סיירן נודד
 סיירן נודד
| |
|---|---|
זכר
|
סַיָּרָן נוֹדֵד (שם מדעי: Anax ephippiger) הוא מין נודד של שפירית ממשפחת השומרניים, שתפוצתו משתרעת על-פני מרבית אפריקה ודרום אירופה, מזרחה דרך החצי האי ערב עד תת-היבשת ההודית.[1] בישראל זהו מין נפוץ, הנצפה בנדידה גם באזורים צחיחים.
תיאור
זוהי שפירית גדולה ככל הסיירנים, אם כי הוא הקטן מביניהם; באורך של 61–70 מ"מ (מתוכם הבטן 43–56 מ"מ), מוטת כנפיים של 9 עד 10.5 ס"מ, ואורך כנף אחורית 43–48 מ"מ. פחות צבעוני משאר הסיירנים, עם חזה בצבע חום-צהבהב, בטן בצבע חום עם פס גב כהה. בחלק העליון של מקטעי הבטן הראשונים של הזכרים יש כתם כחול בצורת אוכף. זכרים צעירים, בדומה לנקבות, חסרים את הכתם הכחול הזה.[2]
דומה בצבעיו לסיירן נסיכי, הגדול ממנו במעט, אך נבדל בצבע העיניים. אצל הסיירן הנודד העיניים חומות בחלק העליון וירוקות-צהובות בתחתון, ואילו לעומתו לנסיכי עיניים ירוקות. בנוסף, אצל הסיירן הנודד הכתם הכחול במקטעי הבטן הראשונים מוגבל רק לחצי העליון, ולא מקיף את כל המקטע כמו אצל הנסיכי. בשונה מהסיירנים האחרים, אצלם הבטן ארוכה מהכנף האחורית, אצל מין זה שתיהן לרוב באותו אורך.[2]
אקולוגיה
באזורנו עונת התעופה של הבוגרים היא כל השנה.[3] נוהג להתלהק בנדידה וישנן תצפיות בנחילים בהם נספרו אלפי פרטים בשעה.
תפוצה
הסיירן הנודד הוא מין אפרוטרופי, שכפי ששמו מרמז, הוא שפירית נודדת הידועה ביכולות תעופה למרחקים ארוכים. הוא נודד באופן קבוע בין אפריקה לדרום אירופה, וחוצה מכשולים טבעיים משמעותיים כמו מדבר סהרה והים התיכון — דבר שאינו שכיח בקרב חרקי מים מתוקים. הוא אף תועד באיסלנד, שם הוא נחשב לשפיראי היחיד שנצפתה אי פעם. קיימות עדויות לכך שהגיע גם לאיים הקריביים ואולי אף לדרום אמריקה, כנראה בעזרת רוחות מזרחיות חזקות.[4]
חלק מהאוכלוסיות באגן הים התיכון מקומיות, ואילו אחרות נודדות — כנראה בתגובה לצפיפות יתר באזורים כמו הסאהל. לרוב פרטים נודדים הם כאלה שטרם הגיעו לבגרות מינית, והם נושאים מאגרי שומן המשמשים כמקור אנרגיה לתעופה, בדומה לעופות נודדים.[4]
בית גידול
מין זה חובב גופי מים רדודים וחמים, זמניים וקבועים, כמו שלוליות, אגמים, וביצות המתוחמים בצמחייה מועטת.[5] כמצופה ממין החי בעיקר במים עונתיים, לנימות סתגלנות טובה גם לגופי מים מליחים.[1]
רבייה
כמין נודד, זהו מתרבה אופורטוניסטי שהנימפות שלו מסוגלות להתפתח במהירות (חודשיים עד שלושה חודשים),[1] מה שמאפשר לו לנצל מקורות מים חולפים וחדשים, במיוחד באקלים חם. ביצים מוטלות בדרך כלל בצימוד של הזוג, כאשר הנקבה מטילה את הביצים בצמחייה צפה או בבוץ. משוטט למרחקים ארוכים ועשוי להימשך לאורות, כולל מלכודות עש, בעת נדידה בלילה.[6]
גלריה
-
זכר שנחת על בגד -
נקבה מהצד -
זכר בתעופה, ניתן לראות את האוכף הכחול בתחילת הבטן -
הטלת ביצים בצימוד -
סרטון של הטלת ביצים מספרד
קישורים חיצוניים
- סיירן נודד, באתר NCBI (באנגלית)
- סיירן נודד, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- סיירן נודד, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Jean-Pierre Boudot, Vincent J. Kalkman, Atlas of the european dragonflies and damselflies, S.l.: KNNV publishing, 2015, עמ' 169–171, מסת"ב 978-90-5011-480-6
- ^ 2.0 2.1 Dijkstra, K.-D.B., A. Schröter & R. Lewington, Field guide to the Dragonflies of Britain and Europe: including western Turkey and north-western Afrika, Second edition, London Oxford New York New Delhi Sydney: Bloomsbury Wildlife, 2020, Bloomsbury nature guides, עמ' 178–179, מסת"ב 978-1-4729-4399-6
- ↑ נתנאל ירקוני, סיירן נודד Anax Ephippiger, באתר מן השדה, 2020-09-06
- ^ 4.0 4.1 Dennis R. Paulson, Dragonflies & damselflies: a natural history, Princeton Oxford: Princeton University Press, 2019, עמ' 36–37, מסת"ב 978-0-691-18036-6
- ↑ Subramanian, K.A., Anax ephippiger, The IUCN Red List of Threatened Species 2016, 2015-03-04 doi: 10.2305/iucn.uk.2016-3.rlts.t59811a72310087.en
- ↑ Dave Smallshire, Andy Swash, Europe's Dragonflies: A Field Guide to the Damselflies and Dragonflies, Princeton: Princeton University Press, 2020, WILDGuides Ser, עמ' 172–173, מסת"ב 978-0-691-16895-1
סיירן נודד41076769Q1346770