו), קשה לדעת עד כמה הנאום המובא על ידי תוקידידס נאמן או אפילו קרוב לנאום המקורי שנישא על ידי פריקלס. השפה של הנאום - קשה, סבוכה ותובענית כפי סגנונו הרגיל של תוקידידס, אך מבחינת התכנים הנאום מביע היטב את תפישת העולם והאידאולוגיה של אתונה בראשית המלחמה הפלופונסית.
הנאום מהווה מסמך נדיר, חשוב ומרשים המתאר את האידאולוגיה של הדמוקרטיה האתונאית במאה החמישית לפנה"ס.
רקע
הסוגה
החל במאה החמישית לפנה"ס התפתח באתונה מנהג של טקסי קבורה ציבוריים לחללי מלחמה. טקסים אלו התנהלו על פי כללים קבועים, ששיקפו במובהק את הדמוקרטיה הייחודית: קבורה כללית על פי השתייכות שבטית, ללא הבחנה בין אצילים לפשוטי עם, בין עשירים לעניים או בין מפקדים לחיילים. כחלק מריטואל הטקס נכלל נאום הספד ממלכתי.
מאותה התקופה השתמרו מספר נאומי הספד, ביניהם נאומיהם של גורגיאס, ליסיאס, אפלטון (שמהווה למעשה פארודיה על נאומי ההספד), דמוסתנס והיפרידס. נאומו של פריקלס הוא המפורסם שבכולם.
נאומי הספד הכילו מוטיבים קבועים: התפארות במוצא, סקירה היסטורית (לא תמיד נאמנה לאמת), שבח והלל לאבות ולנופלים, הבעת אמון בעליונות הפוליס וניחומים למשפחות החללים.
רקע מדיני
פריקלס, מנהיג אתונה, האמין שנים רבות כי התנגשות צבאית עם ספרטה ובנות בריתה בלתי נמנעת. בהתאם לכך נערכה אתונה זמן רב מראש לעימות ומשזה פרץ, הייתה אתונה מוכנה. אתונה התבססה במלחמה על יתרונה הימי המובהק על יריבותיה, בעוד שביבשה ניהלה מערכה הגנתית כנגד פלישת צבא היבשה העדיף של ספרטה. לפיכך, לא סבלה אתונה מנזק רב במהלך השנה הראשונה למלחמה, ונראה היה כי מדיניותו של פריקלס נוחלת הצלחה. בתום שנה זו נערך הטקס המסורתי להלווית חללי המערכה, ובו נשא פריקלס את נאום ההספד.
מבנה הנאום
הנאום נפתח בהצדקת המנהג של הספד החללים (תולדות מלחמת פלופונס, ספר שני פרק ל"ה). מיד לאחר מכן (פרק ל"ו) מדבר פריקלס בשבח אבות העיר והעלאה על נס של ניצחונות העבר שלהם.
פרקים ל"ז-מ"א המכילים שבחים למשטר האתונאי מהווים את החלק המעניין ביותר מבחינה היסטורית. פריקלס מתאר את היסודות האידאולוגיים של הדמוקרטיה האתונאית, תוך "עקיצת" משטריהם של אויבי אתונה. בין היסודות אותם מציין פריקלס בנאומו:
- שוויון בפני החוק
- חופש הדיבור
- חופש התנועה
- היעדר כפייה בחיי הפרט
- כיבוד המוסדות והחוק (דוגמה לכוונתו בזאת ניתן למצוא בפרשת מותו של סוקרטס)
- הערכת האדם על פי כישוריו ומעשיו בלבד, ללא אבחנה במוצאו
- עידוד אקטיביזם פוליטי
- פעילות ציבורית קהילתית
- מסחר ותעשייה מפותחים
- תמיכה סוציאלית בחלשים
הנאום מסתיים (פרקים מ"ב-מ"ו) בתשבחות לחללי המלחמה והבעת תנחומים למשפחותיהם, כולל הבטחה לסעד כלכלי ליתומי המלחמה.
הערכת האותנטיות של הנאום
הנאום, כאמור, מצוטט על ידי תוקידידס. תוקידידס הבחין בספריו בין נאומים ששמע בעצמו לבין אלו ששמע את שחזורם מאחרים. נאום ההספד שייך קרוב לוודאי לקטגוריה הראשונה - תוקידידס אינו מציין זאת במפורש אולם מבחינת הנסיבות סביר שתוקידידס נכח יחד עם שאר אזרחי אתונה בטקס.
יתרה מזאת, ישנם מספר סימנים נוספים המחזקים את הדעה כי הציטוט נאמן למקור: המבנה של הנאום, הלוגיקה שלו ומעל הכל הכריזמה המשתמעת מסגנון הנאום, מעידים כאלפי עדים על פריקלס - המנהיג המוכשר והכריזמטי של אתונה בשיא הצלחתו.
לקריאה נוספת
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: נאום ההספד של פריקלס |
- תוקידידס, תולדות מלחמת פילופוניס. תרגם מיוונית והוסיף הערות א' א' הלוי, הקדים מבוא אלכסנדר פוקס. ירושלים, מוסד ביאליק, תשי"ט.
- אלכסנדר פוקס, אתונה בימי גדולתה: המשטר, החברה וחיי-הרוח בעיר-מדינה יוונית. ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ה 1975.
- אפרים דוד, הדמוקרטיה הקלאסית, הוצאת מאגנס, 2003.
