נקיק המוות
נקיק המוות הוא כינויו של נקיק פטרושינו (ברוסית: Петрушинская балка או Балка смерти, בגרמנית: Todesschlucht), אתר בפאתי טאגאנרוג, רוסיה, בו נטבחו 7,000 אזרחים סובייטים בהוראת הצבא הנאצי בסיוע אוגדות לא גרמניות גם בשנת 1941–1943 במהלך כיבוש טאגאנרוג.
רקע כללי
ב-17 באוקטובר 1941 הגיעו אוגדות השריון של דיוויזיית ה-SS ויקינג ודיוויזיית האס אס הראשונה לייבסטנדארטה אס אס אדולף היטלר מארמיית פאנצר 1 בפאתי טאגאנרוג וכמה פאנצרים פרצו דרך לנמל הים ופתחו באש לעבר סירות התותחים "קרנקל" ו"רוסטוב- דון" וספינת התובלה האחרונה שפינתה נשים וילדים. העיר נזנחה על ידי הצבא האדום שנסוג ב-22 באוקטובר 1941.
.jpeg)
נקיק פטרושינו הוא חלקת חול דקה במפרץ טאגאנרוג, לחוף ים אזוב בפרברי דרום-מערב טאגאנרוג. פטרושינו היא מחצבה שנמצאת בסמוך לחברת המטוסים של ברייב, שהוקמה בראשית המאה העשרים לאחר מיצוי טיט לבני בניין שאינם קיימים עוד.
מעשי טבח
יחידת -SS איינזצגרופן Sonderkommando 10a ביצעה רצח עם שיטתי של אזרחי טאגאנרוג עוד מימי הכיבוש הראשונים. הקבוצות הגדולות של אזרחים (זקנים, נשים, קומוניסטים, קומוניסטים צעירים, צוענים, יהודים, וכל אחד החשודים בסיוע לתנועת ההתנגדות של טאגאנרוג) נלקחו מככר ולדימיר בטאגאנרוג לכפר פטרושינו (ליד ברייב) ונורו בנקיק פטרושינו (נקיק המוות).
הטבח בטגאנרוג התחיל עם הפתרון הסופי של השאלה היהודית. ב-22 באוקטובר 1941 הוציא המפקד הנאצי אלברטי, הוראה לכל העם היהודי לענוד מגן דוד ולהירשם. אחריה הגיעה פנייה לאוכלוסייה היהודית בטאגאנרוג שנחתמה על ידי אלברטי. "הערעור" קרא לכל היהודים להתכנס ב-29 באוקטובר 1941 בשעה 8:00 בבוקר ברחבת ולדימיר בטגאנרוג משם הם היו אמורים להילקח לגטו. אלברטי הסביר את הצעד הזה כנדרש בגלל עלייה לכאורה של אנטישמיות בקרב האוכלוסייה המקומית, וכי המשטרה הגרמנית והגסטפו ינהלו טוב יותר את השאלה אם האוכלוסייה היהודית תופרד למחוז מסוים בעיר: "על מנת ליישם אמצעי זה, על יהודים משני המינים ובכל הגילאים, כולל האנשים שנולדו מנישואים בין יהודים ללא יהודים, להיות נוכחים ביום רביעי, 29 באוקטובר 1941 בשעה 8 בבוקר בככר ולדימיר של טאגאנרוג: "על כל היהודים להחזיק מסמכים ולהגיש את המפתחות לבתים ודירות שנלקחו כעת. חיבור או תחרה חייבים להיות מחוברים לתווי לוח קרטון עם שמות מלאים וכתובת מלאה. אנו ממליצים מאוד ליהודים לקחת איתם את כל חפצי הערך והמזומנים..."
ב-29 באוקטובר 1941 התאספו כל יהודי טגאנרוג (בסביבות 2,500 איש) בככר ולדימיר ונרשמו מייד בבניין בית הספר מספר 27 מול הככר ונלקחו במשאיות לנקיק פטרושינו ליד מפעל המטוסים של ברייב, שם נורו למוות על ידי משתפי פעולה של Schutzmannschaft בשליטת Einsatzgruppe D בפיקודו של אוטו אולנגורף. מבין כל הילדים היהודים שחיו בטאגאנרוג בשנת 1941, רק ילד בן 14 וולודיה קוברין הצליחו להימלט מהמוות הוודאי, בעזרתם של אנשים שונים בטאגאנרוג ובמיוחד אנה מיכאילובנה פוקרובסקאיה, שקיבלה את תואר חסידת אומות העולם על ידי הפרופסור אליסה שנאר, שגרירת ישראל ברוסיה ב-19 ביולי 1996 [1]
ב-21 באוגוסט 1943, שבוע לפני שחרור טגאנרוג על ידי הצבא האדום, נורו למוות 80 אזרחים (עובדים, נשים וצעירים) על חוף הים של מפרץ טאגאנרוג, בנקיק פטרושינו.[2]
ההערכות של המספר הכולל של ההרוגים בנקיק פטרושינו ובעיר טאגאנרוג במהלך הכיבוש הנאצי משתנות. על פי המידע בארכיון המדינה, כ-7,000 תושבים (1,500 מהם ילדים בגילאים שונים) נורו למוות בפטרושינו.[3] עם זאת, רוב המקורות המודרניים מעריכים שהמספר הוא לפחות 10,000 ויותר.[4]
חקירה
לאחר שחרור טאגאנרוג, ב-1 בספטמבר 1943, נבדק בפומבי קבר ההמונים של האזרחים שנרצחו בנקיק פטרושינו. מזכיר ועדת המפלגה הקומוניסטית בעיר טגאנרוג, אלכסנדר זובוב, נאם בפני האזרחים שנאספו. הוועדה הרפואית התירה לבצע בדיקה של 31 גופות שנקברו במפלס העליון.[5] התביעה האשימה את הנאצים באחריות לרצח.
זיכרון
באוגוסט 1945 הונח אובליסק צנוע על קבר האחים בנקיק המוות. העבודה על פרויקט מתחם זיכרון גדול החלה בשנת 1965. בחודשים מאי-יולי 1967 הוצג לציבור בבית התרבות של טאגאנרוג הפרויקט של מתחם זיכרון שתוכנן על ידי אדריכלים מרוסטוב על הדון. אף על פי שהפרויקט התקבל היטב, הוא לא יושם. העיצוב הבא הוצע על ידי האדריכל ולדימיר פאבלוביץ' גראצ'ב, אשר מומש באופן חלקי בשנת 1973 לכבוד חגיגות 40 לשחרור טאגאנרוג על ידי הצבא האדום. גובה הסטלה הוא 18 מטר, וכולל יד עם אצבע מורה שאורכו 4 מטר. שמו של הפרויקט היה "קורבנות" (Жертвы), אך לאחר מספר דיונים הוא שונה "לוחמים" (Борцы).[6]
ב-30 באוגוסט 1997, הוקמה אנדרטה לזכר הגברים, הנשים והילדים היהודים מטאגאנרוג שנורו למוות בנקיק על ידי יחידות האיינזצגרופן הגרמניות באוקטובר 1941. האנדרטה נבנתה ביוזמת הקהילה היהודית בטאגאנרוג.[7][8]
בכל שנה, ביום שחרור טאגאנרוג, ב-30 באוגוסט משלחות של אנשי ממשל מקומיים ועובדים של טאגאנרוג, ותיקי מלחמה, ניצולי הכיבוש הנאצי, תלמידי בתי ספר ואנשי כמורה מבקרים במתחם בו נערכים אירועי הנצחה.[9][10]
גלריה
אנדרטה "לוחמים"
מבט לאנדרטה
אבן זיכרון (נכתב: "בסביבות 10,000 בני לאומים ואמונות דתיות נורו כאן למוות במהלך הכיבוש הפשיסטי")
לוח זיכרון לאוכלוסייה היהודית בגולת המוות
אבן זיכרון לספן לא ידוע
בסיפורת
האירועים מתוארים ברומן "גיבורי טאגאנרוג" מאת הסופר הסובייטי גנריך בוריסוביץ' גופמן.[11]
לקריאה נוספת
- Таганрог. Энциклопедия, Таганрог, издательство АНТОН, 2008
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Всё это я пережил...В.Кобрин from the Taganrog Local Government's almanac №18 Вехи Таганрога - "Евреи Таганрога", Таганрог, декабрь 2003 г.
- ^ Таганрогская Правда №2 (5954) Четверг, 2 сентября 1943 г.
- ^ Центр документации новейшей истории Ростовской области, ф.3. оп.3, д.23
- ^ Балка смерти
- ^ Таганрогская Правда №2 (5954) Четверг, 2 сентября 1943 г.
- ^ Мемориал "Борцы" (אורכב 27.10.2017 בארכיון Wayback Machine)
- ^ "Ravine of Death Memorial to the Jews of Taganrog". Information Portal to European Sites of Remembrance. Berlin, Germany: Stiftung Denkmal für die ermordeten Juden Europas. נבדק ב-2019-07-21.
- ^ "Ravine of Death Memorial to the Jews of Taganrog". Holocaust Memorials. Berlin, Germany: Stiftung Topographie des Terrors. נבדק ב-2019-07-21.
- ^ "Балка смерти и Самбекские высоты". אורכב מ-המקור ב-2016-03-03. נבדק ב-2012-04-06.
- ^ Вчера в Таганроге вспоминали трагические события, произошедшие в нашем городе 70 лет назад.
- ^ Генрих Гофман, "Герои Таганрога", 1966
