ניסן רזניק
ניסן רזניק היה פרטיזן יהודי וממארגני "הבריחה" בפולין וברומניה. הוא היה ממניחי היסוד הרעיוני והארגוני של תנועת ההתנגדות פפא"ו "(ארגון הפרטיזנים המאוחד)", ומהראשונים שקראו ליהודים להתגונן בנשק.[1] בהמשך, הוא עבר לאיטליה והמשיך בפעילותו בענייני עלייה, בריחה וחינוך במוסדות הפליטים.
קורות חייו
ניסן רזניק נולד בפינסק בשנת 1918 והיה מראשי תנועת הנוער "הנוער הציוני" . עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עבר לוילנה, שם היה מראשי הקואורדינציה הציונית[2].
ביוני 1941 פלשה גרמניה הנאצית לברית המועצות. בין הקורבנות הראשונים של ההשמדה הגרמנית היו רבים מיהודי וילנה, שנרצחו בקרבת מקום, בפונאר. רזניק היה ממניחי היסוד הרעיוני והארגוני של תנועת ההתנגדות פפא"ו, ארגון הפרטיזנים המאוחד, שהוקם בגטו וילנה על ידי חברי תנועות הנוער השונות והקומוניסטים ותכננה התנגדות מזוינת. ארגון הפפא"ו היה ארגון מחתרת יהודי אנטי-גרמני שפעל בגטו וילנה. הארגון איחד בתוכו יהודים קומוניסטים, בונדיסטים, וציונים. הקריאה למרד באה לידי ביטוי בכרוז שהוקרא ב-31 בדצמבר 1941. עם חיסול הגטו ב-1943 וכישלון תוכנית ההתנגדות הצטרף עם אחרים לפרטיזנים שלחמו ביערות ליטא. לאחר השחרור היה ממארגני ה"בריחה" בפולין ורומניה. רזניק עבר לאיטליה והמשיך בפעילותו בענייני עלייה, בריחה וחינוך במוסדות הפליטים[3].
בשנת 1947 עלה לארץ והצטרף לקיבוץ ניצנים שעל גבול מצרים. ב-7 ביוני 1948, במהלך מלחמת העצמאות, נערך הקרב על ניצנים, אשר הסתיים בכיבושו של קיבוץ ניצנים על ידי חיל המשלוח המצרי. כמה עשרות מן המגינים הישראלים נהרגו. רוב האחרים, כולל ניסן רזניק, נפלו בשבי (97 גברים ו-7 נשים). לאחר נפילת ניצנים הם הובלו למשטרת מג'דל והוצעדו ברחובות העיירה. לאחר מכן הובלו לעזה. הם עמדו בלחץ חקירות, אך מסרו רק פרטים מזהים. לאחר מכן הועברו לאל עריש, שם שהו כשלושה שבועות בתנאים קשים, נתונים למלקות והשפלות. משם הועברו למחנה עבאסיה שליד קהיר, שם רוכזו כל שבויי צה"ל.
הפצועים קשה רוכזו בבית חולים צבאי בעיר קובה וקיבלו טיפול רפואי גרוע. הנשים נכלאו מחוץ למחנה עבאסיה בתנאי רווחה יחסית. בתחילה כיהנו חמישה מאנשי ניצנים בוועד שנבחר על ידי השבויים, אולם הם לא הצליחו להביא להטבת תנאי השבויים. המכות וההתעללויות נמשכו, וביקורי נציג הצלב האדום בקהיר בכלא לא סייעו להקלת המצב. נציג הצלב האדום לא עמד על כך שיינתן לו להיפגש עם השבויים ביחידות, ולאחר שעזבו המשיכו להתעלל בהם.
בסוף אוקטובר 1948, לאחר מבצע יואב, כבש צה"ל את האזור מחדש. חברי ניצנים חזרו מן השבי לאחר הסכם שביתת הנשק עם מצרים, אשר נחתם ב-24 בפברואר 1949. סעיף מס' 9 התייחס לשבויים: "כל שבויי המלחמה הנמצאים בידי כל אחד מהצדדים להסכם זה, המשתייכים לכוחות המזוינים הסדירים והבלתי סדירים של הצד השני יוחלפו". בסעיפי משנה של סעיף זה נקבע כי החילופין יחלו תוך עשרה ימים בפיקוח מנגנון האו"ם. רזניק חזר יחד עם השבויים.[1]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 ניסן רזניק, באתר משואה, 30/01/2020
- ^ ראובן מירן, ניצנים מאפר, יד ושם, 2003
- ^ ניסן רזניק, באתר איגוד יוצאי וילנה והסביבה, 17/02/2020
