סן מרטין (מנדוסה)
 | |
| בניין העירייה של סן מרטין | |
| מדינה |
 ארגנטינה |
|---|---|
| פרובינציה |
 מנדוסה |
| חבל ארץ | קוז'ו |
| תאריך ייסוד | 20 בדצמבר 1816 |
| שטח | 1,504 קמ"ר |
| גובה | 770 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 49,491 (2001) |
| ‑ במטרופולין | 79,662 (2001) |
| ‑ צפיפות | 32.91 נפש לקמ"ר (2001) |
| קואורדינטות | 33°04′50″S 68°28′14″W / 33.08056°S 68.47056°W |
| אזור זמן | UTC -3 |
סן מרטין (בספרדית: San Martín) היא עיר בפרובינציית מנדוסה בארגנטינה.
היסטוריה
ההתיישבות הספרדית באזור החלה במחצית השנייה של המאה ה-16. האזור נודע בתור "רודאו דה מוז'נו" (Rodeo de Moyano), "לה רדוקסיון" (La Reducción) ו"לוס בראלס" (Los Barriales).
במהלך מלחמת העצמאות של ארגנטינה חוסה דה סן מרטין, שהיה ממנהיגי צבא המורדים, ראה באזור חשיבות אסטרטגית שכן בו עברה הדרך לצ'ילה, שם שכנו בעלי ברית של המורדים הארגנטינאים. בהתאם לכך הוא קנה באזור שטחים ופיתח אותם כדי שיהיה אפשר לקיים בהם חקלאות שתתרום לגדילת האוכלוסייה.
בעקבות פעולותיו של סן מרטין האוכלוסייה אכן גדלה והחלה להתפתח באזור התיישבות. ב-20 בדצמבר 1816 טוריביו דה לוסוריאגה, שהיה אז מושל אזור קוז'ו ייסד באופן רשמי את ההתיישבות תחת השם "ויז'ה נואבה דה לוס בראלס" (מילולית: "העיירה החדשה של לוס בראלס"). ב-1823 פדרו מולינה, מושל פרובינציית מנדוסה, החליט לשנות את שם ההתיישבות לסן מרטין, כהוקרה לחוסה דה סן מרטין.
ב-1885 נפתחה בסן מרטין תחנת רכבת של הקו שקישר את הבירה בואנוס איירס לפרובינציית מנדוסה ובהמשך לסנטיאגו דה צ'ילה, בירת צ'ילה. הדבר תרם להפיכתה של סן מרטין למרכז תחבורתי אזורי ותרם להתפתחות האוכלוסייה. כמו כן באותן שנים העיר קלטה מהגרים רבים מספרד.
כלכלה
כלכלת העיר מסתמכת על חקלאות, ובעיקר על גידול גפנים ועיבוד פרותיהם ליין. העיר היא אחד המוקדים הגדולים של תעשיית היין בפרובינציה.
תחבורה
העיר נמצאת על מסלול הכביש הלאומי מספר 7, המקשר בין הבירה בואנוס איירס ובין הגבול עם צ'ילה במערב פרובינציית מנדוסה.
