סיפור רצפה בת איה
סיפורה של רצפה בת איה מופיע בספר שמואל.[1] בסיפור זה מסופר על נקמתם של הגבעונים בשל הפרת הברית על ידי שאול, אשר הייתה קיימת מימי יהושע בן נון[2] אשר גרמה לרעב בישראל בימי מלכות דוד. הרעב נמשך שלוש שנים וכדי לשים קץ לרעב, מוסר דוד לידי הגבעונים שבעה מצאצאי שאול. הגבעונים מוציאים להורג את צאצאי שאול. הכתוב מספר כי כך נפתרה בעיית הרעב ונראה שהגבעונים באו על סיפוקם. בחלקו השני של הסיפור יושבת רצפה בת איה, אמם של שניים מן המוצאים להורג ושומרת במשך כל חודשי הקיץ על גופות שני בניה אַרְמֹנִי ומְפִבֹשֶׁת ועל גופות "חֲמֵשֶׁת, בְּנֵי מִיכַל בַּת-שָׁאוּל, אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן-בַּרְזִלַּי, הַמְּחֹלָתִי[3] מפני עוף השמים וחיית השדה. מעשה זה מביא את דוד לקבור את עצמות שאול ויהונתן בנו בקבר קיש אבי שאול. מעשה רצפה בת איה העושה חסד עם המתים גורם לדוד לעשות חסד אחרון עם המתים.
בספרות חז"ל והראשונים
הגמרא[4] מקשה, כיצד אפשר דוד את ההוצאה להורג למרות האמור בתורה: ”לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ”[5], וכיצד אפשר את התלייה ארוכת הטווח בניגוד להוראת התורה: ”לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹקִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה”[6]. והשיבו: "מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפהרסיא" או: " מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא שהיו עוברים ושבים אומרים מה טיבן של אלו? הללו בני מלכים הם ומה עשו פשטו ידיהם בגרים גרורים, אמרו אין לך אומה שראויה להדבק בה כזו ומה בני מלכים כך, בני הדיוטות על אחת כמה וכמה ומה גרים גרורים כך, ישראל על אחת כמה וכמה".
הרמב"ם בחיבורו משנה תורה, ציין את אכזריותם של הגבעונים ואי נכונתם למחול, כתכונה המבדילה בין ישראל לעמים ערלי הלב: ”אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס. ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה, ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה, לא יקום ולא יטור. וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון. אבל העובדי כוכבים ערלי לב אינן כן, אלא ועברתן שמרה נצח. וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו, והגבעונים לא מבני ישראל המה” [7]
לקריאה נוספת
- אוריון, פסח, "הערה לשמואל ב' כ"א: א-יד", בית מקרא ט/א-ב (תשכ"ד), עמ' 123–126 (=בית מקרא לו/ב [תשנ"א], עמ' 155–159). (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- בן-ישר, מנחם, "עיון בפרשת רצפה בת איה (שמואל ב' פרק כ"א)", בית מקרא יא/ג (תשכ"ו), עמ' 34–41 (=בית מקרא לו/א [תשנ"א], עמ' 56–64). (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- ויסמן, זאב, "היבטים משפטיים במעורבותו של דוד המלך בגאולת דמם של הגבעונים", ציון נד/ב (תשמ"ט), עמ' 149–160. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- Campbell, Antony F., 2 Samuel (Forms of the Old Testament Literature 8), Grand Rapids, MI: Eerdmans, 2005, מסת"ב 0802828132, pp. 188-192
- Fensham, F. Charles, "The Treaty between Israel and the Gibeonites", Biblical Archaeologist 27/3 (1964), pp. 96-100
- Malamat, Avraham, "Doctrines of causality in Hittite and Biblical Historiography: A Parallel", Vetus Testamentum 5/1 (1955), pp. 1-12
- McCarter, P. Kyle, II Samuel (Anchor Bible 9), Garden City, NY: Doubleday, 1984, מסת"ב 0385068085, pp. 263-265, 436-446
הערות שוליים
- ^ ספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק י'
- ^ ספר יהושע, פרק ט'
- ^ פסוק זה עומד בסתירה לפסוק האומר כי למיכל לא היו ילדים (שמ"ב ו, כג). בנוסף, עדריאל המחולתי מוזכר כבעלה של מרב בת שאול.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ע"ט עמוד א'
- ^ דברים, כ"ד, ט"ז
- ^ דברים, כ"א, כ"ג
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות תשובה, פרק ב', הלכה י'
