סיקול
| מקרא | ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק י"א ; ספר דברים, פרק י"ג, פסוק י"א ; ספר ישעיהו, פרק ה', פסוק ב' ורש"י שם |
|---|---|
| משנה | משנה, מסכת שביעית, פרק ב', משנה ג' |
| ברייתא | מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, פרק כג, יא |
| תלמוד ירושלמי | תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ז', הלכה ב' |
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ג', הלכה ט' |
סיקול הוא ליקוט אבני שדה והשלכתם לצורך בניית טרסות. לעבודה זו ישנם כמה השלכות הלכתיות.
הגדרת הליקוט
בתנ"ך מופיע כמה פעמים אזכורים לסיקול ולסקילה. פעולת הסקילה מופיעה לדוגמה בספר דברים[1] בציווי לסקול עובד עבודה זרה: ”וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל ה' אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים”.
פעולת הסיקול מופיעה גם כפעולה ליישור דרכים[2] או כהמחשה לסילוק גורמים מסוימים, כפי פירוש רש"י: על הפסוק בישעיהו[3]: ”ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שרק ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו ויקו לעשות ענבים ויעש באשים”: ”ויסקלהו” - מיצר הרע עד שאכל מן העץ ונכנס בו יצר הרע[4].
בהלכה
פעולת הסיקול הינה פעולה הנעשית בקרקע, ונחשבת לפעולה הנאת הקרקע, ובעקבות כך הינה אסורה בשבת משום מלאכת חורש, כפי שנאמר[5]: ”כל דבר שהוא להניית קרקע חייב משום חורש.. המסקל”, כלומר סיקול הינו תולדה של מלאכת חורש. בנוסף, פעולת הסיקול אסורה בשנת השמיטה, בעקבות דרישת חז"ל על הפסוק ”וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ”[6] - "תשמטנה מלקשש, ונטשתה מלסקל"[7]. אם כי, בערב שנת השמיטה ניתן לסקל את אבני השדה[8], אף בזמן איסור תוספת שביעית[9].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ספר דברים, פרק י"ג, פסוק י"א.
- ^ ”סַקְּלוּ מֵאֶבֶן הָרִימוּ נֵס עַל הָעַמִּים” (ספר ישעיהו, פרק ס"ב, פסוק י').
- ^ ספר ישעיהו, פרק ה', פסוק ב'
- ^ פירוש רש"י על ספר ישעיהו, פרק ה', פסוק ב', באתר ויקיטקסט.
- ^ ירושלמי שבת ז, ב.
- ^ ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק י"א.
- ^ מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, פרק כג, יא.
- ^ משנה, מסכת שביעית, פרק ב', משנה ג'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שמיטה ויובל, פרק ג', הלכה ט'.
.jpg){kind=small}
