סזאר צ'אבס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סזאר צ'אבס
Cesar Chavez
לידה יומה, אריזונה
פטירה אריזונה
פעילות בולטת מנהיג שביתת הענבים בדליינו וחרמות צרכנים היסטוריים
ידוע בשל פעילות למען זכויות אדם, מנהיגות בקהילת הצ'יקנה
תפקיד מארגן איגודי עובדים
בת זוג
פרסים והוקרה מדליית החירות הנשיאותית

סזאר צ'אבס (בספרדית: Cesar Chavez; נולד בשם César Estrada Chávez;‏[1] ‏31 במרץ 1927 – 23 באפריל 1993) היה פעיל למען איגוד פועלים ולמען זכויות האזרח בארצות הברית, אשר יחד עם דולורס הוארטה, ייסד ב-1962 את אגודת פועלי החקלאות הלאומית (אשר הפכה מאוחר יותר לאיגוד United Farm Workers ‏(UFW)‏).[2] צ'אבס, בן למשפחה אמריקאית-מקסיקנית (אנ') אשר איבדה את חוותה בשפל הגדול, גדל כפועל נודד. עבודתו למען פועלים, ובמיוחד המאבק רב-השנים למען זכויות הפועלים החקלאיים המקסיקנים בדליינו שבקליפורניה, הפכו את צ'אבס לפעיל הידוע ביותר עבור זכויות צ'יקנו, והצלחתו בהובלת שביתת הענבים בדליינו אף קידמה גישה חיובית בקרב הציבור כלפי איגודי עובדים, וכן את המחויבות של האיגודים עצמם לזכויות פועלים לטינו-אמריקאים. הגישה המוסרית והבלתי-אלימה אך אגרסיבית של צ'אבס למאבק הפכה את מצוקת הפועלים החקלאיים לנושא ציבורי כלל-ארצי בשנות ה-60 וה-70. בסיום שביתת הענבים ב-1970, נחתמו לראשונה הסכמים קיבוציים שהבטיחו זכויות ושכר משופר ללמעלה מ-10,000 פועלים פיליפינים ומקסיקנים בקליפורניה, ועד סוף שנות ה-70, UFW הוכר כאיגוד המייצג למעלה מ-50,000 פועלים חקלאיים בקליפורניה ובפלורידה. 

אחר מותו הוא הפך לסמל היסטורי מז'ורי עבור הקהילה הלטינית, ומאז נקראו על שמו בתי ספר, רחובות, פארקים ומוסדות אחרים, והוקמו לכבודו פסלים ומתקנים רשמיים ובלתי רשמיים ברחבי ארצות הברית. צ'אבס נהייה לאייקון של איגוד עובדים ופוליטיקת שמאל, המסמל תמיכה בעובדים והעצמה היספנית, המבוססות על התארגנות עממית-שורשית. הוא גם הפך לפופולרי את הסלוגן "Sí, se puede" (בספרדית: "כן, אנו יכולים"), אשר נטבע בידי שותפתו דולורס הוארטה, ואומץ ב-2008 בגרסה באנגלית (!Yes, We Can) כסיסמת הבחירות של ברק אובמה. הוא גם הפך ל"קדוש עממי" בפנתאון המקסיקני-אמריקאי.[3] יום הולדתו, 31 במרץ, הוכרז כיום הנצחה פדרלי ומדינתי (יום סזאר צ'אבס). הוא זכה בכיבודים ושבחים רבים, הן במהלך חייו, והן אחר מותו, כולל את מדליית החירות הנשיאותית ב-1994.

תחילת דרכו

צ'אבס נולד ב-31 במרץ 1927, ביומה שבאריזונה, למשפחה מקסיקנית-אמריקאית, אחד מתוך שישה ילדים.[4] הוריו היו חואנה אסטרדה וליברדו צ'אבס.[5] למשפחתו הייתה חנות מכולת וחווה, אך כל נכסיה אבדו במהלך השפל הגדול. כשהבית המשפחתי נגזל במרמה, יצאה המשפחה לדרכים כדי להתקיים כפועלים חקלאיים נודדים.

המשפחה הגיעה לקליפורניה, לאזור דליינו, שם בני המשפחה קטפו אפונה וחסה בחורף, דובדבנים ושעועית באביב, תירס וענבים בקיץ, וכותנה בסתיו. חיי הפועלים החקלאיים היו חיי עוני ומצוקה—שכרם היה זעום, ולא סופקו להם מגורים, אוכל, שירותים, מים זורמים, חשמל, או תנאי מחיה אחרים. 

תנאי הנדידה של פועלים עונתיים לא הקלו על רכישת השכלה, וב-1942, צ'אבס פרש מלימודיו, כאשר סיים פחות משבע שנות לימודים.[6] הוא התחיל לעבוד בשדות במשרה מלאה. ב-1946 הוא התגייס לשורות הצי האמריקאי, בו שירת למשך שנתיים. צ'אבס קיווה לרכוש מיומנויות במהלך שירותו שיעזרו לו בחיים האזרחיים. אך לא התממש הדבר, ומאוחר יותר, צ'אבס תיאר את ניסיונו בצבא כ"השנתיים הנוראיות בחיי".[7]

אקטיביזם, 1952–1976

סיכות מקמפיינים של UFW

צ'אבס המשיך לעבוד בשדות עד 1952, אז התחיל לעבוד כמארגן קהילתי עבור ארגון שירות לקהילה (CSO), קבוצת פעולה למען זכויות אזרח ללטינו-אמריקאים.[8] צ'אבס עודד מקסיקנים-אמריקאים להירשם ולהצביע, והוא נסע בכל רחבי קליפורניה, ונאם בתמיכה לזכויות העובדים. ב-1958 הוא היה לראש הארגון.[9]

זכויות עובדים

ב-1962, עזב צ'אבס את CSO והקים יחד עם דולורס הוארטה את NFWA, אגודת הפועלים החקלאיים הלאומית, אשר ייצגה פועלים חקלאיים מקסיקנים בקליפורניה. ארגון זה התמזג במהלך שביתת הענבים עם האיגוד של הפועלים הפיליפינים, והפך ל-UFW.

צ'אבס נואם באירוע של UFW בדליינו, קליפורניה, ב-1974.

כאשר הפועלים החקלאיים הפיליפינים יזמו את שביתת הענבים בדליינו, ב-8 בספטמבר 1965, צ'אבס תמך בהם בנלהבות. לאחר הצבעה, הצטרפו הפועלים המקסיקנים לשורות המאבק. צ'אבס הוביל צעדת מחאה של 300 מייל (כמעט 500 ק"מ) מדליינו לסקרמנטו, בירת קליפורניה, כדי לקדם את המטרה ולצבור תמיכה בשביתה. הוא גם הוביל את החרם נגד מגדלי הענבים—קודם בקרב איגודי עובדים בתחומים נושקים, כגון עובדי הנמל אשר סירבו להעמיס תוצרים בלתי-מאוגדים, ומאוחר יותר בחרם צרכנים אשר פשט בכל רחבי ארצות הברית. השביתה נמשכה חמש שנים, ומשכה תשומת לב רבה. במרץ 1966 תת-הוועדה לענייני פועלים עונתיים של ועדת העבודה ורווחת הציבור של הסנאט ערכה שימוע בנושא השביתה, במהלכה הסנטור רוברט קנדי הביע תמיכה בפועלים השובתים.[10]

ב-1968, פתח צ'אבס בשביתת רעב שארכה 25 יום, כחלק ממחויבותו למאבק בלתי-אלים. הוא שבר את צומו תחת לחץ מחבריו ומרופאים אשר אמרו שחייו בסכנה מיידית. 

השביתה הסתיימה ב-1970, לאחר שנחתמו לראשונה הסכמים קיבוציים עם הפועלים אשר הבטיחו להם שכר מוגדל, תנאים משופרים, וזכות להתאגדות. הניצחון הפך את UFW לאיגוד הגדול ביותר בקרב הפועלים החקלאיים בקליפורניה.

פעילויות אלה הובילו להקמת תנועות דומות בדרום טקסס בשנת 1966, שם UFW תמך בקוטפי הפירות במחוז סטאר, והוביל מצעד לאוסטין, בירת טקסס, למען זכויות הפועלים. במערב התיכון, התנועה של צ'אבס היוותה השראה להקמת שני איגודי עובדים עצמאיים: Obreros Unidos בוויסקונסין ב-1966, וועדת התארגנות הפועלים החקלאיים (FLOC) באוהיו ב-1967. פעילי UFW לשעבר גם הקימו את איגוד פועלי החקלאות של טקסס בשנת 1975.

מרכז סנטה ריטה, בו צ'אבס החל את שביתת הרעב שלו ב-11 במאי 1972. קורטה קינג נפגשה כאן עם צ'אבס במהלך הצום שלו. המבנה נרשם כאתר היסטורי באוקטובר 2007.

בשנות ה-70 המוקדמות, UFW ארגן שביתות וחרמות—כולל את שביתת קערת הסלט, השביתה החקלאית הגדולה ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית—כדי למחות נגד השכר הנמוך ובעד תנאים משופרים עבור הפועלים בחוות תאגידיות של מגדלי חסה וענבים. 

צ'אבס הנהיג את מאבקיו באופן המתואם לאמונה הקתולית שלו ושל מרבית הפועלים אותם ייצג. הדבר ניכר בפתיחת השביתה בדליינו מתוך הכנסייה המקסיקנית הקתולית המקומית, מיסגור הצעדה לסקרמנטו כעלייה לרגל, ארגון מפגשי תפילה ציבוריים ועוד. הוא היה מדי פעם פותח בצומות, אותם ראה כ"טרנספורמציה רוחנית אישית".[11] בנוסף לשביתת הרעב של 1968,[12] הוא פתח בצום ב-1970 כאקט של "הודיה ותקווה" בהכנה לאירועי מחאה ואי-ציות אזרחי של פועלים חקלאיים.[13] גם ב-1972 הוא צם בתגובה לחקיקה באריזונה שאסרה שביתות וחרמות של פועלים חקלאיים במהלך עונות קציר. צומות אלו הושפעו על ידי מסורת הכפרה הקתולית, וכן על ידי צומותיו של מוהנדס גנדי, וכוונו לשים דגש על אמצעי אי-אלימות בתנועות התנגדות.

הגירה

בתקופת מנהיגותו של צ'אבס, UFW היה מחויב להגבלת ייבוא פועלים חקלאיים. צ'אבס ודולורס הוארטה נאבקו למען ביטול תוכנית ברסרו, שהייתה קיימת מ-1942 עד 1964, ובמסגרתה הממשלה הפדרלית אפשרה לתאגידים לייבא כוח עבודה חקלאי ללא תשלום שכר מינימום או הבטחת זכויות בסיס. התנגדותם נבעה מתוך האמונה כי התוכנית מערערת על מעמד העובדים האמריקאים, אשר לא יכלו להתנגד להפרת זכויותיהם לנוכח אספקה מתמשכת של כוח עבודה זול יותר, אשר שמה את משרותיהם בסיכון, ומאפשרת מאידך ניצול בלתי מוסרי של העובדים הזרים. המאמצים שלהם תרמו לסיום תוכנית ברסרו ב-1964.

UFW ניהלו קמפיינים למניעת שבירת שביתות, אשר לעיתים גם תויגו כאנטי-מהגרים. בצעדה במחוזות קוצ'לה ואימפריאל, ליוו את UFW מנהיג תנועת זכויות האזרח האפרו-אמריקאית ראלף אברנתי, וכן הפוליטיקאי וולטר מונדייל. המטרה הייתה למנוע ממהגרי עבודה בלתי חוקיים לעבוד אצל המגדלים שעובדיהם בשביתה. בשנים הראשונות, צ'אבס ו-UFW אף דיווחו לרשויות על מהגרי עבודה בלתי חוקיים אשר הפרו שביתות, ולעיתים אף בשל סירוב להתאגד.[14][15][16] ב-1973, UFW הקים "קו הגנה" לאורך הגבול עם מקסיקו כדי למנוע כניסת מהגרי עבודה, כדי שאלו לא יחתרו תחת מאמצי האיגוד.[17] במקרה אחד, בו צ'אבס לא היה מעורב, חברי UFW תחת פיקודו של בן דודו של צ'אבס, מנואל, תקפו את שוברי השביתה לאחר שניסיונות בלתי אלימים לא הצליחו לשכנעם לא לחצות את הגבול.[18][19]

אך צ'אבס, הוארטה ו-UFW התעקשו שפעילותם אינה נגד המקסיקנים, אלא רק נגד שבירת השביתות. בנוסף לביטול תוכנית ברסרו, אשר קיבע בחוק את יכולתם של מגדלים לנצל עובדים, ב-1973, UFW היה אחד האיגודים הראשונים להתנגד להצעת חוק לאיסור העסקת מהגרים בלתי חוקיים. מאוחר יותר, במהלך שנות ה-1980, מאמציהם של צ'אבס והוארטה היו מרכזיים בכינון "חוק אמנסטי" של 1986, דרכו כמיליון מהגרים בלתי חוקיים זכו לסטטוס חוקי.[20] במשך שנים רבות UFW הוביל משא ומתן מול התעשייה החקלאית, ואיגד לתוך המאבק יותר מ-500 ארגונים בתמיכה לזכויות העובדים. כתוצאה, אושרה ב-2006 בוועדת הסנאט תוכנית להגנת זכויות עובדים חקלאיים.

קמפיינים למען חקיקה

צ'אבס העדיף התארגנות עממית על פעולה חקיקתית, אבל ב-1974, על רקע ניצחונו של תומך האיגודים ג'רי בראון בבחירות למושל קליפורניה, כמו גם הקרב משפטי יקר נגד איגוד הטימסטרס על ייצוג העובדים החקלאיים בקליפורניה, צ'אבס החליט לנסות לעבוד בערוצים משפטיים.[21] כשנכנס לתפקיד, חל צינון בתמיכה של בראון באיגודים. UFW ארגן צעדה של 180 ק"מ מסן פרנסיסקו ועד היקב של תאגיד גאלו במודסטו. כמה מאות מפגינים יצאו מסן פרנסיסקו ב-22 בפברואר 1975, אך עד שהם הגיעו למודסטו ב-1 במרץ צמח מספרם ליותר מ-15,000 נפשות אשר הצטרפו לצעדה בדרך. הצלחת הצעדה זכתה לסיקור משמעותי בתקשורת הלאומית, וסייעה לשכנע את בראון ואחרים שלאיגודים, ול-UFW בפרט, עדיין הייתה תמיכה עממית משמעותית.

צ 'אבס מציע את שמו של ג'רי בראון כמועמד לנשיאות ארצות הברית בכנס הדמוקרטי הלאומי של שנת 1976

ב-4 ביוני 1975 חתם המושל בראון על חוק יחסי העבודה החקלאית של קליפורניה (ALRA), אשר אישר משא ומתן קיבוצי עבור עובדים חקלאיים, ואף יסד את מנהל יחסי העבודה החקלאית של קליפורניה (ALRB) כדי לפקח על התהליך.

שנגמר התקציב של ALRB באמצע 1976, ובית המחוקקים של קליפורניה סירב להגדיל את התקציב, נסגרה התוכנית למשך השנה.[22] בתגובה, צ'אבס אסף חתימות על מנת להציע בקלפי הצעת חוק (Proposition 14) אשר תבטיח את זכותם של מארגני האיגוד לבקר פועלים חקלאיים ולגייסם, גם אם זה אומר הסגת גבול בשטח פרטי הנשלט על ידי בעלי החווה. הצעת החוק הגיעה לכדי הצבעה בנובמבר 1976, אך הובסה.

אתגרים ושינוי כיוון, 1976–1988

כישלון הצעת החוק שלו גרמה לצ'אבס להאמין שאיגוד UFW סובל מבעיות של חוסר נאמנות, חוסר מוטיבציה וחוסר תקשורת. הוא הרגיש שהארגון צריך להפוך ל"תנועה".[23] הוא שאב השראה מקהילת סיננון שבקליפורניה, בה ביקר בעבר, אשר החלה כמרכז גמילה מסמים (אנ') והפכה למרכז דתי-רוחני ניו אייג'.[24] בסיננון היה מנהג שכונה "המשחק", בו כל חבר עמד בתורו בפני ביקורת קשה ומתובלת בקללות מצד שאר הקהילה. צ'אבס יזם את "המשחק" ב-UFW, ודרש ממתנדבים ועובדים, כולל בכירים בארגון, לספוג התעללות מילולית מעמיתיהם. הוא גם פיטר חברי ארגון רבים, אותם האשים בחוסר נאמנות; במקרים אחדים הוא האשים מתנדבים שהם מרגלים עבור המפלגה הרפובליקנית או הקומוניסטים.

ב-1977, צ'אבס ניסה להושיט יד לפועלים הפיליפינו-אמריקאים, באופן שגרם לתוצאה הפוכה. כשהוא שומע לעצתו של אחד המנהיגים לשעבר של UFW, אנדי אימוטן, צ'אבס נפגש עם נשיא הפיליפינים דאז, פרדיננד מרקוס, במנילה, והביע תמיכה במשטרו. אך משטר זה נתפש על ידי פעילי זכויות אדם ומנהיגים דתיים כדיקטטורה אכזרית, ונפתח קרע מר בין הקבוצות החברות באיגוד, וכתוצאה, פיליפ ורה קרוז, אחד ממנהיגי שביתת הענבים המקוריים וממקימי UFW, התפטר מהארגון.[25]

במהלך תקופה זו, צ'אבס התעמת גם עם חברים אחרים ב-UFW לגבי מגוון נושאים, כולל מדיניות הארגון, והקמת איגודים מקומיים של UFW, אשר היה אופייני לאיגודים לאומיים, אך דבר לו צ'אבס התנגד בתוקף, בטענה שזה ממסמס את תפקידו של UFW כתנועה.

בסוף שנות ה-70, רק חבר אחד מן ההנהלה המקורית של UFW נשאר בארגון. אך עם כל האתגרים הפנימיים בארגון, בתקופה זו הגיע השיא של ההכרה ב-UFW כאיגוד הפועלים החקלאיים בפלורידה ובקליפורניה, כנציגם של יותר מ-50,000 עובדים. אך הייתה זו גם תחילה הירידה במניין החברים באיגוד, ועד אמצע שנות ה-80 מספרם מנה רק 15,000.[26] צ'אבס נהיה מעורב בפרויקטים של פיתוח נדל"ן, ודווח במה שכינה מגזין הניו יורקר כ"מבוכה" שהוא משתמש בפועלי בניין לא מאוגדים בעבודות אלו.

ב-1988, צ'אבס ניסה לעורר חרם ענבים נוסף, במחאה על חשיפתם של עובדים חקלאיים לחומרי הדברה. מדבקות למכוניות עם הססמה "בלי ענבים" באנגלית ובספרדית היו נפוצים.[27] עם זאת, החרם נכשל. כתוצאה, צ'אבס פתח במה שעתיד היה להיות צומו האחרון. הוא צם במשך 35 ימים לפני שסובביו שכנעו אותו לחזור לאכול. הוא ירד כ-12 ק"ג במשקלו, מה שגרר בעיות בריאותיות שייתכן ותרמו למותו.

חיים אישיים

עם שובו של צ'אבס משירותו הצבאי ב-1948, הוא נישא לאהובת נעוריו, הלן פבלה. הזוג עבר לסן חוזה, קליפורניה, שם נולדו להם שמונה ילדים, אחד מנכדותיו (ג'ולי צ'אבס רודריגס) צפויה להיות בכירה בממשל הנשיא הנבחר של ארצות הברית, ג'ו ביידן.

צ'אבס היה קתולי בעל אמונה חזקה אשר השפיעה גם על האקטיביזם שלו וכן על השקפותיו החברתיות והאישיות.[28][29]

צ'אבס היה טבעוני, הן מסיבות מוסריות ואמונתו בזכויות בעלי חיים והן למען בריאותו.[30][31]

מותו

הקבר של סזאר צ'אבס ממוקם בגן זיכרון על שמו, באתר הנצחה לזכרו בקין, קליפורניה.

צ'אבס נפטר ב-23 באפריל 1993 מסיבות טבעיות, בסן לואיס שבאריזונה. צ'אבס שהה באותה העת באריזונה כדי לסייע לעורכי דין של UFW להגן על האיגוד בתביעה נגדו. זמן קצר לאחר מותו, אלמנתו, הלן צ'אבס, תרמה את ז'קט האיגוד השחור של סזאר למוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקאית, בסמית'סוניאן.[32]

צ'אבס נקבר במרכז צ'אבס הלאומי, אתר המטה UFW.[33][34]

מורשת

עבודתו של צ'אבס עם UFW מתועדת בארכיון של ספריית וולטר פ. רויטר באוניברסיטת ויין סטייט. האוסף כולל מסמכים מקוריים מהשנים 1947–1984 ומתעד את תחילת דרכו של צ'אבס ב-UFW, כמו גם מספר אבני דרך בחייו האישיים.[35]

דיוקן של צ'אבס כלול בגלריית הדיוקנאות הלאומית בוושינגטון די. סי.[36]

בשנת 2003, שירות הדואר של ארצות הברית הוצא בול לכבודו של צ'אבס.[37]

ועדת השירות של הקווייקרים (AFSC) העמידה את צ'אבס שלוש פעמים כמועמד לפרס נובל לשלום.[38]

פרסים ואותות

ב-1973, צ'אבס קיבל את פרס ג'פרסון עבור השירות הציבורי הטוב ביותר לטובת אוכלוסיות מוחלשות.[39]

ב-1992, זכה צ'אבס בפרס Pacem in Terris, פרס קתולי המוענק עבור הישגים "בשירות שלום וצדק".[40]

ב-8 בספטמבר 1994, זכה צ'אבס לאחר מותו במדליית החירות הנשיאותית על ידי הנשיא ביל קלינטון. הפרס התקבל על ידי אלמנתו, הלן צ'אבס.

ב-6 בדצמבר 2006, מושל קליפורניה, ארנולד שוורצנגר והגברת הראשונה מריה שרייבר הכניסו את צ'אבס להיכל התהילה של קליפורניה.[41]

מקומות הקרויים על שמו של צ'אבס

ברחבי ארצות הברית, ובעיקר בקליפורניה, יש הרבה פארקים, רחובות, בתי ספר, ספריות, בנייני אוניברסיטה, ומוסדות אחרים הקרויים על שמו של צ'אבס. בנוסף, קרויה על שמו העיירה סזאר צ'אבס שבטקסס.

קולחיו סזאר צ'אבס, שנקרא על שמו בעודו בחיים, הוא "מכללה ללא קירות" שהוקם במאונט אנג'ל שבאורגון ב-1973, ויועד להשכלתם של מקסיקנים-אמריקאים. המכללה נסגרה ב-1983.[42]

ב-18 במאי 2011, מזכיר הצי של ארצות הברית ריי מייבוס הודיע כי ספינת משא מסדרת לואיס וקלארק תיקרא על שמו של סזאר צ'אבס.[43] השקת הספינה נערכה ב-5 במאי 2012.[44]

אסטרואיד 6982 Cesarchavez שהתגלה ב-1993 על ידי אלינור הלין נקרא על שמו. ההכרזה נעשתה באוגוסט 2019.[45]

אתרי הנצחה

מרכז צ'אבס הלאומי בקין, קליפורניה

בשנת 2004, מרכז צ'אבס הלאומי הוקם על ידי קרן סזאר א. צ'אבס באתר המטה הארצי של UFW. המרכז כולל מרכז מבקרים, גן זיכרון, וחלקת הקבר של צ'אבס. עוד מתוכנן להשלמה באתר, ששטחו כ-750 דונם, מוזיאון ומרכז כנסים בו תיחקר ותשותף עבודתו של צ'אבס.

ב-14 בספטמבר 2011 מחלקת הפנים של ארצות הברית הוסיפה לרשימת האתרים ההיסטוריים המוכרים את החווה בת ה-750 דונם Nuestra Senora Reina de La Paz שם הוקם המרכז הראשון של UFW, ובה נערכו מפגשים פעילויות למען הפועלים החקלאים.[46]

ב-8 באוקטובר 2012, הוסיף הנשיא ברק אובמה את האנדרטה הלאומית על שם סזאר א. צ'אבס למערכת הפארקים הלאומיים של ארצות הברית.[47]

באוניברסיטת קליפורניה סטייט בסן מרקוס הוקם פסל בדמותו של צ'אבס בכיכר הקרויה אף היא על שמו. ב-2007, אוניברסיטת טקסס באוסטין הקימה אף היא פסל בדמותו של צ'אבס.[48]

חוק איחוד המשאבים הטבעיים של 2008 אישר לשירות הפארקים הלאומיים לנהל מחקר משאבים מיוחד באתרים שהיו משמעותיים בחייו של סזאר צ'אבס ובמסגרת תנועת הפועלים החקלאיים במערב ארצות הברית. המחקר בדק את המשמעות של כל אתר, וכן היתכנות והתאמה ששירות הפארקים הלאומיים תמלא תפקיד בניהול אתרים אלו.[49]

יום סזאר צ'אבס

פוסטר לכבוד יום סזאר צ'אבס

יום הולדות של סזאר צ'אבס, 31 במרץ, מונצח כיום חג במספר מדינות, ביניהן קליפורניה, קולורדו וטקסס, שם מוסדות רבים נסגרים לציון היום, כגון בתי ספר, מכללות קהילתיות, ומשרדים ממשלתיים. באריזונה, היום מוכר כחג אופציונלי. הנשיא ברק אובמה הצהיר על "יום סזאר צ'אבס", בו מומלץ לקיים "פעילות מתאימה בתחומי שירות, קהילה, ותוכניות לימודים בהכרה במורשתו הנצחית של סזאר צ'אבס"; היום אינו מוכר כחג פדרלי רשמי.[50]

הנצחות אחרות

בעיר לרדו שבטקסס, שמרבית תושביה ממוצא מקסיקני, חודש מרץ מוכר כ"חודש סזאר צ'אבס". לקראת סוף החודש מתקיימת צעדה במרכז העיר.[51]

בשכונת מישן שבסן פרנסיסקו, "מצעד חג סזאר צ'אבס" נערך כל שנה בחודש אפריל. המצעד כולל ריקודים ילידיים מסורתיים, השתתפות איגודי עובדים, מוזיקה מקומית, ודוכנים עם מוצרים לטינו-אמריקאים.[52]

עם כניסתו של נשיא ארצות הברית ה-46, ג'ו ביידן לתפקידו, הציב את פסלו של צ'אבס בלשכתו בחדר הסגלגל.[53]

בתרבות הפופולרית

צ'אבס הוזכר על ידי סטיבי וונדר בשיר "Black Man" מאלבומו משנת 1976 משירי המפתח של החיים.[54]

צ'אבס הוזכר בסרט משנת 1998 אמריקה X.

הסרט האמריקאי משנת 2014  César Chávez, בכיכובו של מייקל פנייה בתפקיד צ'אבס, מספר על חייו במהלך שנות ה-60 ושנות ה-70 המוקדמות.[55]

לקריאה נוספת

  • Bardacke, Frank. Trampling Out the Vintage: Cesar Chavez and the Two Souls of the United Farm Workers. New York and London: Verso 2011. מסת"ב 978-1-84467-718-4 (hbk.)
  • Bruns, Roger. Cesar Chavez: A Biography (2005) excerpt and text search
  • Burt, Kenneth C. "The Search for a Civic Voice: California Latino Po'litics," (2007).
  • Dalton, Frederick John. The Moral Vision of Cesar Chavez (2003) excerpt and text search
  • Daniel, Cletus E. "Cesar Chavez and the Unionization of California Farm Workers." ed. Dubofsky, Melvyn and Warren Van Tine. Labor Leaders in America. University of IL: 1987.
  • Etulain, Richard W. Cesar Chavez: A Brief Biography with Documents (2002), 138pp; by a leading historian. excerpt and text search
  • Ferriss, Susan, and Ricardo Sandoval, eds. The Fight in the Fields: Cesar Chavez and the Farmworkers Movement (1998) excerpt and text search
  • Griswold del Castillo, Richard, and Richard A. Garcia. Cesar Chavez: A Triumph of Spirit (1995).
  • Hammerback, John C., and Richard J. Jensen. The Rhetorical Career of Cesar Chavez. (1998).
  • Jacob, Amanda Cesar Chavez Dominates Face Sayville: Mandy Publishers, 2005.
  • Jensen, Richard J., Thomas R. Burkholder, and John C. Hammerback. "Martyrs for a Just Cause: The Eulogies of Cesar Chavez", Western Journal of Communication, Vol. 67, 2003. online edition
  • Johnson, Andrea Shan. "Mixed Up in the Making: Martin Luther King, Jr., Cesar Chavez, and the Images of Their Movements". Ph.D dissertation U. of Missouri, Columbia 2006. 503 pp. DAI 2007 67(11): 4312-A. DA3242742. Fulltext: ProQuest Dissertations & Theses.
  • LaBotz, Dan. Cesar Chavez and La Causa (2005), a short scholarly biography.
  • León, Luis D. "Cesar Chavez in American Religious Politics: Mapping the New Global Spiritual Line." American Quarterly 2007 59(3): 857–881. ISSN 0003-0678. Fulltext: Project Muse.
  • Levy, Jacques E. and Cesar Chavez. Cesar Chavez: Autobiography of La Causa. (1975). מסת"ב 0-393-07494-3.
  • Matthiessen, Peter. Sal Si Puedes (Escape If You Can): Cesar Chavez and the New American Revolution, (2nd ed. 2000)
  • Meister, Dick and Anne Loftis. A Long Time Coming: The Struggle to Unionize America's Farm Workers, (1977).
  • Orosco, Jose-Antonio. Cesar Chavez and the Common Sense of Nonviolence (2008).
  • Prouty, Marco G. Cesar Chavez, the Catholic Bishops, and the Farmworkers' Struggle for Social Justice (University of Arizona Press; 185 pages; 2006). Analyzes the church's changing role from mediator to Chavez supporter in the farmworkers' strike that polarized central California's Catholic community from 1965 to 1970; draws on previously untapped archives of the United States Conference of Catholic Bishops.
  • Ross, Fred. Conquering Goliath : Cesar Chavez at the Beginning. Keene, California: United Farm Workers: Distributed by El Taller Grafico, 1989. Rodman, Andrew (6 ביולי 2016). "Power Grape: Cesar Chavez's Labor Legacy". In Good Tilth. אורכב מ-המקור ב-2016-08-26. נבדק ב-2018-03-19. {{cite web}}: (עזרה).
  • Soto, Gary. Cesar Chavez: a Hero for Everyone. New York: Aladdin, 2003. מסת"ב 0-689-85923-6 and מסת"ב 0-689-85922-8 (pbk.)
  • Taylor, Ronald B. Chavez and the Farm Workers (1975) online edition

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סזאר צ'אבס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "Cesar Chavez". United Farm Workers. אורכב מ-המקור ב-2017-03-05. נבדק ב-2018-03-19.
  2. ^ "Cesar Chavez". Points of Light.
  3. ^ Elizabeth Jacobs (2006). Mexican American Literature: The Politics of Identity. Routledge. p. 13.
  4. ^ "Cesar Chavez Grows Up". America's Library.
  5. ^ Quinones, Sam (2011-07-28). "Richard Chavez dies at 81; brother of Cesar Chavez". Los Angeles Times.
  6. ^ "Cesar Chavez Biography". Advameg Inc.
  7. ^ Tejada-Flores, Rick. "The Fight in the Fields – Cesar Chavez and the Farmworkers Struggle". Public Broadcasting Service. אורכב מ-המקור ב-17 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Pawel, Miriam. 2014. The crusades of Cesar Chavez: a biography. Bloomsbury Press, 2014, pp.27–29.
  9. ^ "Hall of Honor Inductee César Chávez". U. S. Department of Labor. אורכב מ-המקור ב-2016-01-02. נבדק ב-2018-03-19.
  10. ^ "People & Events: Cesar Chavez (1927–1993)". American Experience, RFK. Public Broadcasting System. 1 ביולי 2004. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ Espinosa, Gastón; Garcia, Mario (2008). Mexican American Religions: Spirituality, Activism, and Culture. Durham, NC: Duke University Press. p. 108. ISBN 9780822341192.
  12. ^ Garcia, M. (2007) The Gospel of Cesar Chavez: My Faith in Action Sheed & Ward Publishing p. 103
  13. ^ Shaw, R. (2008) Beyond the Fields: Cesar Chavez, the UFW, and the struggle for justice in the 21st century University of California Press, p. 92.
  14. ^ Gutiérrez, David Gregory (1995). Walls and Mirrors: Mexican Americans, Mexican Immigrants and the Politics of Ethnicity. San Diego: University of California Press. pp. 97–98. ISBN 9780520916869.
  15. ^ Irvine, Reed; Kincaid, Cliff. "Why Journalists Support Illegal Immigration". Accuracy in the Media.
  16. ^ Farmworker Collective Bargaining, 1979: Hearings Before the Committee on Labor Human Resources Hearings held in Salinas, Calif., April 26, 27, and Washington, D.C., May 24, 1979
  17. ^ "PBS Airs Chávez Documentary", University of California at Davis – Rural Migration News.
  18. ^ Arellano, Gustavo. "The year in Mexican-bashing". OC Weekly. אורכב מ-המקור ב-2014-06-09. נבדק ב-2018-03-19.
  19. ^ Navarrette, Jr., Ruben (30 במרץ 2005). "The Arizona Minutemen and César Chávez". San Diego Union Tribune. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ "Cesar Chavez and UFW: longtime champions of immigration reform". United Farm Workers. אורכב מ-המקור ב-7 באפריל 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ del Castillo, Richard Griswold and Garcia, Richard A. Cesar Chavez: A Triumph of Spirit. Stillwater, Okla.: University of Oklahoma Press, 1997. מסת"ב 0-8061-2957-3
  22. ^ Chatfield, LeRoy (2005). "A Turning Point" (PDF). LeRoy Chatfield, "Thirteen Cesar Chavez Essays". UC San Diego Library Farmworker Movement Documentation Project.
  23. ^ Heller, Nathan (14 באפריל 2014). "Hunger Artist". The New Yorker. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ Flanagan, Caitlin (ביולי–באוגוסט 2011). "The Madness of Cesar Chavez". The Atlantic. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ San Juan, Epifanio (2009). Toward Filipino self-determination: beyond transnational globalization. Albany: SUNY Press. p. 83. ISBN 978-1-4384-2723-2.
  26. ^ "United Farm Workers 50th Anniversary". Religion and Ethics Newsweekly, Public Broadcasting System. 22 ביוני 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "Bumper Sticker Uvas No". United Farm Workers. אורכב מ-המקור ב-26 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ Hudock, Barry (27 באוגוסט 2012). "Cesar's Choice: How America's Farm Workers got Organized". America (באנגלית אמריקאית). {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ O'Brien, Matt (28 במרץ 2015). "St. Cesar? San Jose leaders propose Catholic sainthood for farm labor leader". Santa Cruz Sentinel News (באנגלית אמריקאית). {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ Morris, Sophie (19 ביוני 2009). "Can you read this and not become a vegan?". The Ecologist. London. אורכב מ-המקור ב-23 ביולי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ Ramirez, Gabriel (4 בינואר 2006). "Vegetarians Add Some Cultural Flare to Meals". Más Magazine. Bakersfield, California. אורכב מ-המקור ב-8 ביולי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ "César Chávez's Union Jacket". National Museum of American History, Smithsonian Institution.
  33. ^ What is the National Chávez Center?, National Chávez Center.
  34. ^ Cesar Estrada Chavez, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
  35. ^ United Farm Workers Office of the President: Cesar Chavez Records
  36. ^ database of portraits in the National Portrait gallery – Cesar Chavez.
  37. ^ Cesar E. Chavez U.S. Stamp Gallery
  38. ^ "Nobel Peace Prize Nominations". American Friends Service Committee.
  39. ^ "National Winners". Jefferson Awards. אורכב מ-המקור ב-2010-11-24. נבדק ב-2018-03-19.
  40. ^ "Pacem In Terris (Peace On Earth) Award Recipients". Diocese of Davenport. אורכב מ-המקור ב-25 ביולי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ "César Chávez Inductee Page". California Hall of Fame List of 2006 Inductees. The California Museum for History, Women, and the Arts. אורכב מ-המקור ב-5 בדצמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ Baer, April (17 ביולי 2012). "What Is César Chávez's Connection To Oregon?". Oregon Public Broadcasting (OPB). {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ "Navy names new ship for Cesar Chavez". KPBS. 18 במאי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ "Navy To Christen And Launch USNS Cesar Chavez On May 5". KPBS. 2012-05-03.
  45. ^ "M.P.C. 115893" (PDF). minor planet center. 27 באוגוסט 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ^ Simon, Richard (15 בספטמבר 2011). "César Chávez's Home Is Designated National Historic Site". Los Angeles Times. {{cite news}}: (עזרה)
  47. ^ Madhani, Aamer (8 באוקטובר 2012). "Obama announces César Chávez monument". USA Today. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ "Cesar Chavez Statue Unveiled on West Mall of University of Texas at Austin Campus". UT News. The University of Texas at Austin. 9 באוקטובר 2007. אורכב מ-המקור ב-2017-03-31. נבדק ב-2018-03-19. {{cite web}}: (עזרה)
  49. ^ Cesar Chavez Special Resource Study and Environmental Assessment. San Francisco, CA: National Park Service, Pacific West Region, U.S. Department of the Interior, 2012.
  50. ^ "Presidential Proclamation: César Chávez Day" (Press release). The White House. 30 במרץ 2011. {{cite press release}}: (עזרה)
  51. ^ Gabriela A. Trevino, "Chavez's March for Justice observed", Laredo Morning Times, March 30, 2014, p. 3A
  52. ^ http://www.cesarchavezday.org/index.html
  53. ^ ציוץ של איגוד עובדי החקלאות UFW בטוויטר
  54. ^ Rodman, Andrew (6 ביולי 2016). "Power Grape: Cesar Chavez's Labor Legacy". In Good Tilth. אורכב מ-המקור ב-2016-08-26. נבדק ב-2018-03-19. {{cite web}}: (עזרה)
  55. ^ Garcia, Matt (2 באפריל 2014). "What the New Cesar Chavez Film Gets Wrong About the Labor Activist". Smithsonian. {{cite web}}: (עזרה)
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=סזאר_צ%27אבס&oldid=2199683"