ג'רי בראון
 | |||||
| ג'רי בראון | |||||
| לידה |
7 באפריל 1938 (גיל: 86) סן פרנסיסקו, קליפורניה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה | ארצות הברית | ||||
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
|
| |||||
אדמונד ג'רלד "ג'רי" בראון, הבן (באנגלית: .Edmund Gerald "Jerry" Brown, Jr; נולד ב-7 באפריל 1938) הוא פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כמושל קליפורניה בשנים 2011–2019. בעבר כיהן בתפקידו הנוכחי בשנים 1975–1983, כשהוא היחיד בהיסטוריה של קליפורניה שנבחר לארבע כהונות.
קודם לכן כיהן בראון בתפקידים רבים, בהם מזכיר המדינה של קליפורניה (1971–1975), התובע הכללי של קליפורניה (2007–2011) וראש עיריית אוקלנד (1999–2007). בראון הציג שלוש פעמים את מועמדותו במפלגה הדמוקרטית להיות מועמד המפלגה למשרת נשיא ארצות הברית.
ראשית חייו
בראון נולד בסן פרנסיסקו לברניס ופט בראון. אביו היה עורך דין, תובע מחוזי, ובשנים 1959–1967 כיהן כמושל קליפורניה. מוצאו של אביו היה אירי וגרמני. הוא סיים את לימודיו התיכוניים בשנת 1955 והחל ללמוד באוניברסיטת סנטה קלרה הישועית. כעבור שנה עזב את לימודיו והחל בהכשרה לכמורה, אך בהמשך חזר ללימודים באוניברסיטת קליפורניה בברקלי וסיים בשנת 1961 תואר בלימודים קלאסיים. לאחר מכן למד משפטים באוניברסיטת ייל וסיים ב-1964.
הוא חזר לקליפורניה ועבד בלשכתו של השופט מתיו טוברינר בבית המשפט העליון של קליפורניה והצטרף למשרד עורכי דין בלוס אנג'לס. בשנת 1969 נבחר לתפקידו הראשון: חבר בוועד המחוזי המפקח על המכללות המקומיות. ב-1970 נבחר לתפקיד מזכיר המדינה של קליפורניה (תפקיד הדומה לשר הפנים של המדינה).
קריירה פוליטית
מושל קליפורניה ה-34
בשנת 1974 התמודד בהצלחה על תמיכת המפלגה הדמוקרטית במועמדותו למשרת המושל ובבחירות הכלליות ניצח את מועמד המפלגה הרפובליקנית יוסטון פלאורנוי. בשנת 1979 נבחר לכהונה נוספת כשמולו התמודד התובע הכללי במדינה אבל יאנגר, והוא זכה ברוב גדול עם הפרש קולות שעמד על יותר ממיליון מצביעים. בשמונה שנות כהונתו, עד 1983, ניהל מדיניות כלכלית שמרנית והקפיד לעשות זאת גם בדוגמה אישית כשהוא מוותר על מגורים במעון המושל ועל נהג פרטי. לאחר שאושר בשנת 1978, למרות התנגדותו של בראון, התיקון ה-13 לחוקת קליפורניה שהפחית את גביית מס הרכוש, העודף התקציבי שנשמר בעקבות מדיניותו היה בעל חשיבות גדולה בשמירה על היציבות הכלכלית.
בתקופת כהונתו הראשונה כמושל הוא פעל רבות בתחום איכות הסביבה והציג הטבות מס לשימוש באנרגיה סולרית. כמו כן הוגדל תקציב מועצת האמנויות של קליפורניה במאות אחוזים ומונו אליה בעיקר אמנים. הצעות אחרות שקידם הייתה רכישת לוויין תקשורת לאספקת אמצעי תקשורת בשעת חירום. בתחום המשפט בראון התנגד לעונש מוות וניצל את סמכות החנינה לביטול עונשים כאלה, כמו גם מינוי השופטת רוז בירד שהתנגדה לעונש מוות לנשיאת בית המשפט העליון של קליפורניה. בשנים 1979 ו-1981 הוא מינה לראשונה בתולדות ארצות הברית גבר ואישה בעלי נטיות לא צנועות מוצהרות למשרת שופט.
בשנים 1976 ו-1980 הציג את מועמדותו במפלגה הדמוקרטית למועמד לנשיאות ארצות הברית. בהתמודדות הראשונה זכה ל-14 אחוזי תמיכה והיה השני במניין הקולות לאחר המועמד לנשיאות ג'ימי קרטר. מלבד יוזמות כלכליות חדשות, בשנת 1980 הוא הציג בקמפיין חובת שירות לאומי לכל אזרחי ארצות הברית וביקש לקדם ביטוח בריאות. עמדותיו משכו תמיכה מצד אישים שהיו שנויים במחלוקת כמו ג'יין פונדה וג'סי ג'קסון ואחוזי התמיכה שניתנו לו היו נמוכים. בשנת 1982 בחר בראון להתמודד לסנאט של ארצות הברית ולא לכהונה נוספת. הוא נכשל בבחירות וסיים את תפקידו כמושל בשנת 1983.
פעילותו הציבורית בין כהונות המושל
לאחר סיום הכהונה כמושל בראון נסע ליפן ולמד בודהיזם אצל יאמאדה קאון. בהודו ביקר אצל אמא תרזה ולקח חלק בפעילות סעד לנזקקים. בשנת 1988 חזר לארצות הברית ובשנת 1989 נבחר ליו"ר המפלגה הדמוקרטית בקליפורניה, בראשה עמד עד 1991 ולזכותו נזקפה עלייה במספר התרומות הכספיות למפלגה. הוא הצהיר על כוונתו להתמודד פעם נוספת לסנאט מטעם קליפורניה והוביל בסקרים, אך החליט לנטוש את ההתמודדות ולהציג מועמדותו בפעם השלישית להיות מועמד המפלגה לנשיאות ב-1992. למרות החלטתו שלא לקבל תרומות מעל מאה דולר ומצע בחירות שלא פנה לקהלים רחבים, מועמדותו תפסה תאוצה והוא נחשב לאחד משלושת המועמדים המובילים עד להופעה בפני קהל בוחרים יהודי שבה הצהיר על האפשרות שימנה את ג'סי ג'קסון, שהיה מקורב להנהגת הרשות הפלסטינית, למועמד לתפקיד סגן הנשיא. לאחר הופעה זו הפסיד בכל ההצבעות במדינות הנותרות להכרעה המפלגתית. עם זאת, בוועידה המכרעת להחלטה על המועמד היה השני במניין התומכים לאחר המועמד הנבחר ביל קלינטון.
בראון החל לשדר בשנת 1999 את תוכנית הרדיו היומית "We the people" ובה דן עם מאזיניו בנושאי אקטואליה.
ראש עיריית אוקלנד
בשנת 1999 התמודד בראון כמועמד עצמאי לראשות עיריית אוקלנד וזכה לתמיכת 59% מהמצביעים. עוד קודם לבחירתו החל לארגן את השינויים הנדרשים בסמכויות ראש העיר ולתת בידו את הכוח הניהולי הנדרש. בכניסתו לתפקיד סבלה העיר מנטישת תושבים ומצב כלכלי רעוע ובשמונה שנות כהונתו הוא גייס למעלה ממיליארד דולר והצליח בשיקום תדמיתה של העיר. שיקום תשתיות העיר כללו חידוש של נמל אוקלנד ומימוש של התוכנית שאושרה על ידי קודמו בתפקיד לבניית מרכז עסקי. שיעור הפשיעה בעיר ירד ב-13 אחוז.
התובע הכללי של קליפורניה
בשנים 2007–2010 היה התובע הכללי של קליפורניה.
מושל קליפורניה ה-39
במרץ 2010 הכריז בראון כי היא מתמודד לכהונה שלישית ובלתי רציפה (לאחר כהונתו הראשונה והשנייה בשנים 1983-1975)[1]. בקליפורניה יש חוק המגביל את כהונת המושל לשתי כהונות בלבד, אולם הוא נחקק לאחר כהונותיו הקודמות כמושל, ולכן יכול היה בראון להיבחר מחדש לשתי כהונות נוספות. יריבתו הרפובליקנית במירוץ זה הייתה מג ויטמן, נשיאה ומנכ"לית חברת היולט פקארד לשעבר. בראון נתמך על ידי עיתונים כלוס אנג'לס טיימס וסן פרנסיסקו כרוניקל[2]. בנובמבר 2010 נבחר בפעם השלישית למושל המדינה, לאחר שהביס את יריבתו מג ויטמן. בינואר 2011 נכנס לתפקידו, יחד עם סגנו גווין ניוסם, לאחר שירש את ארנולד שוורצנגר.
עם תחילת כהותנו, היה חלק מהובלתה של רפורמה מנהלית, שכללה שורה של קיצוצים בהוצאות המדינה, שסייעה למדינה להגיע מגרעון של כ-60 מיליארד דולר ב-2010, לעודף תקציבי שעמד בשנת 2017 על מיליארד דולר[3]. במהלך כהותנו עלה לכותרות כאשר העביר חוק שאוסר על ערים במדינה להעביר חוקים שיאסרו ברית מילה[4], ולקראת סוף כהונתו הפך את קליפורניה למדינה הראשונה שאוסרת על חלוקה חינמית של שקיות ניילון במרכולים משיקולים סביבתיים[5].
בנובמבר 2014 נבחר לכהונה רביעית כמושל, לאחר שהביס את ירבו הרפובליקני, ניל קשקרי, ברוב של 66.35% מן הקולות[6]. כהונתו החלה בינואר 2015.
בתקופת כהונתו השנייה זכה לכותרות בעקבות מהלכים רבים, ביניהם הסדרת נושא המתת חסד בעקבות מאבקה של בריטני מיינרד (2015), איסור כניסתם למוסדות חינוך של ילדים שלא מחוסנים כנגד מחלות מידבקות (2015)[7], איסור על המדינה לקיים עסקים עם ארגונים השותפים לחרם על ישראל (2016)[8], הפיכת קליפורניה למדינה הראשונה בארצות הברית שמכירה נטיות לא צנועות, חוקרים המגבילים גידול של בעלי חיים לצורכי מכירתם (2017)[9], חתימה על מחויבות של קליפורניה לעבור ל-100% אנרגיה מתחדשת עד 2045 (2018)[10], הפיכת קליפורניה למדינה הראשונה בארצות הברית שמחייבת תאגידים למנות נשים לדירקטורונים שלהם (2018), איסור הסכמי השתקת הטרדות בעניינים שבצניעות[11].
באוקטובר 2018 הציב עצמו בראון בעיצומה של סערה תקשורתית סביב ביטול נייטרליות הרשת של ארצות הברית, כאשר מדינת קליפורניה בהנהגת בראון החליטה לא לכבד את ההחלטה הפדרלית, ולחוקק חוק מדינה שימשיך בה את נייטרליות הרשת. בעקבות החקיקה נתבעה קליפורניה על ידי ממשלת ארצות הברית[12].
חייו האישיים
בראון ניהל כמה מערכות יחסים זוגיות עם נשים בולטות, בהן לינדה רונסטאדט. בשנת 2005 התחתן עם חברתו אן גאסט, תחילה בטקס אזרחי שערכה הסנאטורית דיאן פיינסטיין ולאחר מכן בטקס דתי בכנסייה.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ג'רי בראון
ג'רי בראון, ברשת החברתית פייסבוק
ג'רי בראון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- האתר הרשמי של מושל קליפורניה
ניו יורק טיימס, המושל שהציל את כלכלת קליפורניה רואה חושך היכן שכולם רואים אור, באתר TheMarker, 27 בפברואר 2018
הערות שוליים
- ^ Intriguing people for March 2, 2010, CNN
- ^ Jerry Brown for governor, לוס אנג'לס טיימס, 3 באוקטובר 2010
- ^ הנס של קליפורניה: מגירעון לעודף תקציבי של מיליארד דולר, באתר כלכליסט
- ^ קליפורניה: תקנות נגד ברית מילה? זה לא חוקי, באתר Ynet
- ^ ניילון אאוט: מושל קליפורניה חתם על איסור חלוקת שקיות ניילון בסופרמרקטים, באתר כלכליסט
- ^ Jerry Brown coasts in California, Politico, 4 November 2014
- ^ תקדים עולמי בקליפורניה: ילד לא מחוסן - לא ייכנס לגן או לבי"ס, באתר Ynet
- ^ "מחויבת לפעול מול הדה לגיטימציה נגד ישראל", באתר ישראל היום
- ^ California Tells Pet Stores Their Dogs and Cats Must Be Rescues, New York Times
- ^ קליפורניה התחייבה לעבור ל-100% אנרגיה נקייה עד 2045, באתר דה מרקר
- ^ קליפורניה הפכה למדינה הראשונה בארה"ב שמחייבת חברות ציבוריות לכלול נשים בדירקטוריונים, באתר כלכליסט
- ^ קליפורניה נגד טראמפ: חוקקה חוקי נייטרליות רשת – וחטפה מיד תביעה מהממשל, באתר דה מרקר
- אספקלריה - צניעות/צניעות/נוער
- סן פרנסיסקו: אישים
- חברי המפלגה הדמוקרטית (ארצות הברית)
- מושלי קליפורניה
- מושלי מדינות ארצות הברית מהמפלגה הדמוקרטית
- ראשי ערים בקליפורניה
- עורכי דין אמריקאים
- מועמדים בבחירות המוקדמות מטעם המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית
- מועמדים לנשיאות ארצות הברית ב-1992
- מועמדים לנשיאות ארצות הברית ב-1980
- אמריקאים ממוצא גרמני
- אמריקאים ממוצא אירי
- מזכירי מדינה במדינות ארצות הברית
- תובעים כלליים במדינות ארצות הברית
- אוקלנד (קליפורניה)
- אמריקאים שנולדו ב-1938