סיהאם דאוד
סיהאם דאוד (בערבית: سهام داود; נולדה ב-1953) היא משוררת, עיתונאית ומתרגמת ערבית-ישראלית. נולדה ברמלה, לאביה שהיה נוצרי ממוצא מצרי ולאמה המקומית. היא משמשת כעורכת של כתב העת הספרותי משארף אותו ייסדה עם אמיל חביבי בשנת 1995, ומנהלת את עזבונו הספרותי-פוליטי של חביבי, ממאי 1996 ועל פי צוואתו.
פעילותה הספרותית והאמנותית
אחרי לימודי התיכון שימשה ככתבת ועורכת בעיתונות הערבית. בין השנים 1973-1989 רכזת המערכת בעיתון "אל-אתיחאד" בעריכת אמיל חביבי, חתן "אות ירושלים" הפלסטיני היוקרתי, וחתן פרס ישראל, והיה לה תפקיד חשוב בהפיכתו של העיתון הדו-שבועי לעיתון יומי. למרות תפקידיה המכובדים בעיתון, דאוד מעולם לא הייתה פעילה במפלגה הקומוניסטית הישראלית.
בשנת 1982 יצא לאור ספר שיריה הראשון בשפה הערבית בלבנון על ידי הוצאת הספרים של "אש"ף" בביירות, שקובץ ונערך על דעתם.
בשנת 1985 השתתפה בהקמת "ועד היוצרים הישראלים והפלסטינים נגד הכיבוש ובעד שלום וחופש היצירה" שאיגד את מיטב היוצרים הישראלים והפלסטינים (משני צידי הקו הירוק), ביניהם: דליה רביקוביץ, נתן זך, נסים קלדרון, יורם קניוק, עמוס קינן, אורי ברנשטיין, חוה אלברשטיין, ועוד רבים. פעילות הוועד נמשכה באינטנסיביות עד ליום מותו של אמיל חביבי ב-1 במאי 1996 ששימש יו"ר שותף.
ב-1989 חברה לאמיל חביבי בהקמת "ערבסק - הוצאה לאור" הוצאה זו הוציאה גם את כתב העת "משארף" לתרבות פלסטינית. דאוד הייתה עורכת שותפה. כתב-עת זכה לתפוצה גדולה בעולם הערבי והמערבי.
בין השנים 1992-1995 עסקה במחקר אקדמאי עבור משרד הבריאות האמריקאי (NIH).
בין 1 ל-3 במאי 1996 - הזמינה ואירחה את ידידה מחמוד דרויש בביקורו הסודי הראשון במולדתו אחרי גלות של 26 שנים, כדי להשתתף בסרטה של דליה קרפל על חייו של אמיל חביבי ("נשארתי בחיפה"), שהלך לעולמו מספר שעות לפני הגעתו של דרויש לישראל, שלא הספיק לפוגשו, אלא הספידו.
ב-1997 הוענק לה על ידי אוניברסיטת בן-גוריון פרס ברלסון על פועלה התרבותי להבנה בין שני העמים הישראלי והפלסטיני.
בשנים 1998-2001 חזרה לעבוד במערכת עיתון "אל-אתיחאד".
בשנים 2000-2006 יוזמת, עורכת ומנהלת שותפה עם אירית סלע של כתת-השירה העברית-ערבית בכתב העת "הליקון". בין בוגריה, מיטב המשוררים הצעירים כותבי העברית והערבית, כיום.
ב-2001 יזמה, ערכה והפיקה את מסלול "אמיל חביבי - בדרכו" - בשיתוף עם "בית הגפן". על הרעיון זכתה באות הוקרה מ"רוטרי" העולמי וראש העיר חיפה דאז עמרם מצנע. בעקבות המסלול הזה, נוצרו מסלולי "חג החגים" הספרותיים. המסלול הוא מעין מראה מקום לאתרים חשובים בחייו וביצירתו של אמיל חביבי ובני עמו בוואדי ניסנאס וסביבתו.
בשנים 2001-2009 ערכה את "יום הקולנוע הפלסטיני" במסגרת פסטיבל הסרטים הבינלאומי בסינמטק חיפה.
בשנת 2007, ערכה והוציאה לאור את "כל כתבי אמיל חביבי בערבית", במהדורה מעודכנת, מקומית באמצעות "ערבסק, הוצאה לאור", חיפה. ומהדורה לכלל העולם הערבי "דאר אלשורוק", בירדן ו"ערבסק, הוצאה לאור", חיפה.
בשנת 2007 ארגנה דאוד את הבאת המשורר מחמוד דרוויש להקראת שיריו בחיפה, וב-2008 יזמה, ערכה והפיקה את הקונצרט הארצי היחידי לזכרו של מחמוד דרויש במקום בו הופיע שנה קודם לכן, ב"אודיטוריום חיפה".
מחודש מרץ 2010 נבחרה להיות חברת ועד "היום הלאומי לתרבות פלסטינית", ויו"ר "ועד 13 במרץ לתרבות הלאומית הפלסטינית", נציגת התרבות הפלסטינית בישראל, מינוי של משרד התרבות הפלסטיני. ערכה והפיקה את אירועי שבוע התרבות הלאומית הפלסטינית בחיפה באותה שנה.
פרסומיה
- במשך שנים התפרסמו תרגומים של שיריה לעברית בכתבי העת: "עכשיו", "סימן קריאה", "פרוזה", "עתון 77", "מפגש-ליקאא", ובמדורי הספרות והאמנות של "הארץ", "מעריב", "ידיעות אחרונות", ועוד.
- שיריה תורגמו לעברית, אנגלית, צרפתית, בולגרית, ספרדית, רוסית, וגרמנית.
- תרגמה לערבית משיריהם של יהודה עמיחי, דליה רביקוביץ, נתן זך, יאיר הורוביץ, מאיר ויזלטיר. ומערבית לעברית משירתו של מחמוד דרויש.
- במשך שנים השתתפה בפסטיבלים לספרות, לשירה, ולעיתונות ברחבי העולם: קובה, ברית המועצות (דאז), בולגריה, פראג/צ'כוסלובקיה, ברלין/גרמניה, פריס/צרפת, ירידי הספר בקהיר/מצרים, פסטיבל קרטגו/תוניס, אנגליה, לוקסמבורג, ירדן...
מספריה שראו אור בעברית
- חיילים של מים, הוצאת מעריב, 1988
- אני אוהבת בדיו לבנה : שירים / סיהאם דאוד ; מערבית - ששון סומך ; איורים - אורי ליפשיץ. תל אביב : ספרית הפועלים, (תשמ"א 1981).
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: סיהאם דאוד |
- הנח לי לשוב אל עיניך(הקישור אינו פעיל), סיהאם דאוד, תרגום: ששון סומך
