ניקוס קאזאנצאקיס
ניקוס קאזאנצאקיס (Νίκος Καζαντζάκης, נודע גם בשם העט פטרוס פסילוריטי; 18 בפברואר 1883 - 26 באוקטובר 1957) היה סופר, מתרגם, ונוסע יווני. חיבר שירים, סיפורים, רומנים ורשמי מסע וידוע בעיקר בשל ספריו "זורבה היווני" ו"הפיתוי האחרון".
ביוגרפיה
נולד בשנת 1883 בהירקליון שבאי כרתים. משנת 1902 למד משפטים באוניברסיטה אתונה ובשנת 1907 החל ללמוד פילוסופיה באוניברסיטת סורבון. בפריז פגש את הנרי ברגסון והושפע ממנו רבות.
עם חזרתו ליוון, החל לתרגם ליוונית מסות פילוסופיות וכתבים של ברגסון, כמו גם כתבים של ניטשה ודרווין. ב-1914 קאזאנצקיס פגש את אנגלוס סיקליאנוס ויחדיו טיילו במשך שנתיים במקומות שונים ביוון והלה הושפע רבות מן הלאומנות של ידידו סיקליאנוס.
בשנת 1911 נשא לאישה את גאלאטה אלקסיו. הזוג התגרש בשנת 1926. לאחר גירושיו התחתן בשנית עם אלני סאמיו בשנת 1945. בין 1915 ל-1917 היה שותפו לעסקים של גאורגיוס זורבס, שהיווה מאוחר יותר השראה לדמותו של "זורבה היווני". את האידאולוגיה הקומוניסטית גילה קאזאנצאקיס בזמן שהותו בברלין, שהייתה אז עדה למתחים פוליטיים, וגילה אהדה והערצה למנהיג מהפכת אוקטובר, ולדימיר לנין. קאזאנצקיס אמנם לא היה קומוניסט עקבי, אף על פי שביקר ואף התגורר למשך תקופה קצרה בברית המועצות אצל הפוליטיקאי והסופר ויקטור סרג'. אך עלייתו של סטלין הביאה להתפכחותו ובעקבות כך התנער מהקומוניזם הסובייטי. בערך באותו הזמן, החל קאזאנצאקיס נוטש אט אט את אמונותיו הלאומניות ואימץ לעצמו אידאולוגיה יותר אוניברסלית.
בשנת 1945, עמד בראשה של מפלגה קטנה שהשתייכה לשמאל הלא קומוניסטי ביוון, ובעקבות כך התמנה לשמש כשר ללא תיק בממשלה היוונית של אותם זמנים. לאחר כשנה הוא התפטר מתפקידו.
בשנת 1946 יצאה עבודתו המפורסמת ביותר, "זורבה היווני", על אינטלקטואל אפרורי שפוגש בפועל מכרה שופע חיות ומשתנה עקב חוויותיהם המשותפות. אגודת הסופרים היוונים המליצה אז עליו ועל אנגלוס סיקליאנוס למועמדות זכייה בפרס נובל לספרות. הוא היה מועמד שוב ב-1957, היא שנת מותו, אך הפסיד את פרס נובל לאלבר קאמי בהפרש של קול בודד. מאוחר יותר טען קאמי כי קאזאנצאקיס היה ראוי לקבל את הפרס במקומו.
ב-1951 יצא ספרו "הפיתוי האחרון" בו הציג את אותו האיש כאדם הקרוע בספקות ורחוק משלמות. תיאור זה, יחד עם הצגת פאולוס השליח כרמאי ועוד פרטים, הביא עליו את חמת הממסד הנוצרי. הכנסייה היוונית האורתודוקסית ניסתה לתבעו לדין באשמת כפירה, והוותיקן הכליל את הספר ברשימת הספרים האסורים. עוד בימיו תורגמו עבודותיו לארבעים-ותשע שפות שונות. רק ב-1955 נדפס הספר ביוון עצמה, לאחר התערבות מיוחדת של פאולוס, מלך יוון.
בסוף שנת 1957, חרף מחלת הלוקמיה שממנה סבל, ערך קאזאנצאקיס טיול אחרון לסין ויפן, עם שובו נפל למשכב, הוא הועבר לפרייבורג, גרמניה, ושם נפטר מחוליו. הוא נקבר בחומה הסובבת את העיר הירקליון, מכיוון שהכנסייה היוונית האורתודוקסית סירבה שהוא ייקבר בבית קברות. על מצבתו נכתב: "איני מפלל לדבר, איני ירא מדבר, אני חופשי." (Δεν ελπίζω τίποτα. Δε φοβούμαι τίποτα. Είμαι λεύτερος.)
ספרים שתורגמו לעברית
- זורבה היווני, תורגם על ידי חנוך קלעי והופיע בשנת 1958 בהוצאת עם עובד. הספר תורגם שנית על ידי אמיר צוקרמן, והתפרסם בשנת 1995 בשמו המקורי "חייו ומעלליו של אלכסיס זורבס". הספר היה לרב מכר וגם הוסרט סרט על פיו בכיכובם של אנתוני קווין ואלן בייטס.
- חירות או מות, תורגם מצרפתית על ידי מנשה לוין והופיע בשנת 1963 בהוצאת עם עובד.
- פאפא יאנארוס, תורגם מיוונית על ידי יחיאל קמחי והופיע בשנת 1966 בהוצאת עם עובד.
- תרגול רוחני או מושיעי האדם הופיע בהוצאת טרקלין.
- נחש ושושן צחור, תורגם מיוונית: דספינה ליאוזידו שרמיסטר וחיים פסח, הוצאת אבן חשן, 2011.
לקריאה נוספת
Patrick M. O'Neil, Great World Writers: Twentieth Century, Marshall Cavendish, 2014. עמ' 705-712.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: ניקוס קאזאנצאקיס |
- מוזיאון ניקוס קאזאנצאקיס (צרפתית גרמנית ויונית)
- ציטוטים של ניקוס קאזאנצאקיס, באתר "בין המירכאות"
- מאמר על הקשר שבין מחבר הספר "זורבה היווני" לישראלים
- ניקוס קזנצאקיס, מתוך ספרו "נחש ושושן צחור", ynet, 08.07.09
