נמל התעופה הבין-לאומי גיברלטר
 | |||||||||||
| מטוס בריטיש איירווייז ממריא מעל לכביש החוצה את נמל התעופה | |||||||||||
| נתוני השדה | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||
| סוג השדה | ציבורי/צבאי | ||||||||||
| מפעיל | ממשלת גיברלטר | ||||||||||
| עיר סמוכה | גיברלטר | ||||||||||
| קואורדינטות | 36°09′04″N 005°20′59″W / 36.15111°N 5.34972°W | ||||||||||
| גובה מעל פני הים | 5 מטר (15 רגל) | ||||||||||
| מסלולי טיסה | |||||||||||
| |||||||||||
 | |||||||||||
נמל התעופה הבינלאומי גיברלטר (אנגלית Gibraltar International Airport; ספרדית Aeropuerto de Gibraltar) הוא נמל תעופה אזרחי וצבאי השוכן בקצה הצפוני של גיברלטר, כחצי קילומטר ממרכזה של העיר, ובסמוך לגבולה של הטריטוריה עם ספרד. הנמל שייך למשרד ההגנה הבריטי ועומד לרשותו של חיל האוויר המלכותי, אך משמש בעיקר לטיסות אזרחיות, ובמסגרת זו הוא מופעל על ידי ממשלת גיברלטר. בשדה מסלול אספלט בודד (09/27) באורך של 1,829 מטר, ובשנת 2006 חלפו דרכו 330,057 נוסעים ב-3,008 תנועות מטוסים, וסחורה בהיקף של 348 טון[1]. כיום פועלות בשדה רק חמש חברות תעופה סדירות - איבריה (מדריד), אייר מלטה (מלטה) ובריטיש איירווייז, איזיג'ט ומונארך המפעילות קווים ללונדון ולמנצ'סטר.
השדה הוקם מסיבות אסטרטגיות בזמן מלחמת העולם השנייה על מצר היבשה שמצפון לצוק גיברלטר, במקום בו שכן קודם לכן מסלול מירוצים. הוא החל לפעול בשנת 1939, ושימש את הזרוע האווירית של הצי המלכותי הבריטי כשדה תעופה למקרה חירום. מאוחר יותר הוארך מסלול ההמראה היחיד לכיוון מערב בדרך של ייבוש קרקע במפרץ גיברלטר, ולשם כך נעשה שימוש בסלעים מצוק גיברלטר שנחצבו ממנו בעת חפירת המנהרה החוצה אותו.
אחד המאפיינים הייחודיים של הנמל הוא שבגלל שהמסלול חוצה את מצר היבשה ממזרח למערב, לא ניתן להגיע אל הטרמינל שמצפון לו והלאה אל הגבול הספרדי, אלא בדרך של חציית המסלול לרוחבו. מסיבה זו, רחוב וינסטון צ'רצ'יל המחבר בין שני צדדיו של המסלול, נחסם לתנועת כלי רכב ולמעבר הולכי רגל, בכל פעם שמטוס ממריא או נוחת בשדה.
בעקבות הסכסוך על השליטה באי
המחלוקת בין ספרד לממלכה המאוחדת בעניין השליטה על מצר היבשה ברוחב של 800 מטר שבו ממוקם, בין היתר, גם נמל התעופה, העיבה על פעילותו של הנמל משך שנים (מחלוקת זו שונה ונפרדת מטענות הספרדים לבעלות על הטריטוריה כולה). ב-2 בדצמבר 1987 חתמו ממשלת ספרד והממלכה המאוחדת על הסכם לפיו יופעל השדה במשותף לצרכים אזרחיים, וטרמינל חדש יוקם מצפון לו, בתחומי העיר לה לינאה דה לה קונספסיון שבספרד. ממשלת גיברלטר סיכלה את המהלך בשנת 1988 וההסכם לא יושם מעולם. מאז הצליחה ממשלת ספרד למנוע באופן יעיל את הפעלתן של טיסות ישירות בין גיברלטר ליעדים שונים ברחבי אירופה, למעט אלה שבתחומי הממלכה המאוחדת, בין היתר על ידי איסור טיסה מעל שטחה.
בעקבות דיונים בהשתתפות ספרד, הממלכה המאוחדת וגיברלטר, נחתם ב-18 בספטמבר 2006 הסכם שהסדיר מחדש את התנועה האווירית האזרחית מגיברלטר ואליה, והמגבלות הוסרו. בהמשך לכך, ב-16 בדצמבר 2006 החלה חברת התעופה איבריה להפעיל קו טיסה ישיר בין מדריד לגיברלטר, לאחר שמאז שנת 1979 לא נחתו מטוסים ספרדיים בנמל. אחד מסעיפי ההסכם קובע שתנועת נוסעים מגיברלטר ליעדים בתחומי ספרד בלבד, תחשב כתנועה בתוך מדינות שנגן.
הנמל כיום
הטרמינל הקיים והקטן המשתרע על פני 5,000 מ"ר, הוחלף במבנה חדש בן שתי קומות ובשטח של 20,000 מ"ר, אשר הוקם מצידו הצפוני של המסלול בתחומי גיברלטר, וצורתו כשל מעוין שחזיתו הצפונית חופפת לקו הגבול. הוא מסוגל לטפל בתעבורה של עד מיליון נוסעים בשנה, ומותקנים בו ארבעה שערי עלייה למטוס, ומגרשי חנייה ל-500 כלי רכב[2]. כביש חדש מתחת לחלקו הצפוני של המבנה מוביל אל מנהרה חדשה מתחת לחלקו המזרחי של המסלול, אשר מחברת את הטרמינל אל יתר חלקיה של גיברלטר. מעבר הגבול ורחוב וינסטון צ'רצ'יל נותרו במקומם, אך האחרון משמש אך ורק לתנועת הולכי רגל, והוא ישמש כלי רכב אך ורק במקרה חירום. הקמת המבנה תוכננה להסתיים בסוף שנת 2008 בעוד שהמנהרה הייתה צפויה להפתח לתנועה באמצע שנת 2009, אך בשל עיכובים נדחה תאריך היעד לשנת 2011. לבסוף נחנך המבנה באופן רשמי ב-13 ביוני 2012.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
