סיירן (שפירית)
 סיירן
| |
|---|---|
Anax junius זכר בתעופה, קליפורניה
| |
| מיון מדעי | |
| סוג: | סיירן |
סַיָּרָן (שם מדעי: Anax) הוא סוג של שפירית ממשפחת השומרניים.
בישראל מצויים ארבעה נציגים מהסוג: סיירן נודד, סיירן מפואר, סיירן קיסרי וסיירן נסיכי.[1]
- ארבעת מיני הסיירנים המופיעים בישראל (זכרים)
-
-
-
-
אטימולוגיה
השם המדעי Anax, מגיע מיוונית עתיקה, מהמילה (ἄναξ (ánax, מלך, מצביא או שליט.
השם העממי העברי חודש על-ידי האקדמיה ללשון העברית יחד עם שאר שמות השפיראים בישראל בשנת 2015. השם "סיירן" נבחר כיוון ששפיריות אלו בולטות בגודלן ביחס לשאר השפיראים בארץ, ובשל מעופן המאופיין בדפוס של "הלוך ושוב" הדומה לסיורי משמר.[1]
תיאור
הסיירנים הם שפיריות גדולות בעלות צבעים בולטים, לרוב עם חזה בהיר יותר ובטן כהה עם דוגמה בהירה. צבעם בעיקר כחול או ירוק, וכנפיהם שקופות וחסרות צבע; רק לעיתים נדירות הכנפיים בעלות גוון מעט חום או צהבהב. החזה לרוב חסר פספוס. המינים מחוץ לאירופה מגוונים יותר, והבטן עשויה להיות אדומה, כחולה, ירוקה או חומה. לסוג כמה מאפיינים מורפולוגיים מובהקים, במיוחד אצל הזכר. הפינה האחורית הפנימית של הכנף האחורית מעוגלת אצל הזכר (כמו אצל הנקבה), ולא זוויתית כמו כמעט בכל שאר השומרניים (חריג נוסף הוא הסוג Andaeschna). המקטע הראשון והשני של הבטן רחב ומסיבי, כך שהוא נראה שהוא מופרד מעט מבית החזה. התוספתנים קצרים וקהים.
לנימפות יש רגליים ארוכות למדי ושפה תחתונה (לביום) מוארכת.
תפוצה
הסיירנים נפוצים כמעט בכל העולם, במיוחד באזורים הטרופיים של העולם הישן והחדש (פנטרופי), ועוד יותר במזרח אסיה. מינים מעטים לקווי הרוחב הממוזגים. מינים מסוימים, במיוחד סיירן קיסרי וסיירן נודד, נפוצים מאוד ומגיעים לקווי הרוחב הממוזגים הצפוניים והדרומיים כאחד. חמישה מינים מופיעים בעולם החדש (צפון ודרום אמריקה),[2] וארבעה באוסטרליה.
חמישה מינים תועדו באירופה,[3] אחד מהם, Anax junius הצפון אמריקאי, נצפה רק פעם אחת בשנת 1998 בקורנוול ובאיי סילי (מה שמראה שהשפיריות מסוגלות לחצות את האוקיינוס האטלנטי בתעופה). לסיירן המפואר יש רק תצפית אחת מהאי קרפאתוס בים האגאי (עם עדויות לרבייה).[3][4] המינים סיירן קיסרי וסיירן נסיכי היו בעבר נפוצים רק בדרום ובדרום-מרכז אירופה, אך כיום הם מתפשטים במהירות צפונה. סיירן נודד (לשעבר תחת הסוג Heminanax) חי בעיקר באזורים הסובטרופיים ומתפשט רק באופן ספורדי צפונה. ארבעת המינים האחרונים (למעט Anax junius) הם גם הנציגים היחידים של הסוג בטורקיה והמזרח התיכון.[5]
טקסונומיה
הסוג Anax מאופיין היטב מבחינה מורפולוגית, והטקסונומיה שלו כמעט ולא הייתה במחלוקת. יוצאי הדופן הם שני המינים סיירן נודד (Anax ephippiger) ו-Anax papuensis, שסווגו בעבר תחת סוג נפרד Hemianax, שהובחן על פי כמה מאפיינים של עורקי הכנפיים וצורת התוספתנים של הזכרים. מובחנותו של הסוג הוטלה בספק על-ידי ההרפטולוג הגרמני גינתר פיטרס, ו-Hemianax נעשה לשם נרדף של Anax;[3] רוב העורכים עקבו אחר מסקנה זו,[6] אם כי יש הרואים את הצעד כמוקדם מדי.[7] כשהם מופרדים, שני המינים מאוחדים בשבט Anactini.[8] הקשר בין Anax ו-Hemianax תמיד הובחן, גם על-ידי מאפיינים גנטיים.[9] מעט מדי טקסונים נבדקו כדי להצהיר אמירות מהימנות לגבי הסיסטמטיקה הפנימית (ולפיכך קשר אפשרי של קבוצות אחיות) ומיקומה של Anactini ביחס לטקסונים האחרים בתת-המשפחה.
הסוג אנקס תואר על ידי ויליאם אלפורד ליץ' (אנ') בשנת 1815, כשפורסמה האנציקלופדיה של אדינבורו (אנ').[10]
מינים בסוג
הסוג כולל 32 מינים:[11]
- Anax amazili (Burmeister, 1839) – דרום אמריקה, דרומה עד לארגנטינה, מזדמן מדי פעם כנווד צפונה לטקסס
- Anax aurantiacus Makbun, Wongkamhaeng & Keetapithchayakul, 2022 – מין חדש מדרום-מזרח אסיה
- Anax bangweuluensis Kimmins, 1955 – מקומי בזמביה ובבוטסואנה (אפריקה), נדיר
- Anax chloromelas Ris, 1911 – נפוץ במרכז ומערב אפריקה
- Anax concolor Brauer, 1865 – דרום אמריקה, דרומה עד לארגנטינה
- Anax congoliath Fraser, 1953 – מרכז אפריקה, בנהרות הזורמים לאט ביערות גשם טרופיים
- Anax ephippiger (Burmeister, 1839) – סיירן נודד, נפוץ ברחבי המערב הפלארקטי ואפריקה
- Anax fumosus Hagen, 1867 – אינדונזיה עד יפן
- Anax georgius Selys, 1872 – טימור, צפון אוסטרליה
- Anax gladiator Dijkstra & Kipping, 2015 – קונגו וזמביה
- Anax gibbosulus Rambur, 1842 – גינאה החדשה ואוסטרליה (איי סונדה הקטנים) .
- Anax guttatus (Burmeister, 1839) – הודו, איי הודו, האיים של אינדונזיה, יפן, גינאה החדשה, אוסטרליה, איי האוקיינוס השקט
- Anax immaculifrons Rambur, 1842 – סיירן מפואר, נפוץ במערב הפלארקטי
- Anax imperator Leach, 1815 – סיירן קיסרי, אחד המינים הנפוצים באירופה
- Anax indicus Lieftinck, 1942 – הודו וסרי לנקה
- Anax junius (Drury, 1773) – אמריקה, נפוצה למדי, ממרכז אמריקה צפונה ועד קנדה ואלסקה
- Anax longipes Hagen, 1861 – מזרח צפון אמריקה
- Anax maclachlani Förster, 1898 – גינאה החדשה, המין הנפוץ ביותר בשפלה שם
- Anax mandrakae Gauthier, 1988 – אנדמי למדגסקר
- Anax nigrofasciatus Oguma, 1915 – מזרח אסיה, מהרי ההימלאיה ועד יפן
- Anax panybeus Hagen, 1867 – בתפוצה רחבה בדרום-מזרח אסיה עד יפן
- Anax papuensis Burmeister, 1839 – איי סונדה הקטנים, גינאה החדשה, אוסטרליה, קלדוניה החדשה, ניו זילנד
- Anax parthenope (Selys, 1839) – סיירן נסיכי, נפוץ באזור הפלארקטי, מופיע גם באפריקה
- Anax piraticus Kennedy, 1934 – גואם
- Anax pugnax Lieftinck, 1942 – הרי גינאה החדשה
- Anax rutherfordi McLachlan, 1883 – מערב אפריקה: סיירה לאון וטוגו
- Anax selysi Förster, 1900 – אנדמי לרמות הגבוהות של גינאה החדשה
- Anax speratus Hagen, 1867 – תפוצה רחבה באפריקה, במיוחד בבתי גידול בסוואנה, צפונה עד חצי האי ערב
- Anax strenuus Hagen, 1867 – אנדמי להוואי
- Anax tristis Hagen, 1867 – בתפוצה רחבה באפריקה שמדרום לסהרה, גם במדגסקר
- Anax tumorifer McLachlan, 1885 – אנדמי למדגסקר
- Anax walsinghami McLachlan, 1882 – צפון ומרכז אמריקה, מטקסס וקליפורניה ועד הונדורס. השפירית הגדולה ביותר בצפון אמריקה
גלריה
-
סיירן נודד נקבה -
תקריב ראש של סיירן קיסרי המראה את העיניים המורכבות -
נשל של סיירן קיסרי, אוסף מוזיאון טולוז -
Anax walsinghami, השפירית הגדולה ביותר בצפון אמריקה (אם כי Anax strenuus מהוואי גדולה ממנה) -
נקבת סיירן קיסרי מטילה ביצים, גרמניה
קישורים חיצוניים
- סיירן, באתר ITIS (באנגלית)
- סיירן, באתר NCBI (באנגלית)
- סיירן, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- סיירן, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- סיירן, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 בלכר, מיכאל, שמות עבריים לחרקים למען חינוך סביבתי ושמירת הטבע: שפיריות ושפריריות כמקרה בוחן, מחקרי הנגב, ים המלח והערבה 7 (3), 2015, עמ' 58–65
- ↑ Rosser W. Garrison, Dragonfly Genera of the New World: An Illustrated and Annotated Key to the Anisoptera, Baltimore: The Johns Hopkins University Press, 2006, מסת"ב 978-0-8018-8446-7
- ^ 3.0 3.1 3.2 Günther Peters, Unbekannte Bekannte: die Anax-Species in Europa (Odonata: Aeshnidae), Libellula 19(1/2), 2000, עמ' 53-64
- ↑ Richard Robinson Askew, The dragonflies of Europe, Essex: Harley books, 1988, מסת"ב 978-0-946589-10-4
- ↑ V. J. Kalkman, Key to the dragonflies of Turkey including species known from Greece, Bulgaria, Lebanon, Syria, the Trans-Caucasus and Iran, Brachytron 10, 2006-01-01, עמ' 3–82
- ↑ K.-D. B. Dijkstra, V. J. Kalkman, Phylogeny, classification and taxonomy of European dragonflies and damselflies (Odonata): a review, Organisms Diversity & Evolution 12, 2012-09, עמ' 209–227 doi: 10.1007/s13127-012-0080-8
- ↑ Jean-Pierre Boudot, "Hemianax versus Anax ephippiger (Burmeister, 1839)(Odonata: Anisoptera: Aeshnidae), University of Lorraine, 2013, עמ' 3-11
- ↑ Natalia Von Ellenrieder, A phylogenetic analysis of the extant Aeshnidae (Odonata: Anisoptera), Systematic Entomology 27, 2002-10, עמ' 437–467 doi: 10.1046/j.1365-3113.2002.00190.x
- ↑ Frank Carle, Karl Kjer, Michael May, A molecular phylogeny and classification of Anisoptera (Odonata), Arthropod Systematics & Phylogeny 73, 2015-08-07, עמ' 281–301 doi: 10.3897/asp.73.e31805
- ↑ אזכור ה-Anax באנציקלופדיה של אדינבורו, סעיף 494, בעמ' 137
- ↑ Paulson, D., Schorr, M., Abbott, J., Bota-Sierra, C., Deliry, C., Dijkstra, K.-D. and Lozano, F., World Odonata List, OdonataCentral, University of Alabama
סיירן (שפירית)41170416Q633289