סלוביאנסק

סלוביאנסק
Слов’янськ
	כנסייה על שם אלכסנדר נבסקי במרכז העיר
	כנסייה על שם אלכסנדר נבסקי במרכז העיר
מדינה	אוקראינה
מחוז משנה	מחוז משנה קראמטורסק
ראש העיר	ודים ליאך
תאריך ייסוד	1645
שטח	58.9 קמ"ר
גובה	74 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	54,000 (2024)
‑ צפיפות	917 נפש לקמ"ר (2024)
אזור זמן	UTC +2
	אתר העירייה
	(למפת אוקראינה רגילה) קייב דניפרו אודסה לבוב דונצק חרקיב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים; השחור; ים; אזוב; קרים סלוביאנסקי

סלוביאנסק (אוקראינית: Слов’янськ) היא עיר במחוז דונצק שבמזרח אוקראינה.

היסטוריה

תחילתה של העיר באוסטרוג בשם טור (Тор) שהוקם על ידי הצאר אלכסיי הראשון בשנת 1645 כמכשול לפשיטות טטרים מחאנות קרים. בשנת 1664 החלה הפקת מלח מהאגמים בסביבת טור. האוסטרוג המקורי נפגע ונשרף באחת הפשיטות של הטטרים, אך בשנת 1676 הוקם במקום מבצר חדש וגדול יותר מקודמו. בסוף המאה ה-17 התגוררו ביישוב כ־250 משפחות שעסקו בעיקר בהפקת מלח. במקום התחילו להתיישב קוזקים, אשר שמרו על גבולות הדרומיים של רוסיה. בסוף מאה ה-18, לאחר כיבוש חאנות קרים על ידי הצבא הרוסי, פסק הצורך בהחזקת כוח צבאי באזור, האוסטרוג (מבצר) וסביבתו הפכו לעיר אזרחית לחלוטין. בשנת 1784 שונה שם היישוב לסלאביאנסק(ברוסית, באוקראינית שם היישוב – סלוביאנסק). בשנת 1827 רופא צבאי של אחת היחידות שהוצבו באזור, החל להעניק טיפול רפואי לחיילים בעזרת בוץ עשיר במינרלים מהאגמם באזור. בהמשך נפתחו בעיר כמה סנטוריומים לטיפול במחלות עור בעזרת בוץ עשיר במינרלים. בשנת 1869 חובר היישוב לקו מסילת הברזל, והוקמה בו תחנת הרכבת סלאביאנסקיה. חיבור לקו רכבת גרם לגידול מהיר באוכלוסיית העיר – בשנת 1897 התגוררו בה כ־16,000 תושבים (לעומת כ-6,000 בשנת 1869).

לאחר התפרקות האימפריה הרוסית ב־1917 השתלטו בולשביקים על העיר. באפריל 1918, בעקבות הסכם ברסט ליטובסק נכבשה סלוביאנסק על ידי צבא הקיסרות הגרמנית. העיר (באופן פורמלי) הועברה לשלטונוה של מדינת אוקראינה בראשותו של פבלו סקורופדסקי. לאחר נסיגת הצבא הגרמני בסוף 1918 השתלט הצבא האדום על העיר. במאי 1919 נכבשה העיר על ידי צבא המתנדבים. בנובמבר 1919 השתלט שוב הצבא האדום על העיר. סלוביאנסק הפכה לחלק מהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית.

במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה העיר על ידי ורמאכט ב-25 באוקטובר 1941. בתקופת הכיבוש הטילו הגרמנים גזירות שונות על יהודי העיר, וריכזו אותם בגטו מוקף גדר תיל שהוקם בה. בדצמבר 1941 נרצחו כל תושבי הגטו על ידי איינזצקומנדו 4b. ב-17 בפברואר 1943 נהדפו הכוחות הגרמנים מן העיר. אך כעבור שמונה ימים היא נכבשה שוב על ידם במהלך קרב חרקוב השלישי. ב-6 בספטמבר 1943 שוחררה העיר סופית על ידי הצבא האדום.

באפריל 2014 העיר הפכה לאחד המרכזים של מלחמת האזרחים באוקראינה. כמו ברוב הערים במחוז דונצק, גם כאן התמרדו התושבים נגד הדחת הנשיא במסגרת היברומאידאן. ב־12 באפריל 2014 הגיע אל העיר כוח של 52 מתנדבים רוסים בפיקודו של איגור גירקין. המתנדבים, בעזרתם של חלק מהתושבים המקומיים השתלטו על בנין העירייה, תחנות המשטרה ומשרד של שירות הביטחון האוקראיני בעיר. לאחר ההשתלטות הגיעו בדלנים פרו רוסים נוספים לעיר. בעיר הוקם כוח לוחם של כ-1,000 איש שהורכב ממתנדבים ומאנשי כוחות הביטחון האוקראינים שעברו לצד הפרו-רוסי. העיר הותקפה על ידי הצבא האוקראיני ועל ידי כוחות לביטחון פנים של אוקראינה. הקרבות על העיר נמשכו עד 5 ביולי 2014, אז כוחות הבדלנים הפרו-רוסים נסוגו ממנה והיא עברה לשליטה אוקראינית.

בפברואר 2022, במהלך הפלישה הרוסית לאוקראינה, הופגזה העיר מספר פעמים על ידי הצבא הרוסי. ההפגזות גרמו לפגיעה באוכלוסייה אזרחית ולבריחה המונית של התושבים מהעיר. לפי הערכה, בסוף 2022 נשארו בעיר כ־24 אלף תושבים (לעומת כ־105 אלף לפני הפלישה). במהלך שנת 2023 חזרו חלק מהתושבים לעיר. מספר המוערך של התושבים בעיר נכון לשנת 2024 הוא כ-54 אלף.

אוכלוסייה

כמות התושבים בעיר לפי שנים
שנה	אוכלוסייה
1897	15,792
1926	28,385
1939	77,842
1959	82,784
1970	124,183
1979	140,256
1989	135,300
2001	124,829
2011	118,602
2022	105,141

לפי מרשם האוכלוסין היחיד שנערך באוקראינה (בשנת 2001) 73 % מתושבי העיר היו אוקראינים ו־24% – רוסים. אך מבחינת שפת האם, הצהירו 56% מהתושבים כי שפת האם שלהם היא רוסית. 43% – ששפת האם שלהם אוקראינית.