ספירת כבשים
ספירת כבשים הוא תרגיל דמיון מודרך שמשמש בחלק מהתרבויות כאמצעי מרדים כדי לישון.
הסבר
ברוב התיאורים של הפעילות, האדם מדמיין סדרה אינסופית של צאן לבן זהה שקופץ מעל גדר, בעוד הוא סופר אותם אחד אחרי השני. הרעיון, ככל הנראה, הוא לגרום לשעמום ולהסחת הדעת במוח עם משהו פשוט, חוזר וקצבי, תכונות הידועות כמסייעות לבני אדם לישון.
בפועל, המונח הוא בעיקר סטריאוטיפ, ומשמש לעיתים נדירות כפתרון עבור נדודי שינה. אך מכיוון שהשתמשו במושג בקריקטורות, קומיקסים ואמצעי תקשורת אחרים, המונח נטבע בתרבות הפופולרית כאחד הרעיונות כיצד להירדם. המונח "ספירת כבשים" נכנס בשפה האנגלית למונח האידיומטיים על נדודי שינה. כבשים עצמם הפכו למונחים הקשורים לשינה או היעדרה.
בניסוי שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד, נמצא כי ספירת כבשים היא אמצעי לא יעיל כדי להירדם. בניסוי, נבדקים שבמקום לספור כבשים דמיינו "חוף או מפל", בזבזו אנרגיה נפשית גבוהה יותר, ולכן נרדמו מהר יותר מאשר אלו שספרו כבשים. על פי מחקר זה, שינה יכולה להיות מושגת באותה מידה על ידי פעילות מורכבת כלשהי המבזבזת אנרגיה נפשית.
אזכורים מוקדמים ובתרבות
איזכור מוקדם של ספירת כבשים כאמצעי להשגת שינה ניתן למצוא בספר "תיאורים של כלכלה פוליטית" מאת הארייט מרטינו, מ-1832:
- ”המראה של המעקב אחר צאן אחד אחרי השני היה תאווה לעיניים, כל אחד בתורו מניח את רגליו הקדמיות על הפרצה בגדר, מעלה את רגליו האחוריות לאחר מכן, מביט סביבו לרגע מהפסגה, ואז עושה את הצעד לתוך התעלה היבשה, המרופדת בתלתלי צמר. התהליך היה יכול להיות מולחן טוב יותר להלחין אם רכושו של אדם אחר, או אם הצאן היה עושה את דרכו החוצה במקום פנימה. אבל הזיכרון של המעבר שימש את בעל הקרקע כדי לשלוח אותו לישון יותר מפעם אחת, כאשר החרדה שהתרחשה בסופה של רכבת המחשבות הניח לו להירדם.”[1]
התייחסות לכך עוד קודם לכן ניתן למצוא ברומן "דון קיחוטה" מאת מיגל דה סרוונטס, מ-1605 (למעט העובדה שסרוונטס החליף ב"עיזים" את ה"כבשים"):
- ”תן למחשבתך לשמור על ספירה של העיזים שהדייג לוקח לפניו, שאם אחת מהן בורחת מהזיכרון זה יהיה סופו של הסיפור, וזה יהיה בלתי אפשרי לומר עוד מילה על כך.”
בהודו ופקיסטן, הביטוי הנרדף לספירת כבשים הוא "לספור את הכוכבים".
בסיפור שנתן את שמו לספר הילדים "הכבש השישה עשר" מאת יהונתן גפן, מתאר המספר כיצד הוא נרדם תמיד תוך כדי ספירת כבשים בהגיעו לכבש השישה עשר.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ "תיאורים של כלכלה פוליטית", עמ' 356-355
