סאקאי
 | |
מלמעלה משמאל: תל נינטוקו-ריו, המגדלור הישן של סאקאי, חורבות ביתו של סן-נו-ריקיו, מקדש אוטורי טאישה, מקדש מיוקוקו-ג'י, קו הרקיע כשתל נינטוקו-ריו במרכז | |
| מדינה |
 יפן |
|---|---|
| חבל | קנסאי |
| מחוז |
 אוסקה |
| שטח | 149.99 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 842,858 (2011) |
| ‑ צפיפות | 5,619 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 34°34′24″N 135°28′59″E / 34.57333°N 135.483056°E |
| אזור זמן | UTC +9 |
| אתר העיר סאקאי (ביפנית) | |
סאקאי (ביפנית: 堺市 – סאקאי-שי) היא עיר במחוז אוסקה, השוכנת במרכז האי הונשו ביפן. סאקאי היא אחת מערי הנמל הגדולות והחשובות ביפן מימי הביניים. גבולות העיר הורחבו בפברואר 2005 כשהוכללה בה העיירה מיהארה, ושטח העיר מאז הוא 149.99 קמ"ר. נכון ל-1 בספטמבר 2011 מתגוררים בה 842,858 תושבים, צפיפות אוכלוסייה של 5,619 תושבים לקמ"ר, והיא במקום הארבעה עשר ברשימות הערים בעלות האוכלוסייה הגדולה ביותר ביפן.
העיר הנוכחית נוסדה רשמית ב-1 באפריל 1889 על פי חוקי האימפריה היפנית. סאקאי קיבלה מעמד של "עיר בתקנה ממשלתית"[1] באפריל 2006 וקיבלה עקב כך סמכויות שלטון נרחבות יותר. העיר חולקה לשבעה רבעים.
סאקאי ידועה בשל תלי הקבורה המעוצבים בדמות חור המנעול המכונים קוֹפוּן (古墳), המתוארכים למאה החמישית לספירה. מאמינים כי התל הגדול ביותר, דאיסן קופון, הוא קברו של הקיסר נינטוקו (仁徳天皇; שלט על פי הערכה בשנים 399-313), והוא הקבר הגדול ביותר בעולם בשטחו. בעבר הייתה סאקאי ידועה בייצור חרבות סמוראים, והיום היא ידועה בייצור סכיני מטבח המהווה תעשייה חשובה בעיר.
היסטוריה
חרסים וכלי אבן מתקופת ג'ומון נתגלו באתרים ביוצויקה ובקוסאבה,[2] אבל ראשית העיר של ימינו הייתה, ככל הנראה, במאה ה-14. האזכור הראשון של סאקאי הוא מ-1320, כחלק מהאחוזה הקיסרית שיצרה מלח, והייתה ידועה בין האצילים של קיוטו בשל המעיינות החמים שבסביבתה. העיר נשלטה בידי בית אוצ'י (大内). ב-1399 מרד אוצ'י יושיהירו (大内義興) בשוגון אשיקאגה יושימיצו (足利 義満), והתבצר בסאקאי. יושימיצו כבש את העיר ושרף את מרבית בתיה (רשומות מאותה תקופה נוקבות במספר 10,000 בתים).[3] העיר נבנתה מחדש, ובתקופת מורומאצ'י הייתה סאקאי אחת הערים העשירות ביותר ביפן. מיקומה הגאוגרפי של סאקאי, בקצה של מפרץ אוסקה ובשפך הנהר יאמטו, שקישר בין מחוז יאמטו (כיום מחוז נארה) לים, עזר לה לקשור בין סחר החוץ לסחר הפנים, אבל הגורם העיקרי לשגשוגה של העיר היה המסחר בין יפן לסין של שושלת מינג. המסחר החל בשנת 1469, כאשר המשלחת הרשמית שיצאה לסין במקור מהבירה קיוטו דרך נמל היוגו (兵庫, כיום חלק מהעיר קובה) חששה בחזרתה מסין שיוגו נפלה בידי האויב, ולכן במקום לחצות את הים הפנימי סטו עקפה את קיושו מדרום ושיקוקו ממזרח. מכאן ואילך יצאו המשלחות לסין מסאקאי.[4]
סאקאי הייתה עיר אוטונומית שנוהלה על ידי אזרחיה הסוחרים. בפתגם נפוץ בימים ההם נאמר שהערים העשירות ביותר היו "אוּמי נוֹ סאקאי, ריקוּ מם אִימָאי" ("לאורך הים, סאקאי, בפנים הארץ, אימאי" (העיר האחרונה היא כיום חלק מהעיר קשיהארה). הנזיר הזן בודהיסטי הנודע איקיו (休宗純; 1481-1394) בחר להתגורר בסאקאי בשל האווירה החופשית ששררה בעיר. בתקופת סנגוקו ביקרו בסאקאי כמה מיסיונרים נוצרים, החל בפרנסיסקו חאווייר, שביקר בעיר בשלהי 1550, ותיעדו את עושרה.
לאחר בואם של האירופאים הפכה סאקאי למרכז ייצור של כלי ירייה, והדאימיו, אודה נובונאגה, היה אחד מלקוחותיה החשובים. במהלך הניסיון השאפתני שלו לאחד את יפן ניסה נובונאגה לבטל את האוטונומיה שממנה נהנתה סאקאי. אזרחי סאקאי התקוממו וניהלו קרב נואש כנגד צבאו. מרבית האזרחים נמלטו, סאקאי נשרפה ונלכדה על ידי נובונאגה. לאחר מותו של נובונאגה עלה לשלטון טויוטומי הידיושי, שהיה עוזרו של נובונאגה. סאקאי הפכה שוב לעיר משגשגת תחת שלטונו.
סן-נו-ריקיו, הידוע כאדם שגיבש את כללי טקס התה היפני, היה במקור סוחר מסאקאי. בשל הקשר ההדוק בין טקס התה לזן בודהיזם, ובשל עושרם של אזרחיה, הייתה סאקאי אחד מהמרכזים הראשיים של טקס התה ביפן.
סאקאי הייתה עדיין מרכז סחר חשוב בתקופת אדו, אם כי הסחר בתקופה זו היה בתוך יפן בלבד עקב מדיניות הסאקוקו (סגירת שערי יפן בפני סחר עם מדינות אחרות) של שוגונות טוקוגאווה. בסופה של תקופה זו החלו ספינות מהמערב לפקוד שוב את נמל סאקאי, אך חוסר הבנה גרם לתוצאות טרגיות שעה ש-11 מלחים מהקורבטה הצרפתית דופלייה (Dupleix) נהרגו בשעה שעלו לחוף. הצרפתים מחו בפני היפנים, והממשל היפני הורה להוציא להורג באמצעות ספוקו את האחראים למות הצרפתים. אירוע זה מכונה "תקרית סאקאי" (堺事件 – סאקאי ג'יקן).
במאה ה-20 הייתה סאקאי לעיר תעשייתית שבה פועל נמל גדול. משום כך הופצץ חלקה המערבי במהלך מלחמת העולם השנייה ונגרמו לו נזקים כבדים. העיר נבנתה מחדש, ונכון ל-2011 מונה אוכלוסייתה סאקאי מעל ל-800,000 איש, והיא הפרוור הגדול ביותר של אוסקה, ובמקום הארבעה עשר ברשימות הערים בעלות האוכלוסייה הגדולה ביותר ביפן.
חלוקה מנהלית
סאקאי מחולקת לשבעה רבעים (ביפנית: 区 תעתיק קוּ) - חלוקה של "עיר בתקנה ממשלתית" לאזורים שבהם יש סמכויות שלטון כדוגמת גביית מסים. שבעת הרבעים הם:
- סאקאי-קו – כולל את עיריית סאקאי
- קיטאי-קו – "הרובע הצפוני"
- נישי-קו – "הרובע המערבי"
- נאקה-קו – "הרובע המרכזי"
- היגאשי-קו – "הרובע המזרחי"
- מיהארה-קו – רובע זה היה בעבר העיירה מיהארה שמוזגה לתוך סאקאי
- מינאמי-קו – "הרובע הדרומי"
תחבורה
סאקאי מצויה בלב חבל קנסאי, שבו מתגוררים כ-20 מיליון תושבים ולכן מגיעים אליה כמה צירי תחבורה. אל העיר ניתן להגיע באמצעות נמל התעופה הבינלאומי של קנסאי (קוד יאט"א KIX) השוכן על אי מלאכותי בלב מפרץ אוסקה במרחק של 20 דקות נסיעה מסאקאי.[5] אל העיר מגיעים קווי הרכבות של חברת הרכבות הארצית וחברת ננקאי (.Nankai Electric Railway Co). שתי החברות מפעילות קווים לשדה התעופה הבינלאומי של קנסאי. ננקאי מפעילה שרות אוטובוסים, ובבעלותה מצויה גם חברת האנקאי (.Hankai Tramway Co) המפעילה קו טראם בסאקאי. בעיר פרוסה רשת כבישים מהירים שלנהגים בה יצא שם כנהגים פרועים ברחבי יפן.[6]
הנמל של סאקאי, נמל סאקאי סמבוקו (Sakai Semboku), הוא נמל מסחר המשרת בעיקר את התעשיות הפטרוכימיות בעיר (יבוא נפט וגז טבעי וייצוא כימיקלים), אם כי יש לו גם מטרות נוספות. מעבורת מחברת בין הנמל של סאקאי לקוקורה (小倉) שבקצה הצפוני של האי קיושו, והנמל גם מתפקד כמרכז חירום במקרה של אסון בקנה מידה גדול.[7]
אקלים
| אקלים בסאקאי | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 7.3 | 7.9 | 11.5 | 17.6 | 22.3 | 25.1 | 29.4 | 30.8 | 26.3 | 21.0 | 15.8 | 10.6 | 18.8 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 0.9 | 1.0 | 3.0 | 7.9 | 12.5 | 17.4 | 22.4 | 23.3 | 19.0 | 12.5 | 7.3 | 3.1 | 10.86 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 179.4 | 153.0 | 132.6 | 128.8 | 121.3 | 184.3 | 241.5 | 144.7 | 226.2 | 148.2 | 161.2 | 163.3 | 1,984.0 |
| מקור: [8] | |||||||||||||
כלכלה
תעשייה
סאקאי היא עיר תעשייתית שבה בולטות התעשיות הפטרוכימיות המנצלות את הנמל של העיר לייבוא חומרי גלם (נפט וגז טבעי) ולייצוא כימיקלים. מפעלי תעשייה חשובים נוספים הם שימאנו, חברה רב לאומית לייצור רכיבים איכותיים לאופניים, וקובוטה, יצרן טרקטורים.
במקביל לתעשייה הכבדה יש בסאקאי תעשייה מסורתית שמוצריה ידועים ביפן והם כוללים מזונות בריאות מקלפ, בדים לקימונו, שטיחים ארוגים ביד ומקלות קטורת, אבל המוצר הידוע ביותר מתוצרת סאקאי הם סכיני המטבח הנחשבים לאיכותיים ביותר ביפן. מסורת ייצור סכיני המטבח בסאקאי התחילה במאה ה-16 בשל הצורך לחתוך עלי טבק, גידול שהפורטוגזים הביאו ליפן. אומני המתכת של סאקאי כבר התמחו בייצור חרבות לסמוראים (ומעטים עוסקים בכך גם כיום), והם העתיקו את מומחיותם לשוק האזרחי.[9]
תיירות
אתרי תיירות
אתרי התיירות העיקריים בעיר הם:
- תלי קבורה (ביפנית古墳 – "קוֹפוּן") – קברים או תלי קבורה מגליתיים שנבנו בין תחילת המאה ה-3 לתחילת המאה ה-7 שצורתם כתל המעוצב כחור המנעול, צורה ייחודית ליפן העתיקה, שנתנה את השם לתקופת קופון (אמצע המאה ה-3 עד תחילת המאה ה-6) בהיסטוריה של יפן.
- קבוצת התלים מוֹזוּ (百舌鳥古墳群) – קבוצת תלים זו הכילה בעבר יותר ממאה תלים. יותר ממחציתם נהרסו, והיא כוללת כיום 48 קברים, חלקם תלים שהתמוטטו. בהם 20 קברים בצורת חור מנעול, 21 קברים עגולים וחמישה קברים ריבועיים. קבוצת התלים מוזו הוצעה למועמדות כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו יחד עם תלי הקבורה של פורואיצ'י.[10]
- תל נינטוקו-ריו - חלק מקבוצת התלים מוֹזוּ, והתל הגדול ביותר ביפן בצורת חור מנעול. מניחים כי בו מצוי קברו של הקיסר נינטוקו (仁徳天皇; שלט על פי הערכה בשנים 399-313), ולכן הוא מתוארך למאה החמישית. אורך החזית הפונה לדרום 305 מטרים וגובהה 33 מטרים; אורך הצלע של התל 486 מטרים; קוטר החלק האחורי המעוגל 249 מטרים וגובהו כ-35 מטרים. האתר מוקף בשלושה חפירים ובעשרה תלי קבורה קטנים. טיילת מקיפה את החזית הדרומית והמערבית.[10]
- תל קוּרוֹהימֶה-יאמה – תל בצורת חור מנעול שאורכו 114 מטרים וגובהו 11 מטרים. חזיתו כלפי מערב ואורכה 64 מטרים, וקוטר החלק האחורי המעוגל 67 מטרים. התל, השוכן בין קבוצת התלים מוזו ותלי הקבורה של פורואיצ'י, נתגלה ונחפר ב-1947 ונתגלה בו מצבור של חליפות שריון וכלי נשק.[10]
- קבוצת התלים מוֹזוּ (百舌鳥古墳群) – קבוצת תלים זו הכילה בעבר יותר ממאה תלים. יותר ממחציתם נהרסו, והיא כוללת כיום 48 קברים, חלקם תלים שהתמוטטו. בהם 20 קברים בצורת חור מנעול, 21 קברים עגולים וחמישה קברים ריבועיים. קבוצת התלים מוזו הוצעה למועמדות כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו יחד עם תלי הקבורה של פורואיצ'י.[10]
- מקדשים[11]
- מקדש מיוֹקוֹקוּג'י נבנה ב-1562. עצי הציקס הענקיים שבמקדש הוכרזו מומנט לאומי. בחצר המקדש ביצעו 11 סמוראים התאבדות טקסית (ספוקו) כתוצאה מתקרית סאקאי של 1868.[12]
- מקדש קאקוּאוֹג'י – מקדש בודהיסטי. בתחילת המאה ה-20 הפגיש אב המנזר בין המשוררים שהפכו לזוג, אקיקו וטקן יוסאנו. המשוררת יוסאנו אקיקו (与謝野 晶子; 1942-1878), ילידת סאקאי, הייתה אחת המשוררות הידועות והשנויות ביותר במחלוקת של התקופה הפוסט-קלאסית. ב-29 במאי, יום השנה לפטירתה, נערך במקדש טקס לזכרה.
- מקדש אגוצ'י – מקדש שינטו שראשיתו במקדש שנבנה ב-746. בין אוצרות המקדש אוסף של שירי טאנקה שחיבר הקיסר פושימי ופגיון של יושימיצו.
- מקדש מוזו-הצ'ימאנגו – אחד העתיקים בסאקאי, ונטען כי נבנה בתקופה הקיסר קינמי (571-532). פסטיבל צוקימי נערך פעם בשנה במקדש זה (ראו להלן).
- מקדש הוצ'יגאי – מקדש יוצא דופן ביפן שנועד לנוסעים שמסעם הביאם לכיוון חסר מזל. בפסטיבל צ'ימאקי שנערך כל שנה ב-31 במאי מקבלים המשתתפים עוגיות צ'ימאקי עטופות בעלי אורז.
- מקדש אוטורי – מקדש שינטו המוקדש לגיבור המיתולוגי יאמאטוטאקרו-נו-מיקוטו שהפך לברבור לבן במותו, כשמקדש אוטורי היה תחנתו האחרונה. לכן סוגדים במקדש לברבורים לבנים. סביב המקדש גן רחב ידיים (יותר מ-50 דונם) שבו מספר רב של מיני עצים, וכ-100,000 פרחים.
- מקדש אבאראג'י – מקדש בודהיסטי שהוקם במקום הולדתו של גיוקי (行基; 749-668), נזיר בודהיסטי מפורסם מתקופת נארה המכונה "הבודהיסאטווה של החוכמה". לפני בחינות נוהגים תלמידים לעלות למקדש ולתחוב ממחטות שעליהם כתבו תפילות להצלחה לסדקים בקירות האולם הראשי. ב-15 בינואר מודלקות בחצר המקדש מדורות גדולות במסגרת פסטיבל אוטונדו.
- מקדש סאקוראי – מקדש הבנוי בסגנון קאמקורה והוא המבנה היחיד בסאקאי שהוכרז בניין לאומי חשוב. ריקוד קו-אודורי, נכס תרבותי בלתי מוחשי לאומי, מבוצע במקדש ביום ראשון הראשון באוקטובר.
- מקדש הוֹאוּנג'י – מקדש זן בודהיזם על שטח של 3 דונם. האולם המרכזי מכיל 3,333 פסלי בודהה. הגן סביב המקדש מפורסם בפרחי הרודודנדרון, הפרח הלאומי של סאקאי. בתקופת הפריחה מגיעים למקדש מעל ל-1,000 מבקרים מדי יום.
- גנים ופארקים[13]
- פארק דאיסן – פארק מודרני בשטח של 356 דונם. שוכן בין שני תלי הקבורה של מימטוקו-ריו וריצ'ו-ריו.
- פארק האמאדרה – הפארק הרשמי הראשון של מחוז אוסקה ב-1873. הפארק כולל עצי אורנים, ערוגות ורדים, מגרשי סופטבול וטניס, בריכות שחיה ומגלשות מים.
- פארק אויזומי-ריוקוצ'י – הוקם ב-1972 על שטח של 950 דונם. בפארק יש 320,000 עצים מסוגים שונים, נשירים, ירוקי עד, נטולי פרחים ובעלי פרחים. גן פוראי המוקדש לפרחים הוא בין האתרים הפופולרים בפארק.
- פארק חאווייר – הפארק נבנה במקום מגוריו של סוחר עשיר בשם היבייאה ריוקי שאירח את המיסיונר הישועי פרנסיסקו חאווייר בעת ביקורו בסאקאי ב-1550. הפארק קיבל את שמו הנוכחי ב-1949 לכבוד יום השנה ה-400 לביקורו של חאווייר בעיר.
- פארק מיהארה-פורוסאטו – הפארק מנציח את מסורת היציקה של קאווצ'י שהיא מורשת ברובע מיהארה-קו באמצעות עבודות יציקה המפוזרות ברחבי הפארק.
- פארק פאנאטויקה – הפארק, הכולל עצים פורחים כדוגמת הקינמון היפני, והאלון הכחול היפני, חביב על צפרים בשל היותו משכנן של עופות בר דוגמת האנפה הלבנה והאפורה.
- פארק נישיהארה – מפורסם בשל פריחת הדובדבן המתרחשת באביב.
- היער הטבעי של סאקאי – שוכן בסביבה טבעית שופעת על הר בשטח של 172 דונם. משמש כאתר לימודים טבעי שבו מלמדים את התושבים של הקהילות בסביבה כיצד יש לשמור על הטבע ועל הסביבה.
- גלריות ומוזיאונים[14]
- היכל התרבות של סאקאי – נועד לאפשר להצגת עבודות וכולל את מוזיאון יוסאנו אקיקו, ומוזיאון אלפונס מוצ'ה.
- מוזיאון ההיסטורי של מיהארה – התצוגה מוקדשת למורשת של מיהארה וכוללת את מסורת היציקה המכונה קאוואצ'י, והממצאים שנתגלו בתל הקבורה קוּרוֹהימֶה-יאמה.
- המוזיאון העירוני של סאקאי – מוקדש להיסטוריה של סאקאי החל מהפרהיסטוריה ועד ההווה. בנוסף לתצוגת קבע יש תצוגות מתחלפות כל חצי שנה המוקדשות לנושא מסוים.
- מוזיאון האופניים – סאקאי היא מרכז חשוב לייצור אופניים, והמוזיאון מציג דגמי אופניים מהעתיקים ביותר, ועד לאלו ששימשו את האתלטים באולימפיאדת אטלנטה.
- מוזיאון הילדים – "המפץ הגדול" – מוזיאון שהמוצגים בו הם צעצועים שנועדו לשימוש המבקרים.
- מוזיאון קוטאניג'ו – המוזיאון שוכן באחת מטירות ההרים העתיקות ביותר בסאקאי שאין בה חפיר או חומות ושימשה משכנה של משפחת קוטאני, משפחה עשירה ששורשיה עוד בתקופת קאמקורה. במוזיאון מוצגים הקשורים להיסטוריה, לארכאולוגיה, לפולקלור ולתעשייה של אזור סֶמְבּוֹקוּ.
- מוזיאון המלאכות המסורתיות של סאקאי – כשמו, מוקדש לתעשייה המסורתית של סאקאי: ייצור סכינים, מקלות קטורת, שטיחים, מזונות מקלפ ואופניים.
- פלנטריום סאקאי סופיה –מלבד הפלנטריום מכיל גם מצפה כוכבים קטן ואת
- מוזיאון השלום וזכויות האדם –מוקדש להרס שגרמו המלחמות השונות שעברו על סאקאי (בייחוד להפצצה בזמן מלחמת העולם השנייה), לחיים בתקופת המלחמה ולנשק הגרעיני מצד אחד, וליוסאנו אקיקו ונושאי זכויות אדם מצד שני.
- מוזיאון הנומאצו להיסטוריה של זכויות האדם – נועד להעמיק את הידע וההכרה בנושא האינטגרציה החברתית ביפן. לצורך כך המוזיאון מציג את ההיסטוריה והמצב הנוכחי של הבוראקו.[15]
פסטיבלים
כמקובל ביפן מתרחשים פסטיבלים רבים בסאקאי,[16] ביניהם:
- פסטיבל סאקאי – נערך בשבת וביום ראשון של השבוע השלישי באוקטובר כל שנה מ-1974. הפסטיבל נועד לפאר את העיר וכולל מצעד שבו 7,000 משתתפים, מהם הגוררים עגלות מקושטות המכונות נאמבאנסן, מהם המחופשים לחיילים המצוידים ברובי מוסקט, ומהם הלבושים בתלבושות מרחבי העולם. במצעד צופים כ-400,000 איש. בנוסף כולל הפסטיבל שוק שבו נמכרים מוצרים מקומיים ואת "טקס התה הגדול של סאקאי, עירו של סן-נו-ריקו".
- הפסטיבל החקלאי של העיר סאקאי – הפסטיבל נערך כל שנה ב-23 בנובמבר מאז 1976, וכולל: שוק שבו יכולים המבקרים לרכוש פירות וירקות טריים, תחרות חיות משק נושאת פרסים, שוק פרחים, שוק מוצרים מקומיים, והופעות.
- מאנטוֹ-אי – נערך בערב ה-15 באוגוסט, כאשר 1,000 פנסי נייר מודלקים בחצר מקדש הואונג'י, ותפילה נישאת לבריאותם של מדליקי המנורות.
- פסטיבל צוקימי – פסטיבל "הצפייה בירח" מתרחש במשך יומיים כשהירח במילואו בתקופה שבין תחילת ספטמבר לתחילת אוקטובר במקדש מוזו הצ'ימאנגו. על פי מסורת בת כ-300 שנים, שבה מתפללים ליבולים וחוגגים את הלבנה במילואה, נושאים כ-70 גברים ברחובות בימה מקושטת שמשקלה כ-3 טון ועליה מתופף בתוף טאיקו. כ-150,000 איש באים לצפות במחזה.
- קו-אודורי – מתרחש ביום ראשון הראשון בחודש אוקטובר. התחיל ככל הנראה כריקוד גשם. תהלוכת 17 רקדנים לבושים כשדים ושדונים השרים שירים דתיים מתחילה במחול במקדש קוני ומסתיימת במקדש סאקוראי. הריקוד הוכרז נכס תרבותי בלתי מוחשי לאומי.
- יאסאיהוסאי – מתרחש ב-14 בדצמבר במקדש איוואצוטה. 108 מדורות מודלקות לפני המזבח של המקדש מתוך אמונה שהגיצים יטילו כישוף כנגד הרוחות הרעות.
ערים תאומות
לסאקאי ברית ערים תאומות עם[17]
ברקלי, ארצות הברית (מ־1967)
ליאניונגאנג, הרפובליקה העממית של סין (מ־1983)
ולינגטון, ניו זילנד (מ־1994)- טנגשימה, יפן (מ־1986) (אי שבו התחילה תעשיית הנשק החם ביפן שסאקאי הייתה מרכז נוסף שלה)
- היגשיושינו, מחוז נארה, יפן (מ־1986)
קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי של עיריית סאקאי (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ ביפנית 指定都市, עיר שמספר תושביה מעל לחצי מיליון והיא מקבלת סמכויות שבמקומות אחרים שייכות להנהלת המחוז
- ^ ההיסטוריה של סאקאי באתר העיר (באנגלית)
- ^ George Sansom, Sir George Bailey Sansom, A History of Japan, 1334-1615, Stanford University Press, 1961, מסת"ב 0804705259, Page 189
- ^ V. Dixon Morris, Sakaki: From Shōen to Port City מתוך אספת המאמרים Japan in the Muromachi age בהוצאת University of California Press, 1977
- ^ תחבורה והגעה מתוך אתר העיר
- ^ A brief introduction to Sakai City
- ^ Sakai Semboku Port
- ^ Sakai, Japan: Climate, Global Warming, and Daylight Charts and Data
- ^ תעשייה מסורתית מתוך אתר העיר
- ^ 10.0 10.1 10.2 Kofun Tombs(Tumuli)
- ^ תיאור כל המקדשים להלן מתוך Shinto shrines and Buddhist temples
- ^ ראו בפסקת ההיסטוריה
- ^ תיאור כל הגנים להלן מתוך Parks
- ^ תיאור כל המוזיאונים להלן מתוך Museums and other attractions
- ^ קאסטה של יפנים מהתקופה הפיאודלית שעדיין סובלת מאפליה בשל דימוי של אנשיה בדומה לכת הטמאים בהודו
- ^ Sakai's Three Major Festivals ו-Traditional Festivals רשימת הפסטיבלים באתר הרשמי של העיר
- ^ Overseas Sister and Friendship cities