ספריית הפרלמנט הלאומית של גאורגיה
 | |
| ספריית הפרלמנט הלאומית של גאורגיה | |
| מיקום |
טביליסי,  גאורגיה |
|---|---|
| סוג | ספרייה לאומית |
| ספריית הפקדה | פרסומי הבנק העולמי |
| תאריך ייסוד | 1846 |
| גודל האוסף |
כ- 3.7 ספרים ו-1.6 מיליון פרסומים אחרים |
| מנהל | בוריס גגואה |
ספריית הפרלמנט הלאומית של גאורגיה על שם איליה צ'בצ'בדזה (בגאורגית: საქართველოს პარლამენტის ილია ჭავჭავაძის სახელობის ეროვნული ბიბლიოთეკა, סָכַּרתווֶלוֹס פָּרלַמֶנטיס איליה צָ'בצַ'בדזיס סאחֶלוֹבּיס אֵרוֹבנוּלי בּיבּליוֹתֶקָה) היא הספריה הלאומית של גאורגיה, שנוסדה בטביליסי בשנת 1846 בשם הספרייה הצבאית של טפיליסי (ტფილისის საჯარო ბიბლიოთეკა), והספרייה הראשונה בגאורגיה. על פי החלטת השלטונות הרוסיים הייתה הספרייה על טהרת השפות הקווקזיות והייתה פתוחה לכל. מאפריל 1997 משמשת הספרייה כספריית הפקדה של פרסומי הבנק העולמי[1], שאר פרסומי האו"ם הם בספריות אחרות בגאורגיה.
כללי
הספרייה מכילה כיום שש מחלקות: מורשת לאומית, פיתוח, שרותי מקראה, אינפורמציה, חינוך עירוני וניהול כלכלי. המנכ"ל נתמך בשני מנהלים שמפקחים על העבודה ומתאמים בין היחידות השונות. שש המחלקות כוללות 16 תת-מחלקות, שישה מרכזים וארבע קבוצות עבודה. הספרייה החלה במחשוב אוספי הספרייה וכוללת ספרייה דיגיטלית חופשית בתחילת דרכה (כולל חיפוש בטקסט מלא). היא מארחת כ-14,000 קוראים מדי שנה עם 630 מקומות ישיבה בעשרה אולמות קריאה. בשנת 2000 הכילה הספרייה כ-3.7 מיליון ספרים ו-1.6 מיליון כתבים אחרים.
אוספי הספרייה מקוטלגים לפי סדר אלפביתי וסיסטמטי על פי נושא וכתבי העת ניתנים לאיתור גם על פי קטלוגים גאוגרפיים וכרונולוגיים. הספרייה משתמשת בשיטת מיקום קבוע: הספרים מחולקים לפי גודל לתוך שש קבוצות תבנית, לאחר מכן מקבל כל מספר מצאי לפי השפה וקבוצת התבנית. לכל קבוצת תבנית יש רשימת מספרי מצאי משלה.
מבין כתבי העת ישנו אוספים גדולים בגאורגית, רוסית, ארמנית, אזרית, אבחזית, אוסטית ושפות אירופאיות אחרות. הספרייה מחזיקה גם באוסף גדול של חומר מוזיקלי, הקלטות אורקולי, עבודות קרטוגרפיות, מיקרופילמים ומיקרופישים.
מבנה
מבנה הספרייה הלאומית, שנמצא ברחוב גודיאשווילי בטביליסי, היה שייך לבנק האצילים של גאורגיה (נקרא גם הבנק הגאורגי), שאת עיצובו האכרטקטוני הגה אנטולי קלגיני והצייר הנריק הרינייבסקי, דקורציית חזית המבנה (הפסדה) על ידי נאופיטה אגלדזה, ולדימיר אגלדזה ולוורנטי אגלדזה, בשנים 1913-1916. המבנה עצמו הוא עם מאפיינים של ארכיטקטורה גאורגית עתיקה ומודרנית.
היסטוריה
הספרייה הלאומית של גאורגיה היא צאצא של ספרייה ציבורית שנוסדה בשנת 1846, שנוצר מ-6,100 יחידות מודפסות שעברה בירושה משגרירות מלכות המשנה של הקווקז. בשנת 1848 קיבלה הספרייה הפומבית 510 ספרים מספרייה פרטית, שנוסדה בשנת 1842, על ידי קבוצה של גאורגים בולטים (דימיטרי קיפיאני, זכריה אריסתווי וחטנג אורבליאני, גריגול אורבליאני, ניקולוז ברתשווילי ומיכאיל טומאנישווילי). כוונתם המקורית של מפעילי הספרייה הציבורית הייתה להשתמש במקורותיה המוגבלים לרכישת ספרים הקשורים בקווקז.
.jpg)
29 בספטמבר 1888
בתחילה הייתה הספרייה ממוקמת בבית הנציב העליון של מלכות המשנה של הקווקז אולם בשנת 1852 הועברה הספרייה למבנה חדש. באותה שנה עמדה כמות הכותרים בספרייה על 13,000 שהקיטלוג שלהם היה כפול: השיטה האלפביתית והסיסטמטית. מאותו זמן החלה הספרייה לקבל בקביעות שני העתקים של כל הוצאה מקומית מהוועדת הצנזורה הקווקזית, שנוסדה זמן קצר לפני כן בשנת 1848 על ידי שלטונות האימפריה הרוסית.
בשנת 1868 צורפה הספרייה למוזיאון הקווקזי (כיום מוזיאון סימון ג'נשיה) ושמה שונה למוזיאון הקווקזי והספרייה הציבורית של טביליסי והחלה בתוכניות להחלפת ספרים לא רק ברחבי האימפריה הרוסית אלא גם מדינות אירופאיות אחרות. בשנת 1871, עבר, המוזיאון הקווקזי והספרייה הציבורית של טביליסי, למבנה חדש הגדול מקודמו. הקטלוג המודפס הראשון הופיע בשנת 1861, ובהמשך פורסמו ב-1866, 1881 ו-1895.
בשנת 1911, נסגרה הספרייה לציבור עקב עבודות בנייה על המוזיאון אבל המשיכה להתפתח על ידי רכישת ספרים חדשים ותרומות ספרים. בין התרומות היו 11,000 ספרים שנתקבלו ממשפחת מנשיקוב ואווגנה ואידנבאום, ראש המחלקה הארכאולוגית. משפחת טאמאנשב תרמה אוסף גדול של ספרים על תיאטרון ודרמה. האוספים הנוספים שנתקבלו כתרומה כללו גם ספרים בשפות אירופאיות.
בשנת 1923, החליטה הוועדה הממלכתית של גאורגיה, לייסד ספרייה ציבורית בטביליסי המבוססת על המוזיאון הקווקזי והספרייה הציבורית של טביליסי, שתאפשר כניסה לספרות סובייטית. מספר שנים לאחר מכן התווספו סיפרי האגודה להפצת אוריינות בקרב הגאורגים שנסגרה. בשנת 1952, שונה שם הספרייה לספרייה הממלכתית הגאורגית על שם קרל מרקס.
בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, שונה שמה שוב והיה הספרייה הלאומית הגאורגית. בסופו של דבר, ב-25 בדצמבר 1996, שונה שם הספרייה לשמה הנוכחי ספריית הפרלמנט הלאומית של גאורגיה.
כיום ממוקמת הספרייה בארבעה בניינים גדולים שהמוקדם מביניהם מתוארך לתחילת המאה ה-20 והמבנה האחרון משנת 1987. משנת 1991, חברה הספרייה בIFLA [2].
ב-5 ביולי 2007, הוענק, הארכיב המיוחד במינו של תאימורז בגרטיוני, הוענק לספריית הפרלמנט, על ידי אשתו, הנסיכה אירינה[3]. בסוף אותה שנה החליט UNDP[4], במסגרת הסיוע לגאורגיה, לתמוך כספית במודרניזציה של הספרייה הלאומית [5].
אוספים היסטוריים
אוסף הספרים הנדירים של הספרייה כולל את הספר הגאורגי המודפס הראשון, "מילון גאורגי-איטלקי", שהודפס באיטליה על ידי בית הדפוס הגאורגי הראשון שנוסד בשנת 1629 על ידי ניקולוז צ'ולוקשווילי. ספר הדקדוק הגאורגי של פרנציסקו מריה מאגיו, שביקר בגאורגיה בשנים 1637 ו-1642, שהודפס אף הוא באיטליה בשנת 1670.
הספר הראשון שהודפס בטביליסי, שהודפס על ידי המלך וחטנג השישי בתחילת 1709, נמצא בספרייה, ולמעשה, 14 הספרים הראשונים מאותה תקופה נמצאים בספרייה, בכללם: ספרי בשורות, איגרות, ספר תהילים, ספר תפילה, ספר הזמנים וספרי תפילה אחרים. הספרייה כוללת גם את האפוס הלאומי הגאורגי, עוטה עור הנמר, שנכתב בידי שותא רוסתוולי במאות ה-12 - ה-13, ותרגום מפרסית של הספר "קסם הכוכבים" שתורגם על ידי וחטנג השישי בשנת 1721. ספרים נוספים הם מן המאה ה-18 שנדפסו במוסקבה וברומא. מספר ספרים גאורגיים נדפסו במאה ה-19 בסנקט פטרבורג. מבין הספרים הל-גאורגים שראוים לציון נכללים: "תמצית הנצרות" בארמנית שנדפס באמסטרדם בשנת 1667 וספר הדקדוק הארמני של יובאנס אקופיאן שנדפס ברומא בשנת 1675.
מהדורות זרות שיצאו לאור באותה תקופה כוללים חומר מעניין על גאורגיה והקווקז, כמו "לטייל בקולחתי", שנכתב בידי המיסיונר האיטלקי, ארצ'אנגלו למברטי (נאפולי, 1654); "לטייל לקווקז" שנכתב ידי ג. צ'רדין (לונדון, 1686; אמסטרדם 1711); "אינפורמציה לגבי גאורגיה" של פייטרו דלאוואלה (רומא, 1627) וכן סיפרו "מסעות" (פריז; 1663); שלוש עשרה כרכים של "רישומי מסע במזרח" של ט. פיטון (ליון, 1717); ושישה כרכים של "מסעות בקווקז" של דובואה דה מונפרט (פריז, 1833-1844). הספר הראשון בספרייה הוא "הטרגדיות של סנקה", שיצא לאור בפירנצה בשנת 1506. מבין כתבי היד החשובים כוללים מסמך פולחני מהמאה ה-9, "קובץ דרשות מלגורקה", ספר בשורות מהמאה ה-13 שתורגם על ידי אותימיוס.
פרסומי הספרייה
משנות ה-30 של המאה ה-20 מובילה הספרייה מחקר אקדמי. בין השנים 1934-1940 חמישה ספרים בהוצאת הספרייה הציבורית שהתייחסה לעבודה הפרקטית בספרייה, ביבליוגרפיה, ספרנות וההיסטוריה של הדפוס בגאורגיה. הספרים הציגו מחקרים ביבליוגרפיים ואנליטיים רבים מאד על כתבי עת בגאורגית ואחרים, שנערכו תחת פיקוחה של תמר מאצ'אוואריאני. עבודה זו עזרה לספק הבנה בהירה יותר על ההיסטוריה של גאורגיה במאה ה-19, כמו גם עזרה בזיהוי הפסבדונים והכותבים האנונימיים של רבים מהעבודות הגאורגיות, ובכללם 40 מאמרים המיוחסים כיום לאיליה צ'בצ'בדזה ואחרים המיוחסים לוז'ה פשבלה.
בשנת 1954 ו-1964 פירסמה הספרייה שני ספרים בשם "הקטלוג של ארכיבי ניקולוז ניוקולודזה" המציגים חומר רב על השנים 1829-1928. קטלוגים אלה מוחזקים כיום בספרייה.
מנהלי הספרייה
מבין מנהלי הספריי היו:
- גבריאל טוקרב
- אדולף ברגה
- פאול מלר
- ריצרד שמידט
- גאורגה גחטמן
- י. נקשידזה
- סנדרו אאולי-קורידזה
- ו. מגאלובלישווילי
- פאבל קנדלקאי
- אלכסנדרה קבקסידזה (האישה הראשונה בתפקיד)
- אקקי דזידזיגורי
- אלכסנדר קרטוסיה
- לבאן ברדזנישווילי
- בוריס גגואה (מכהן)
מקורות
- דייוויד סטאם (2001), מילון בינלאומי להיסטוריה של ספריות, עמ' 331-332, מסת"ב 1579582443, (באנגלית)
- אוסף הספרים, באתר הרשמי של הספרייה הלאומית, (באנגלית)
קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי, בגאורגית
- הספרייה הדיגיטלית, (באנגלית)
- סגל הספרייה, באתר הפרלמנט של גאורגיה, (באנגלית)
- אירמה ורסימשווילי, האם מבנה הספרייה הלאומית יעמוד למכירה - ראיון עם בוריס גגואה, מנכ"ל הספרייה, 21.2.2007, Georgian Times, (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ הספרייה הלאומית של גאורגיה, באתר ספריות ההפקדה של האום, (באנגלית)
- ^ IFLA (International Federation of Library Associations and Institutions) - הפדרציה הבינלאומית של איגודי ומוסדות הספריות.
- ^ הארכיב של תאימורז בגרטיוני-מוחראני ניתן לספרייה הלאומית, באתר הספרייה הלאומי של גאורגיה, בגאורגית.
- ^ UNDP (United Nations Development Programme) - היא רשת פיתוח גלובלית של האו"ם.
- ^ UNDP תומך במודרניזציה של הספרייה הלאומית של גאורגיה, 24.10.2007, באתר הפרלמנט של גאורגיה, (באנגלית)
