סופיה יודין
| לידה |
31 באוגוסט 1896 ז'ינקוב, אוקראינה |
|---|---|
| פטירה |
27 באפריל 1960 (בגיל 63) ירושלים, ישראל |
| מקצוע | ספרנית, ארכיונאית |
| תפקיד | מנהלת ארכיון המדינה |
| תקופת כהונה | 1949–1957 |
סופיה יודין גינגולד (31 באוגוסט 1896 – 27 באפריל 1960) הייתה מנהלת הארכיון והספרייה הציונית בניו יורק והמנהלת הראשונה של ארכיון המדינה.
ביוגרפיה
סופיה יודין נולדה בז'ינקוב שבאוקראינה ב-1896 ובראשית המאה ה-20 היגרה עם הוריה לפיטסבורג שבארצות הברית. בגיל 14 החלה להיות פעילה בסניף המקומי של תנועת פועלי ציון. לאחר שסיימה את לימודי התיכון בשנת 1913 עברה לניו יורק, למדה ספרנות בספרייה הציבורית בעיר והחלה לעבוד בספרייה זו. בשנת 1918 הייתה שותפה בהקמת ארגון מגן דוד אדום בארצות הברית ושימשה כמזכירת הארגון במדינה זו עד שנת 1919.
ב-1921 הגיעה לראשונה לארץ ישראל והייתה שותפה בצוות ההקמה של בית הספרים הלאומי בראשות פרופסור שמואל הוגו ברגמן. לאחר כשנה חזרה לארצות הברית שם נישאה לפנחס גינגולד. באפריל 1925 הזמין אותה ברגמן לשוב לעבודה בבית הספרים הלאומי. יודין תרמה לבית הספרים בהבאת שיטות ספרנות חדשות מארצות הברית והיא שהשפיעה על מעבר הספרייה לשיטת דיואי לצורך מיון וארגון הספרים, אולם לאחר שנתיים בלבד חזרה לארצות הברית במפח נפש עקב חילוקי דעות קשים והרגשתה שצוות הספרייה אינו מעריך את כישוריה המקצועיים.[1]
יודין חזרה לניו יורק ולעבודתה בספרייה הציבורית בעיר והשלימה תואר בחינוך ותואר שני בספרנות באוניברסיטת קולומביה. במקביל המשיכה בפעילות ציונית במסגרת "פיוניר וומן" - ארגון הנשים של פועלי ציון ואף עסקה באיסוף כספים לארגון ההגנה. בשלהי שנות ה-30 יזמה את הקמתם של ספרייה וארכיון מרכזי לכל הארגונים הציוניים באמריקה, ובשנת 1939 נקראה להגשים את חזונה במשרד הציוני בניו יורק ומונתה למנהלת הספרייה והארכיון - תפקיד אותו מילאה עד שנת 1949. בשנת 1944 החלה לערוך את השנתון של התנועה הציונית - "The Palestine year book", תפקיד שהרחיב את קשריה ופרסומה בעולם המקצועי הציוני.[2]
גנזך המדינה והספרייה
לאחר הקמת מדינת ישראל התעורר הצורך בהקמת ארכיון לאומי שיכיל הן את המסמכים שנותרו בארץ מממשלת המנדט הבריטי והן את המסמכים העתידיים שיפיקו משרדי הממשלה ומוסדותיה. בתחילה פעלו ראשי הארכיון הציוני המרכזי, ד"ר גאורג הרליץ וד"ר אלכסנדר ביין, להכרזה על הארכיון הציוני כארכיון לאומי, אולם דוד בן-גוריון החליט להזמין את יודין להגיע לארץ ולהקים ארכיון וספרייה חדשים שישרתו את הממשלה. מינויה של יודין לתפקיד זה התקבל בהפתעה בקרב עובדי הארכיונים בארץ וסימן, בין השאר, את רצונה של הממשלה בראש בראשונה בספרייה מקצועית המיועדת לנבחרי הציבור ועובדי הממשלה ובצידה ארכיון שנועד אף הוא להתמקד בצרכים פנימיים.
בתקופתה של יודין הונח המסד לעבודת ארכיון המדינה בשנים הבאות. יודין שכנעה את הממשלה להפקיד בארכיון כל פרסום רשמי (בתחילה חשבו שפרסומים אלו יופקדו בארכיון הציוני) והגיעה להסכם דומה עם ממשלת ארצות הברית. בנוסף, ניסחה הצעה ראשונה לחוק הארכיונים[3] ופעלה להקים מועצה של כלל הארכיונים במדינת ישראל, שאכן הוקמה עם קבלת חוק הארכיונים בשנת 1955.
באוגוסט 1956 הצביעה מועצת הארכיונים העליונה לראשונה על מיניו של "גנז המדינה" ובחרה לתפקיד את אלכסדר ביין, מנהל הארכיון הציוני. יודין התפטרה מתפקידה כמנהלת הארכיון במרץ 1957.
סופיה יודין נפטרה בירושלים ב-24.4.60.
לקריאה נוספת
- Thea Keren ,Sophie Udin: portrait of a pioneer, Rehovot 1984
קישורים חיצוניים
- משה מוסק, גנזך המדינה: ימים של טרם בראשית, ארכיון 14–15, 2007
- קובי כהן־הטב, הקמת גנזך המדינה במעבר מיישוב למדינה, 1948-1950, עיונים 32, 2019
- בית גינגולד, באתר מורשת רעננה, מתוך: "רעננה – לחיות את החלום" מאת נורית חליף (ארכיון)
הערות שוליים
- ^ מוסק, עמ' 76
- ^ מוסק, עמ' 77
- ^ נוסח הצעת החוק של יודין
