ססיל מירס
ססיל הנרי מֵירס (באנגלית: Cecil Henry Meares; 1877-1937) היה המטפל הראשי בכלבי המזחלות ומתורגמן לרוסית במשלחת טרה נובה, המשלחת הבריטית לאנטארקטיקה בין השנים 1913-1910. מירס נולד במחוז קילקני באירלנד, בן לקצין צבא, והיה הרפתקן ובלשן, איש פעולה ושעשועים, תכונות שהקשו עליו לעיתים לציית לפקודותיו של מפקד המשלחת, רוברט פלקון סקוט. לפני שהצטרף למשלחת, היה מירס קצין בצבא הבריטי, סוחר פרוות בקמצ'טקה ובאוחוצק שבסיביר, לוחם במלחמת רוסיה-יפן ובמלחמת הבורים ונוסע למקומות שונים, בהם טיבט.
משלחת טרה נובה
תפקידו של מירס כלל בחירה ורכישה של 34 כלבים ו-20 פונים למשלחת והעברתם מסיביר דרך יפן לניו זילנד, שם יצטרפו למשלחת. מירס לא היה בקי בסוסי פוני, אך בהתאם להוראותיו של סקוט, נסע לניקולאייבסק שבסיביר לבחור את הכלבים. בניקולאייבסק פגש מירס את דימיטרי גרוב, נוהג כלבים מנוסה, שעזר לו לבחור את הכלבים המתאימים לגרירת מזחלות בתנאים הקשים של אנטארקטיקה, ובהמשך גויס גם הוא כנוהג כלבים למשלחת. מירס גייס גם פרש מירוצים רוסי בשם אנטון אומלצ'נקו כסייס במשלחת. אז נסעו לולדיווסטוק, שם נקנו סוסי הפוני. סקוט עמד על כך שהפונים יהיו לבנים, משום שבמהלך משלחת נמרוד מ-1907, ציין ארנסט שקלטון, שפונים הלבנים האריכו ימים יותר מן הפונים הכהים. לורנס אוטס, קצין הצבא הבריטי במשלחת, שתפקידו היה לטפל בפונים, התאכזב מנבחריו של מירס, שסבלו מחסרונות שונים כגון חזה צר, ברכיים לא יציבות וגיל מתקדם. והיו "האוסף הגדול ביותר של בהמות בלות שראיתי מעודי". לאחר יציאת המשלחת לדרך, טיפלו מירס וגרוב בכלבים. אחרי שיצאו כחלק מצוות הסיוע במסע אל הקוטב הדרומי בראשית נובמבר 1911, פנו מירס והבולגרי גרוב ב-14 בדצמבר, למרגלות קרחון בירדמור, לחזור צפונה עם כלבי המזחלת. מירס פרש מן המשלחת מסיבות בלתי ברורות[1] וחזר לבריטניה ב"טרה נובה" במרץ 1912.
חילוקי דעות מסוימים עוסקים ב"אי-זמינותו" של מירס להמשך העבודה על מדף הקרח רוס במשך החודשיים שקדמו לעלייתו על ה"טרה נובה" לחזור הביתה, כאשר המשלחת הייתה תחת פיקודו בפועל של אדוארד אטקינסון. שיבתו לציוויליזציה לפני החורף האנטארקטי של שנת 1912 לא הייתה בלתי-צפויה (בהוראות שהשאיר למפקד טרה נובה, שנכתבו לפני היציאה לקוטב, קבע סקוט שמירס רשאי לחזור באונייה, בהתאם למכתבים מן הבית), אך אין זה ברור מדוע לא היה זמין לעסוק בעבודה עם כלבי המזחלות בעונת הסתיו, וגם לא ברור מדוע לא אילץ אותו אטקינסון למלא את חובתו (המשלחת התנהלה על פי פקודות צי מחמירות, ואטקינסון היה הקצין הבכיר במקום).
המשך חייו
בתקופת מלחמת העולם הראשונה התגייס מירס לחיל האוויר המלכותי והגיע לדרגת סגן-אלוף. בהמשך התגורר בוויקטוריה, קנדה.
הערות שוליים
- ^ יש דיווחים סותרים בשאלה מה הביא לפרישתו של מירס. לפי האנטפורד (עמ' 435) הסיבה הייתה ריב עם סקוט; לפי פינז (עמ' 340) מירס נאלץ לחזור לבריטניה לטפל בענייני אביו המנוח.
