סולנום שחור
 סולנום שחור
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סולנאים |
| משפחה: | סולניים |
| סוג: | סולנום |
| מין: | סולנום שחור |
| שם מדעי | |
 Solanum nigrum L
| |
סולנום שחור (שם מדעי: Solanum nigrum; בשמו העממי: ענבי השועל) הוא עשב בר רב-שנתי ממשפחת הסולניים שגובהו 30 עד 60 ס"מ. המין נפוץ, וגדל כמעט בכל האזורים בישראל, בעיקר בבתי גידול עשירי חנקן, בגינות, באשפתות, בחורבות ובצידי דרכים בקרבת האדם, אך גם בבתי-גידול טבעיים[1][2]. פרחיו לבנים ופניהם מוטים כלפי מטה, ומסתירים את האבקנים מעין המסתכל. במרכז הפרח בולטים האבקנים הצהובים של הצמח, אשר מקנים לו אשליה דו-גונית של הצבעים: לבן וצהוב.
צבע הפרי הבשל שחור (לא אדום בהיר עם גוונים צהובים). כל חלקי הצמחי רעילים מאוד לאדם ובייחוד הפירות הירוקים טרם הבשלתם[3].
סולנום שחור שונה מסולנום שעיר בעליו, ובענפיו שמכוסים בשערות דלילות, ארוכות ומהודקות, ולא צפופות מפושקות בדומה לסולנום שעיר. בסולנום שחור מספר הפרחים בתפרחת הוא 5 עד 10 פרחים לעומת 3 עד 6 בסולנום שעיר[1].
לרוב, הפרח לבן ובצורת מחומש ודומה מאוד בצורתו לפרחי העגבנייה ותפוח האדמה. למרות דמיונו הרב לפרחיהם, הוא שונה מהם בכך שמוצאו לא מאמריקה.
מאפיינים
צמח עשבוני מסועף ושעיר על פי רוב רב-שנתי לפעמים חד-שנתי, הוא לא מעוצה ולא קוצני וגובהו 40 עד 70 ס"מ[4][1]. לעיתים חלק מן הפרטים הם בני-שיח שמאריכים מעבר לשנה אחת ובסיסם מעוצה[5].
הגבעולים הצעירים בדרך כלל בעלי מקצועות (לא מעוגלים). הגבעולים והעלים מכוסים בשערות פשוטות או בלוטיות, כפופות, מהודקות וארוכות. מבחינה אנטומית בגבעול מצויה שיפה פנימית. בדרך כלל השיפה, שמובילה מוצרי הטמעה, היא חיצונית לעצה, שמובילה בעיקר מים. במשפחת הסולניים מצוי חלק מהשיפה גם מצדה הפנימי של העצה (כלפי מרכז הגבעול)[6].
העלים פשוטים ומסורגים על פי רוב או נגדיים בקרבת התפרחות. העלים חסרי ריח ושעירים מעט. הפטוטרת מכונפת ושעירה ובבסיסם אין לוואים. הטרף דמוי ביצה עד סגלגל ושעיר. בסיס הטרף קהה וקודקו מתחדד. שפת הטרף תמימה, או בעלת שיניים או מפרצים או אונות קהות (רדודות) ללא סדר מסוים[5].
התפרחות סיומיות מסוג אשכול, דהיינו עוקצי פרחיה יוצאים מנקודה אחת של הציר. האשכולות בני 5 עד 10 פרחים לבנים (3 עד 6 בסולנום שעיר)[5]. התפרחות הן ללא חפים והן לא חיקיות ולא בקצות הגבעולים, אלא מחוץ לחיק (extra-axillary) או בצדו השני של בסיס הפטוטרת (leaf opposed).
הפרחים דו-מיניים, נכונים (רב-סימטריים) ללא צוף.
הגביע מאוחה עלים, פעמון קצר, בעל 5 אונות שאורכן כרוחבן והמפרצים שביניהם בגביע המשתייר מעוגלים[5]. הגביע משתייר אך, אינו מתפרה כרגיל לאחר הפריחה.
הכותרת לבנה (12 מ"מ) מאוחת עלים ובעלת 5 אונות וצינור קצר. צורתה גלגלית או דמוי כוכביים.
האבקנים 5 כמספר עלי הכותרת, והם מאוחים לצינור הכותרת בלוע הכותרת בין עלי הכותרת. וצמודים זה לזה ועומדים מסביב לעמוד העלי בצורת קונוס[7]. הזירים קצרים מאוד והם קצרים מהמאבקים. המאבקים גדולים כ-2 מ"מ, נוטים על פי רוב זה אל זה. לשכות המאבקים נפתחות דרך סדק קטן (פיה, stomium) המתהווה רק בראשו של המאבק[6]. סוג פתיחה זה נפוץ לא רק בסוג סולנום אלא גם במשפחת האברשיים (קטלב מצוי). שתי הלשכות של המאבק צמודות ומקבילות זו לזו ואינן מרוחקות זו מזו על ידי קונקטיב או זיר מורחב.
השחלה עילית, בת 2 מגורות בכל אחת מהן ביציות רבות. עמוד העלי יחיד, יוצא מראש השחלה ובולט מעט מעל האבקנים. הצלקת יחידה, קטנה ודמוית כיפה[7].
השיליה מורחבת, זוויתית ובעלת ביציות מרובות[7].
הפרי ענבה שחורה או צהובה בעלת 2 מגורות. הפרי בעל עוקץ ארוך והוא אינו חבוי בתוך הגביע אלא גלוי, והגביע המשתייר אינו מנופח (בשונה מוויתניה ובוען)[4]. המפרצים בין אונות הגביע מעוגלים. הפרי הלא בשל ירוק ורעיל מאוד.
הזרעים מרובים, לרוב פחוסים ועגולים (צורת עדשים).
הפריחה ברוב ימות השנה ובעיקר מחודש אפריל ועד ספטמבר. האבקה באמצעות חרקים הניזונים מהאבקה. ההפצה בין סוף יוני לסוף נובמבר באמצעות ציפורים (למשל בולבולים) שאוכלים אותם ומפרישים אותם יחד עם קליפתו. המעבר של הזרעים במערכת העיכול מזרז את הנביטה. העלווה מצויה לאורך כל השנה ומתמעטת בחודשי דצמבר וינואר.
מספר הכרומוזומים 72=N2 (בסולנום שחור 48)[1].
בית גידול
סולנום שחור גדל בבתי גידול רוויי חנקן, בשדות שלחין קיציים ושטחים מעובדים כעשבים רעים. בנוסף, הוא גדל אף באשפתות, בחורבות ובצידי דרכים. ועל כן הוא נחשב לצמח רודרלי שהוא צמח שתפוצתו קשורה להשפעת הפרעות האדם ומותאם לקיום בתנאי הפרעה. הוא גדל בקרבת בני אדם בבתי-גידול מופרים, בגנים, לצידי מדרכות עם מערכות השקי אבל חצי מהאוכלוסיות גדלים בבתי-גידול טבעיים[1][2].
תפוצה בישראל ובעולם
טיפוס התפוצה שלו מגוון: אירו-סיבירי, ים-תיכוני ואירנו-טורני בעיקר באזורים הממוזגים.
תחום תפוצתו הטבעי של סולנום שעיר בעולם הוא רחב: אירו-אסיה וממקרונזיה דרך האזורים הטרופיים של צפון אפריקה וצפון מזרח אפריקה. כיום הוא התפשט ליבשות אמריקה, אוסטרליה ואזורים נוספים באפריקה הדרומית[8].
סולנום שעיר גדל באזורים הים-תיכוניים, בבתות ספר וגם בערבות ובמדבריות עם העדפה לאזורים הממוזגים.
בישראל הוא נפוץ בבקעת החולה, בחוף הכרמל ובשרון; מצוי בגולן, בבקעת כנרות, בכרמל, בעמק יזרעאל, בבקעת בית שאן, בחוף הגליל, בעמק עכו, בדרום מישור החוף, בשומרון, בשפלה, בהרי יהודה ובערבה; נדיר בהרי הגליל וגם בדרום הארץ נוכחותו נדירה מאוד[2].
שימושים
חומר הרעל העיקרי הוא סולנין הנוצר גם בפקעות תפוחי אדמה ובעגבניות, השייכים לאותה משפחה בעת הפיכתם לירוק.
למרות רעילותו משמש הסולנום כצמח מרפא מאז ימי קדם בהודו, באירופה, במזרח הקרוב ובמערב אפריקה ובצפונה. הוא ושמש לטיפול בתחלואים במערכת העיכול ודלקות של בלוטות. יוחסה לו גם יעילות בטיפול בעגבת. בימי הביניים השתמשו בסולנום לטיפול במחלת הנפילה.
במחקרים מודרניים נמצא שהחומר הפעיל הוא סולנין, שמצוי בעיקר בפירות הירוקים, שהוא גליקוזיד המתפרק לסולנידין ולסוכר. סולנידין הוא משכך מיגרנה וכאבי בטן ויעיל לריפוי מחלות עור שונות. בסולנום חומר נוסף - סולסודין המשמש היום אחד מן המקורות להכנת תרופות סטרואידיות, כגון קורטיזון והידרו-קורטיזון וכן הורמוני מין וטסטוסטרון. נמצא שלפירות הסולנום השפעת נרקוטית על מערכת העצבים המרכזית, באמצעות השפעתן על המעביר העצבי אצטלין כולין. במחקרים שנערכו במיצויים של סולנום נמצא כי הם מאיטים את פעולות ת הלב, מורידים לחץ דם, מרחיבים את כלי הדם, משככים כאבים, מונעים עוויתות שרירים ומגינים על הכבד מפני הרעלה. עובדות אלו מסירות חלק ניכר מהשימושים העממיים בצמח[3].
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 אבינעם דנין, אלון עזריה (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, רמת גן: הוצאת משרד הביטחון והחברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 87-89
- ^ 2.0 2.1 2.2 סולנום שעיר, באתר צמחיית ישראל ברשת
- ^ 3.0 3.1 דן פלביץ' וזהרה יניב, צמחי המרפא של ארץ ישראל, תל אביב: מודן בע"מ, 1991, עמ' 234-237
- ^ 4.0 4.1 מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1998, עמ' 401
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, 591, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998
- ^ 6.0 6.1 א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 150, 498
- ^ 7.0 7.1 7.2 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 391
- ^ Solanum nigrum, POWO plants of the World Online. Published on the Internet, 2022
קישורים חיצוניים
