משום שהיא מובאת בפרשנות מאד לא מדוייקת, ובשינוי פרטים.
הסרתי לגמרי כי המקור באבניה ברזל אינו ברור מספיק וקשה להוציא ממנו שורה ברורה ועובדתית שתתאים למכלול.
אנסה אולי בהמשך לכתוב בתמצות עניין מחלוקת דודו רבי ברוך, שסיבתה היתה אחרת
נושא בדף שיחה:רבי נחמן מברסלב/ארכיון
יש בעניין זה כמה הנהגות סותרות של רבי ברוך, ויש בידי מאמר ארוך שעוסק לבאר וליישב עניין זה, בהסתמכות על מקורות רבים.
אך לא מצאתי עדיין דרך כיצד לנסח בצורה קצרה ומכלולאית.
מי שרוצה לעזור - הנה המידע, בכמה עמודים בקונטרס זה https://drive.google.com/file/d/1dP33Y4i4Wg8SPZ-u6J-9qZ_pZ9YexsZI/view?usp=sharing
מעמוד שי"ב והלאה
לא הבנתי, הפרשנות הלא מדויקת היא של הניסוח פה או של בעל המאמר?
הניסוח פה ודאי לא נכון, בעל המאמר שקישרתי אליו (עמ' שי"ב בספר) מסביר נכון. אבל אני מתקשה להוציא מזה ניסוח קצר ומכלולאי
אני שואל מה כתוב בקישור שכרגע מקושר במכלול?
אסביר את עצמי: בערך כתוב שהסיפור ההוא, (שכתוב במכלול באופן חלקי וחסרים בו פרטים מהותיים שמשנים את המבט) הוא הסיבה להתנגדות רבי ברוך.
דבר זה אינו נכון. התנגדות רבי ברוך היתה מסיבות אחרות.
כתוב בערך שהצטרף למתנגדי רבי נחמן. גם זה לא נכון. רבי ברוך לא הצטרף למתנגדים האחרים ולא הצדיק אותם.
מה כתוב ב'אבניה ברזל'?
אני מחפש ולא מוצא מקור מוקלד שאוכל להעתיק לך.
אך זה מצוטט בספר שקישרתי אליו, עמודים שי"ב והלאה.
ובכל אופן - מה שכתוב כרגע במכלול - זה לא בדיוק מה שכתוב ב'אבניה ברזל'.
טוב, התאמצתי יותר, ומצאתי את המקור מוקלד.
זה מרבי שמואל הורביץ זצ"ל.
וכפי שניתן לראות - הבנה כזו במעשה הזה - יש בה הרבה סתירות.
וּבַקַּיִץ הָיָה מַעֲשֶׂה שֶׁנָּסַע הָר' נָתָן אֶל רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל, וְאָז הָיָה הָר' בָּרוּךְ זְצוּקַ"ל בְּטוּלְטְשִׁין, וְאָז נָסַע רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל לְהָרַב ר' בָּרוּךְ. וּבִקֵּשׁ מוֹהֲרַנַ"ת מֵרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל שֶׁיִּקָּחֵהוּ אִתּוֹ וְלֹא רָצָה רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל. וְהִפְצִיר בּוֹ עוֹד הַפַּעַם, וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל "פַארְשְׁטֵייסְט, סֶ'שְׁטֵייט דִּיר נִיט אָהְן וִוי אַזוֹי דִּיא וֶועסְט מִיר אָנְקוּקֶען" [אַתָּה מֵבִין, לֹא תּוּכַל לַעֲמוֹד בָּזֶה אֵיךְ שֶׁתִּרְאֶה אוֹתִי]. וְהֵבִין מוֹהֲרַנַ"ת זְצוּקַ"ל שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְהִתְעַקֵּשׁ עִמּוֹ. וְנָסַע רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל לְבַדּוֹ. וְנֶהֱנָה מוֹהֲרַנַ"ת מִזֶּה כָּל יְמֵי חַיָּיו. וּבָא רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל אֶל הָרַב ר' בָּרוּךְ, וְכַאֲשֶׁר יָשַׁב רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל אֶצְלוֹ הָיָה מִתְאַנֵּחַ. וַיֹּאמֶר לוֹ הָר' בָּרוּךְ עַל מָה אַתֶּם מִתְאַנְּחִים? וְהֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל שֶׁאֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ לָבֹא לְמַדְרֵגָתוֹ. וְאָמַר לוֹ הָרַב ר' בָּרוּךְ הֲלֹא אַתֶּם כְּבָר כְּצַדִּיק פְּלוֹנִי, וְהֵשִׁיב לוֹ כְּבָר הִגַּעְתִּי לְמַדְרֵגָתוֹ. וַיַּחְשֹׁב לוֹ כַּמָּה מַדְרֵגוֹת שֶׁל צַדִּיקִים עַד שֶׁבָּא לְמַדְרֵגַת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל וְהֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל שֶׁגַּם לְמַדְרֵגָתוֹ הִגִּיעַ, וְשֶׁהִגִּיעַ לָזֶה בְּעֵת שֶׁהָיָה י"ג שָׁנִים. (וְאָז דָּחַף אוֹתוֹ הָרַב ר' בָּרוּךְ עַד שֶׁכִּמְעַט נָפַל מִן הָעֲלִיָּה, עַד שֶׁבָּאָה אִמּוֹ מָרַת פֵיגָא זַ"ל מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן וְלֹא הִנִּיחַתּוּ לִפֹּל). וּמֵאָז הִתְחִיל הַמַּחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם. וְקֹדֶם לָזֶה הָיָה מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁאַל הָרַב ר' בָּרוּךְ לְאֶחָד שֶׁנָּסַע אֶל רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל, מָה עוֹשֶׂה הַפְּלִימֶענִיק [הָאַחְיָן] שֶׁלִּי, וְהֵשִׁיב לוֹ הָיִיתִי שָׁם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְהָיוּ מִתְפַּלְּלִים שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא רָאִיתִי תְּפִלָּה כָּזוֹ, וְאָמַר תּוֹרָה שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי תּוֹרָה כָּזוֹ. וְאָמַר הָרַב ר' בָּרוּךְ זְצוּקַ"ל וָואסֶזְשֶׁע אִיז עֶר, גָּאט [מָה הוּא, אֱלֹקִים?]. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁהָיָה רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל בְּלֶעמְבֶּערְג, הָיָה רָגִיל הָרַב ר' בָּרוּךְ לִשְׁאֹל מֵאֲחוֹת רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל עַל בְּרִיאוּתוֹ וּשְׁלוֹמוֹ. פַּעַם אֶחָד שָׁאֲלָה אוֹתוֹ מִפְּנֵי מָה הוּא חוֹלֵק עָלָיו, וְסִפֵּר לָהּ שֶׁפַּעַם אַחַת לֹא יָדַע פֵּרוּשׁ בְּאֵיזֶה מָקוֹם בַּזֹּהַר, וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַחֲלֹק עוֹד עַל רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל, וּמִיָּד נוֹדַע לוֹ הַפֵּרוּשׁ שֶׁל הַזֹּהַר. וּמֵאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים חָשְׁבָה אֲחוֹת רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל שֶׁמֵּעַתָּה אֵינוֹ חוֹלֵק עָלָיו. וְעַל כֵּן כְּשֶׁבָּא רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל מִלֶּעמְבֶּערְג, הִפְצִירָה מֵאֵת רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל שֶׁיִּסַּע אֵלָיו וְאָז בְּוַדַּאי יִהְיֶה נַעֲשֶׂה שָׁלוֹם אֲמִתִּי. וְאָמַר אָז רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל שֶׁאֲפִלּוּ יָבֹא מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וְיֹאמַר לוֹ שֶׁהָרַב ר' בָּרוּךְ דּוֹדוֹ הוּא בְּשָׁלוֹם עִמּוֹ, גַּם כֵּן לֹא יַאֲמִין לוֹ, אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִתְעַקֵּשׁ עַל שׁוּם דָּבָר עַל כֵּן אֲנִי מֻכְרָח לִסַּע, וְנָסַע וְכוּ'.
כפי שניתן לראות, כל נסיון להבין את המעשה הזה בהשגה שלנו - נידון לכשלון.
מה חשב בהתחלה, ומה אחר כך?
וכי לרבי ברוך היתה בעיה עם ההתפארות? הוא עצמו גם נהג בזה.
רבי ברוך ראה שקרה דבר על טבעי - שאמו מהעולם העליון באה וכו', מדוע המשיך לחלוק?
הוא גם ראה שהבין את אותו זוהר כשקיבל על עצמו לא לחלוק, מדוע אח"כ המשיך?
ואם חלק עליו כ"כ, מדוע התעניין כל הזמן בשלומו?
מדוע לא הסביר לאיש מדוע חולק עליו?
אמנם כתוב שם שמאז החל המחלוקת ביניהם. אך לא כתוב שזה בגלל הפרט הזה שהגיע למדרגת הבעש"ט. (למרות שזה נשמע כך, כי דחף אותו וכו')
מה שמקובל בקרב חסידי ברסלב שזו 'מחלוקת שבין הצדיקים' מהסוג שכתוב עליו בליקוטי מוהר"ן תורה ה' ובעוד מקומות, ועניינה רוחני, להסיר קטרוגים ועוד.
ובמחלוקת השפאלער לא השתתף כלל, להיפך הוא סייע לרבי נחמן ועמד לצדו.
אני לא יודע מה מקורו של הרב הורביץ, בכל מקרה דברים כאלה צריכים להסמך בסופו של דבר על מקורות בני התקופה ההיא (או, עדיף מממחקרים שנסמכים על מקורות בני התקופה) ולא ממחברים מודרניים.
להכחיש את עצם קיום המחלוקת עם הסבא, דבר שידוע מלא מעט מקורות כבר 200 שנה זה דבר לא קביל, ולא יוצא מגדר סנסציה או ספקולציה.
בהנחה וזה נאמר וההשמטה הזאת אמינה, הוא ביקש (באותה נשימה) מתלמידיו שלא לפרסם זאת כדי שלא להרבות מחלוקות בישראל.
(מי שבכ"ז פרסם אלו ננחים חסרי אחריות)
אז אתה זה שלוקח על עצמך כן להרבות מחלוקות בישראל???
עצם המחלוקת היא אכן דבר ידוע ונכתב בכתבי ברסלב בגלוי. לא זה מה שהסרתי.
אתה חושש שזה ירבה מחלוקות בישראל בימינו?
עם חסידי הסבא משפולי החיים בימינו?
אי משום הא אין שום חשש ואפשר לפרסם.
אגב כתי"ק של ר"נ על הסבא משפולי עודנו קיים בימינו.
רוב הציבור החסידי מאד מחשיב את הסבא משפולי, ובודאי שאינם אוהבים זאת.
אם כי גם אצלם מקובל לכה"פ שזו מחלוקת בין גדולים וכמ"ש לגבי רבי ברוך.
אני עדיין חושב שראוי לכבד את רצון רבי נחמן, בפרט שבאותו כת"י עצמו הוא מבקש שלא לפרסם את מה שאמר לאחרים בסוד.
תלמידיו הנאמנים לא פרסמו את זה.
וגם אם כבר פורסם ע"י אנשים חסרי אחריות, לא צריך עוד יותר.
מקוה שדעתי תתקבל, אבל לא אכנס על זה למלחמת עריכות.
לא הכחשתי ולא הסרתי.
הסרתי רק משפט אחד מצוטט, שאינו כזה ידוע
ערכתי שוב. השארתי את עצם עובדת מחלוקת רבי ברוך עליו, ושזה החל לאחר אותה פגישה. הסרתי הפרשנות שכאילו מה שהפריע לו זה אותה התפארות, והוספתי שמקובל חסידי ברסלב שזו היתה מחלוקת רוחנית להמתיק דינים.
צריך לחפש מקור על כל הדברים האלה כמו זה שכך מקובל אצל חסידיו
אני מתקן לפי מה הציטוט שהבאת מהמקור ההואף השמטתי שזה היה עקב זה וכתבתי "לאחר". תוכל להביא מקורות סותרים בשמחה ולהוסיף, אבל אין עניין להשמיט את המקור ההוא כי לדעתך הוא מעבר להשגתנו.
מצאתי מקורות סותרים המאשרים את המקובל אצל חסידי ברסלב.
סליחה על ההעתקה הבעייתית, זה מPDF
- בספר דורש טוב: : "בעת שהרבנית הצדקנית מרת אדל ע "ה בת הרה"ק רבי ברו� ממעזבוז ביקרה אצל הרה "ק מרוזי� זי "ע ביקש ממנה שתספר דבר מה מאביה זי"ע וענתה ואמרה : "הלא ידוע דרכו בקודש שבוודאי היה לו כוונה מיוחדת בזה לדבר על 'כל' צדיקי הדור' וג� על אביכ� הרבי ר' שלו� מפרוביטש זי"ע לא היה נמנע מלדבר , חסידי אביכ� מנעו עצמ� מלבוא לפניו כי לא רצו לשמוע דיבורי� כאלו . פע� אחת בא חסיד של אביכ� ותיכ� התחיל אבי זי"ע לדבר קשות על אביכ� , דרכי מתמיד היתה לשבת בחדר השני מוכנה לכל דב ר הצור�, ואבי זי "ע פנה אלי כמה פעמי� בתו� השיחה ושאל אותי: אדל בתי לא כ� הוא? כמוב� שהייתי מוכרחת לענות "כ�". הג� שהיו לי יסורי� גדולי� לשמוע כל זאת א� אבי המשי� לדבר כל כ� עד שאותו חסיד התחיל לבכות . אבל היה נראה שאי� אלו דמעות של צער ממה שאזניו שמעו, אלא יותר דמעות של חרטה והיינו שא"כ הוא מדוע נסע אליו עד הנה . וכשהבחי� אבי זי"ע שהחסיד הלז מהרהר כ� נז� בו ואמר לו: "עכשיו אגלה ל כוונתי בכל זה: הלא ידוע גודל מדריגותיו של המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע ודרכו בקודש. אחריו בא בנו המלא הקדוש והתחיל לדבר בדר יותר גבוהה אשר אביו זי"ע הזהיר אותו על זה בחייו וג� לאחר פטירתו בחלו�, אבל הוא לא שמע לעזוב את דרכו אשר בחר בה. ואמנ� הוא לא הארי ימי�. אחריו בא בנו רבי שלו� ולקח לעצמו דר עוד יותר גבוהה ומדרגה גדולה כל כ אשר אדע כי ג� הוא לא יארי בה ימי�. וא "כ מהי העצה? להגיד לו לא יאבה לשמוע לי, אי לזאת אדבר ואקטרג עליו, ועי"ז הנני מקוה שלא יפסיד דרכו ומדרגתו הגדולה ויוכל להמשי בה".
- משיח שרפי קודש: בעת לידתו של מוהר "� כאשר נכנס מוהר"� לבריתו של אאע"ה ובשמחת ברית המילה בשבת הגדול דשנת תקל"ב השתתפו אחי אמו הרה "ק רבי ברו� ממעזבוז זי"ע והרה "ק מסעדליקוב זי"ע בעל הדגל מחנה אפרי� . לאחר הברית נכנסו האחי� הקדושי� לבר� את אחות� היולדת ואת הר� הנולד, בקשה מרת פייגא את אחיה הרבי ר' ברו� שיבר� את הר� הנולד שלא תהיה עליו מחלוקת ... הני# הר"ר ברו את ידו הטהורה בביטול ואמר בפה מלא : "דאס איז פארפאל�". זה אבוד! )כי כדי שיהיה קיו� לנשמה גבוהה כזו בעול� השפל בהכרח שתהיה עליו מחלוקת (. )שיח שרפי קודש ח "ב צח אות שא (
- קונטרס ההוספות קי"ח: בקונטרס ההוספות קיח: "שמענו מנכדי הרב הקדוש רבי ברו� ממעז 'בוז' זצ "ל שה� היו מחבבי� מאד את עניי� רבינו ז"ל וסיפרו שאבות� סיפרו לה� שאחד מה� מנכדי הר' ברו� ז"ל היה אצל השולח� של הר ' ברו� ז "ל והיו יושבי� כמה וכמה אנשי� והתחיל אחד מה� לדבר על מוהר "�, והשני דיבר איזה דבר צחות עליו , והר' ברו� ז"ל שחק מזה . והתחיל השלישי ודיבר בלשו� גס יותר וכו' ואח"כ כשהלכו מהשולח� קרא הרב לנכדו הנ"ל ואמר לו: שמעת מה שדיברו ? אמר לו כ.� אמר לו: "אתה חושב שה� צודקי�? דע ל ! מה שהוא יש לו ברגלו אי� לכל אלו בראש�. אבל מה שהחרשתי הוא מפני שאני מוכרח להסתיר אותו כי א� לא , לא היתה יכולה הנשמה שלו להחזיק בגופו. )"אי� מיז איה� פארשטעלי� ווע� ניט וואלט זיי� נשמה ניט גקענט דער האלטי� אי� זיי� גו� "(
- עוד משם: � : ופע� אחד היו כמה אצל השולח� של הרב ברו� ז "ל ודיברו ממוהר"�, ואח"כ כשהלכו אמר רבי ברו� לנכדו "אולי ג� אתה תרצה לעשות כמות� אני מזהיר : 'אתה תשחק באש' )ועסטו זי� שפילי� מיט פייער(. 'ומה שאני שתקתי זה כי אני מוכרח לחלוק עליו כדי שיוכל להיות בזה העול�"
- עדות רא"ח רוזין בשם זקן אחד שהיה נכד ר' ברוך: ובדומה למובא לעיל סיפר הרה "ג רבי אליהו חיי� רוזי� זצ"ל שבעיר מעז'בוז ' התגורר זק� מופלג בש� ר' מיכטש'ע שהיה נכדו של הרה "ק רבי ברו� ממעזבוז זי"ע . פע� נזדמ� לביתו חסיד ברסלב מהעיר טולטשי� ור ' מיכטש'ע שאלו מאי� הוא, משענה לו כי הוא מטולטשי� נענה אליו ר' מיכטש'ע ואמר: "הנה טולטשי� קרובה אל ברסלב . הסכת ושמע מה ש'בעיני ראיתי ובאזני שמעתי' בהיותי ילד. כי כמה פעמי� זכיתי שזקני הקדוש הושיבני בחיבה על ברכיו ובעת שהייתי נוכח בשולחנו הטהור של סבי הרה"ק ממעזבוז יחד ע� עוד כמה מנכדיו היה המעשה הזה : פע� אחת באמצע עריכת השולח� החלו כמה אנשי� להתלוצ$ מהרה "ק מוהר "� מברסלב וזקיני שמע את דבריה� א� לא הגיב מאומה. בר� לאחר מכ� אמר לי זקיני : "דע ל� כי כפות רגלי הרה "ק רבי נחמ� גבוהי� ונעלי� יותר מראש� של אלו שדיברו עליו..".( שאלתי אותו ( "א� כ� מדוע שתק הסבא ולא מחה בה� ?!" ענה לי סבי ואמר : "לא אמרתי דבר בעת שדברו עליו מפני שנשמתו של רבי נחמ� גבוהה מאד ולא היה לה קיו� בעול� הזה לולא המחלוקת שעליו והדיבורי� כנגדו..".
- וכאשר אמו של מוהר "� מרת פייגא שהיתה אחות רבי ברו� נכנסה לאחיה רבי ברו� ושאלה אותו: מה זה שהעול� אומרי� שאתה מרחק את בני? השיב לה: "אני מסתיר אותו מפני שאי� העול� כדאי עוד לזה האור".
- מספר מעשי נחמיה וספר טעמי המנהגים: כאשר נפטר הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב ר$ אחד לספר זאת בשמחה להרה "ק רבי ברו� ממעזבוז שחלק עליו, ולתדהמתו מיד כאשר שמע זאת הרה"ק רבי ברו� קרע מיד את בגדיו ובכה בדמעות שליש והמבשר לא הוציא את שנתו ר "ל ע"כ. )מעשה נחמיה( ובספר טעמי המנהגי� )עמוד תקכב( מובא שאמר לו: "שוטה שכמו . וכי התנגדתי לו?והלא כל התנגדותי נבעה מידידות לאחר שראיתי שהשט� ומלאכי השרת מתקנאי� בו".
כפי שאתה יכול לראות אלה מקורות הרבה יותר חזקים וברורים מהסיפור שבאבניה ברזל
ראתי את שלושת הראשונים, אני מניח שכולם באותו סגנון, מדובר על דיבורים קשים שאינם אמיתיים ומטרתם נסתרת. לקשר את זה למעשה עם רבי ברוך ורבי נחמן - זה ממש מחקר מקורי שאין מקומו במכלול, רק אם תמצא מקור שמקשר ביניהם וטוען שזו היתה הסיבה ליחס של רבי ברוך לרבי נחמן.
סתם שים לב שבדרך הזו אנחנו יכולים לבחור כל דיבור קשה בחסידות אם הוא היה אמיתי או מכוון למטרה נסתרת - זה לא נגמר.
ועוד: ההסקה המתבקשת מהניסוח שכתבת, כאילו מחלוקתו של רבי ברוך היא 'בגלל' התפארות מוהר"ן (כאילו ההתפארות עצמה לא מקובלת עליו, או שאינו מאמין לו), לא מקובלת על חסידי ברסלב.
דהיינו - זה לא נכון. זו לא היתה כוונת רבי שמואל הורביץ בסיפורו. לפרש כך הוא זלזול בשני הצדדים.
רבי ברוך לא התנגד לרבי נחמן כי לא הסכים עם מה שאמר, הרי בתוך אותה שיחה הוא זה שאל אותו לאן הגיע, דהיינו שסמך עליו שיודע היטיב מה שאומר!
ההסבר בזה הוא אחר לגמרי: שדווקא כיוון שהאמין לדבריו - ראה את הסכנה המרחפת עליו, ועל כן חלק עליו כדי להמתיק הדין מעליו, וכפי שעשה גם עם רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ועוד רבים, וכפי שמבואר בליקוטי מוהר"ן שאלה הסיבות למחלוקת שצדיקים חולקים אלה על אלה.
אני מבין שזה לא נשמע מספיק מכלולאי, אבל לכתוב אחרת - זה לחטוא לאמת ולזלזל בשניהם.
בשביל לכתוב את זה במפורש במכלול אתה צריך למצוא מי שכותב זאת במפורש. יותר מזה אפשר כמו שכתבתי למטה בשרשור הזה.
עשיתי בצורה אחרת:
מקובל אצל חסידי ברסלב וכו' + מקור, וכפי שמקובל אצל חסידים לגבי מחלוקתו עם אחרים + מקור.
אז המקורות האחרונים יותר מפורשים מהראשונים, וחלקם מקשרים ביניהם בפירוש.
אני חייב לציין שתרבות הדיון שלך מעוררת השתאות - פשוט תענוג לקיים דיון בנושאים כאלה רגישים בצורה כ"כ עניינית!
אכן טוב שאמרת וטוב שקראתי את כולם כעת - אכן זה חשוב באמת, רק שלקשר את זה ישירות לאותה אמרה אי אפשר כי זה מחקר מקורי. כדאי להוסיף זאת במשפט מיד לאחר הסיפור של רבי ברוך ושהקורא יחליט מעצמו אם לקשר ביניהם או לא - צריך לחשוב על ניסוח טוב.
אגב את 1 ואת 7 לא צריך להכניס כמקור למשפט שמוסיפים - זה לא רלוונטי לערך הזה - כדאי לבדוק אם זה לא מופיע בערך של רבי ברוך ולהוסיף שם. מקור 2 לא רלוונטי לדיון שלנו וגם לא לרבי ברוך - אולי למקום אחר בערך של רבי נחמן. המקורות שמדברים על יחסו שלו לרבי נחמן בפירוש טובים לעניין מה שדיברנו.
אני רואה שהחלטת בכל זאת לציין את מקורות 1 ו-7 בערך של רבי נחמן - אשמח אם מישהו מהמנטרים יביע דעתו האם הוא חושב כמוני או כמוך.
לגבי דרישת המקורות שהוספתי - כיון שיש כבר מקורות - אם לא תמצא את המקור המדויק באותם המקומות - צריך להסיר אותם.
הספר בו מצאתי את הציטוטים האלה, לא צויין בו המיקום באותם ספרים, משום מה.
לתת את אותו ספר כמקור, אני מסופק אם מתאים למכלול. (כי הוא לא המקור, סך הכל הביא אותם לחזק את דבריו)
מה שאולי אפשר זה לפנות למחבר שיתן לי את המקור המדויק, אנסה בל"נ לפנות למייל שלו
אם תוך כמה ימים זה לא מצליח, תוסיף אותו כמקור. לפחות אנחנו נתלים במישהו ולא בעצמנו, וכל אחד יוכל להסתכל בפנים ולראות אם זה מספק אותו.