נעמי אונגר
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דורש עריכה לשונית.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דורש עריכה לשונית. |
נעמי אונגר (16 באוקטובר 1933 – 2 באפריל 2007)[1] הייתה סופרת ישראלית, ניצולת שואה. בעקבות מותו של בנה מתאונת אימונים לחמו היא ובעלה צבי אונגר בתאונות אימונים בצה"ל והובילו להקמת ועדה לטיפול בנושא תאונות האימונים - "ועדת האלוף יעקב לפידות". ספרה בנושא זה "לעצור את הכדור", חולק לכל צוער בצה"ל.
ביוגרפיה
ילדותה ונעוריה
נעמי (סובל) אונגר, נולדה ב-1933 בעיר לודז' בבית ציוני בו הייתה תלויה תמונה של נהלל. אביה היה איש רוח, פעיל תנועת "החלוץ", מורה בגימנסיה, מדריך בקיבוץ הכשרה, אחד מהמנהיגים המקומיים וציר בקונגרס הציוני בבזל.
עם פלישת הנאצים לפולין, ברחה המשפחה מזרחה. ב-1939, יצא האב להשתתף בקונגרס היהודי בבזל אך בדרך חזרה הביתה נרצח. נעמי חזרה עם אמה לבוכניה שליד קרקוב, שם הושמו בגטו. ב-1943, נמסרה נעמי למסלול בריחה של חברי המחתרת הציונית בסלובקיה, שהסתננו להונגריה. מסלול הבריחה החל באשה שהעבירה אותה לצד הארי והיא המשיכה ועברה מיד ליד באמצעות מבריחים לישראל דרך צ'כיה, הונגריה, איסטנבול וביירות. ב-1944 הגיעה נעמי לישראל לקיבוץ יגור שם אומצה על ידי משפחת פלד והצטרפה לאחים: יאיר, יודקה, רוחקה, מנחם ואיה. בשירותה הצבאי, שירתה נעמי בבית דרס, שם עסקה בעבודות סיקול אבנים ושם גם פגשה את מי שלעתיד יהיה בעלה, צביקה אונגר.
תחילת הקריירה כסופרת
נעמי החלה לכתוב בגיל 12. כתיבתה החלה מכתיבת סיכומים בעקבות חוויות מחיי הקיבוץ ומכתיבה ביקורתית על ספרות שקראה.
בזמן מלחמת ששת הימים, כתבה יומן תיעודי המתאר את האירועים במלחמה ובהמשך היא שיתפה פעולה עם חברה לכיתה והן הוציאו עיתון חודשי של חברת הילדים בקיבוץ בשם "חודשון".
בשנת לימודיה האחרונה, כתבה נעמי עבודת גמר מורחבת על התפתחות הרעיונות שהביאו לתנועה הציונית. העבודה נשלחה על ידי המורה/מחנך: טיגר, למחלקת המחקר של ההיסטוריה היהודית באוניברסיטה העברית בירושלים ומייד התקבלה הזמנה ללימודי מחקר אך היא סרבה להזמנה.
לקראת הגיוס, הגיעה נעמי לסמינר כיתות יב' באפעל. שם, בצד האזנה להרצאות של מרצים מהצמרת המנהיגותית, החליטה נעמי על פסק זמן בלימודיה והתגייסה לחטיבת הנח"ל.
בהמשך חייה הבוגרים, כתבה נעמי 4 ספרים.
לחימה בתאונות אימונים בצה"ל
ב-1953 נישאו נעמי וצביקה, אף הוא ניצול שואה. והיא חברה אליו לקיבוץ מלכיה שם נולדו להם ארבעה בנים. ב-1 במאי 1984 נהרג בנם ניצן מפליטת כדור בעת תרגיל של סיירת צנחנים בבקעת הירדן. ומאז החל הזוג אונגר במאבק בתאונות האימונים בצה"ל. את רשמיה כינסה נעמי בספר: "לעצור את הכדור" ולאחר יציאתו לאור, פעלו נעמי וצביקה להפצתו ביחידות צה"ל. בהמשך חולק הספר לכל צוער בצה"ל.
בעקבות פעילותם, הוקמה ועדת יעקב לפידות על ידי הרמטכ"ל דן שומרון.
ב-25 ביולי 1990, ציטט חיים אורון בישיבה המאתיים וחמש של הכנסת השתים עשרה מדברי צביקה ונעמי אונגר וציין כי מאבקם פעילות למניעת תאונות אימונים בצה"ל הוא אחת הסיבות להקמתה של ועדת האלוף לפידות.
ועדה זו חקרה את הדרכים למניעת תאונות בצה"ל והייתה הוועדה הראשונה שטיפלה בנושא בדרג ובהיקף כזה[2].
איתן הבר אמר כי בישראל חיות כמה עשרות, אולי אפילו מאות משפחות שאינן יודעות כי את חיי בניהן הן חייבות לאונגר מקיבוץ מלכיה... "צביקה ונעמי הסתערו על צה"ל ולא הרפו, עד ששונו בזכותם תיקי תרגילים, נהלים והוראות".
על פעילות הזוג אונגר אמרה אל"ם (במיל) ורדה פומרנץ כי הם אינם עוסקים במקרה הפרטי של בנם אלא שואפים לטפל בצורה נקייה בתופעה כולה. ח"כ (לשעבר) יאיר צבן אמר, שכוחם של השניים היה בהיעדר תאוות נקמה: "זה היה מאבק נטו, על מנת שלא יהיו קורבנות נוספים"[3].
ב-2007 נפטרה נעמי ממחלת הסרטן.
ספריה
- נעמי אונגר, וילכו השניים יחדיו, משכל, תאריך הוצאה
- נעמי אונגר, לעצור את הכדור, משרד הביטחון, 1989
- נעמי אונגר, המסע לחיים, מלכיה, 2008
- צביקה ונעמי אונגר, ניצנים על קרעים
לקריאה נוספת
- משה נגבי, כסדום היינו: במדרון ממדינת חוק לרפובליקת בננות, כתר, 2004 (עמוד 186, 190)
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של נעמי אונגר, בקטלוג הספרייה הלאומית
- נעמי אונגר סובל, באתר (פני יגור)
- "ובחרת בחיים..." ניצולי השואה ומדינת ישראל, באתר (יד ושם)
- מדליקי המשואות תשס"ח (2008): צביקה אונגר, באתר (יד ושם)
- אונגר ניצן, באתר (יזכור, אתר הנצחה לחללי מערכות ישראל)
- אורי דרומי, על מנת שלא יהיו קורבנות נוספים, הארץ, 2007
הערות שוליים
- ^ אתר "Billiongraves"
- ^ גדעון דורון, אודי לבל, פוליטיקה של שכול, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003, עמ' 39
- ^ אורי דרומי, על מנת שלא יהיו קורבנות נוספים, הארץ, 2007
