נחום שמיר
נחום שמיר (ז' ניסן תרע"ז, 30 במרץ 1917 – י"ב בניסן תשנ"ה, 12 באפריל 1995) היה מפקד הבריחה האחרון באיטליה המוסד לעלייה ב', גזבר של מחלקת העלייה באירופה בהסוכנות היהודית, ראש משלחת משרד הביטחון בארצות הברית וקנדה, מנכ"ל חברת השילומים[1][2] מנכ"ל חברת הנפט הלאומית, מנכ"ל הסנה, חברה ישראלית לביטוח,[3] ציר כלכלי בארצות הברית וקנדה,[4] מנכ"ל החברה לישראל,[5] מנכ"ל בית ברל ומייסד המכללה האקדמית בית ברל,[6] מייסד תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער עם אורנה פורת ויו"ר ההנהלה, קונסול כללי בשיקגו, יו"ר הנהלת מוזיאון ארץ ישראל,[7] פסל.
ביוגרפיה
נחום שמיר נולד בקרקוב בפולין לאבא (אברהם) ופרידה (לבית זיידן) וכסמן. הוא היה הבן השני מארבעה ילדים. הבית היה בית יהודי ציוני. הוא למד בגימנסיה עברית והיה פעיל בתנועת נוער ציונית.
ב-1934 עלתה המשפחה ארצה והתיישבה בתל אביב. שמיר יצא לעבוד בבניין, פרדסנות ומכונאות רכב כדי לעזור בפרנסת המשפחה. בערבים היה פעיל כראש שבט של תנועת עקיבא. מאוחר יותר הצטרף לארגון ההגנה.
בשנת 1944 הצטרף לחבריו מתנועת הנוער עקיבא מקרקוב והיה ממקימי קיבוץ נווה איתן בעמק בית-שאן. בשנת 1948 במלחמת השחרור היה שליש בגדוד 13 של חטיבת גולני תחת פיקודו של אברהם יפה והשתתף בקרבות על נצרת וצפת. בסוף שנת 1948, נשלח לאיטליה כמפקד הבריחה וממונה על העלייה של המוסד לעלייה ב', והיה אחראי על הברחת גבולות של פליטי השואה, קליטתם במחנות מעבר ושליחתם באניות ארצה. בתקופה זו החלה גם עליה ממצרים ולוב דרך איטליה לישראל. בשנת 1951 נשלח לפריז, צרפת ושימש גזבר של מחלקת העלייה בהסוכנות היהודית, בתקופה של עליית מאות אלפי יהודים מאירופה, אסיה ואפריקה. בשנת 1952 החליף את שמעון פרס כראש משלחת משרד הביטחון בארצות הברית וקנדה. בשנת 1955 החליף את הלל דן כמנכ"ל חברת השילומים וכיהן בתפקיד זה עד סיום פעולתה של החברה בשלהי שנת 1963. בתפקיד זה יזם בין היתר את הקמת מספנות ישראל והיה יו"ר ההנהלה שלה.
בסוף שנות החמישים היה ממקימי ומנהל חברת הנפט הלאומית. בנוסף היה גזבר הוועד הציבורי שהביא להקמת משכן קבע לתיאטרון הקאמרי ברחוב דיזנגוף בתל אביב. בשנת 1962 התמנה למנכ"ל חברת הביטוח "הסנה" ושימש בתפקיד זה כשנה וחצי.
בשנת 1964 מונה לציר הכלכלי בארצות הברית וקנדה.[8].
שמיר יזם את הקמת המכללה האקדמית בית ברל, המכללה הראשונה בישראל. עם שובו מארצות הברית ב-1968 התמנה למנכ"ל בית ברל והחל לקדם הקמת מכללה כדי לאפשר לצעירים מהפריפריה לזכות בהשכלה אקדמית.[9]. במקביל, הקים עם אורנה פורת את תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער והיה יו"ר ההנהלה.
בשנת 1977 מונה לקונסול כללי בשיקגו ובשובו ארצה היה יו"ר הנהלת מוזיאון ארץ ישראל.
עם צאתו לגמלאות ב-1981, החל לפסל בעץ. בשנת 1984 השתתף בתערוכה קבוצתית בניו יורק ב-"American Israeli Art Gallery", ובשנת 1987 הציג תערוכת יחיד במוזיאון בית עמנואל ברמת גן.
נפטר בתל אביב ב-1995. היה נשוי למלכה לבית פס, אותה הכיר והדריך בתנועת הנוער. לשניים נולדו שלושה ילדים. אחד מהם הוא הפסנתרן, שחקן הקולנוע והצייר אורי שמיר.
הנצחה
בניין ההנהלה של המכללה האקדמית בית ברל נקרא על שם "נחום שמיר, מייסד מכללת בית ברל ומנהלה בשנים 1970 - 1976", כפי שנכתב בשלט בבניין.
קישורים חיצוניים
אורי שמיר מספר על אביו נחום שמיר בישיבה מיוחדת במכללה האקדמית בית ברל
לקריאה נוספת
- יצחק גרינברג, אקדמיה ותנועה פוליטית - מכללת בית ברל 1990-1970, דור לדור - סדרת המונוגרפיות ל"ח
הערות שוליים
- ^ נפתלי לביא, נ. שמיר משילומים לנפט 24.9.1961, הארץ
- ^ מאמר ב"הארץ": נ. שמיר משילומים לנפט 24.9.1961
- ^ מאמר ב"מעריב": נ.שמיר למנהל "הסנה" 5.8.1962
- ^ מאמר ב"דבר": נחום שמיר ציר כלכלי בוושינגטון 12.8.1963
- ^ מאמר ב"מעריב": החברה לישראל תנפיק מניות בארצות הברית 26.5.1969
- ^ מאמר ב"מעריב": קיום בית ברל מובטח כמקנה ידע מעבר למקובל 18.11.1974
- ^ מאמר ב"מעריב": הקרב על מוזיאון הארץ 30.5.1980
- ^ החתימה על מזכר ההבנה החשאי בין ישראל לארצות הברית ב-10 במרס 1965 |, באתר catalog.archives.gov.il
- ^ יצחק גרינברג, אקדמיה ותנועה פוליטית - מכללת בית ברל 1970-1990, דור לדור סדרת המונוגרפיות ל"ח, תשפ"א - 2021
