נאו סול
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| מקורות סגנוניים | מוזיקת נשמה, רית'ם אנד בלוז עכשווי, היפ הופ, פאנק (Funk), ג'אז, מוזיקה אלקטרונית, מוזיקת האוס, פופ |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | שנות ה-80 של המאה ה-20 – שנות ה-90 של המאה ה-20, ארצות הברית ובריטניה |
| כלים | גיטרה, גיטרה בס, קלידים, תופים, קולות (שירה, ראפ), סינתיסייזר, צופר, מכונת תופים |
| נושאים קרובים | |
| אסיד ג'אז, היפ הופ אלטרנטיבי, מוזיקה שחורה, היפ הופ נשמה, נו ג'אז | |
נאו סול הוא סגנון מוזיקלי שהתפתח בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 בארצות הברית ובריטניה ומשלב אלמנטים של רית'ם אנד בלוז עכשווי ומוזיקת נשמה.[1]
הנאו סול זכה להצלחה במיינסטרים במהלך שנות התשעים, יחד עם פריצות דרך מסחריות של אמנים שונים, ביניהם ד'אנג'לו, אריקה באדו, לורן היל ומקסוול. מאז הפופולריות הראשונית שלו והשפעתו על צליל הרית'ם אנד בלוז העכשווי, הנאו סול הורחב וגוון מוזיקלית באמצעות יצירותיהם של אמנים אמריקאים ובינלאומיים כאחד. הנוכחות המיינסטרימית שלה פותחה במהלך העשור הראשון של המאה ה-21, אם כי אמנים חדשים יותר הופיעו באמצעים עצמאיים יותר לשיווק המוזיקה שלהם.[2]
הערות שוליים
- ^ British Soul | AllMusic, web.archive.org, 2010-11-04
- ^ Mark Anthony Neal, Songs in the Key of Black Life: A Rhythm and Blues Nation, Psychology Press, 2003, מסת"ב 978-0-415-96571-2. (באנגלית)
